"פרשת" גופמן: עלילת דם, מסע השפעה - ורדיפת פרסום
לפני ארבעה חודשים, לאחר ההכרזה על מינויו של רומן גופמן לראשות המוסד, החלטתי לכתוב עליוכתבת פרופיל. במהלך התחקיר לכתבה עסקתי, באופן טבעי, גם בפרשת אורי אלמקייס, שהפכה לאבן הנגף שעמדה בין גופמן לתפקיד הנחשק. כמו רבים בישראל, גם אני יצאתי אז מנקודת הנחה שגופמן כשל ערכית בפרשה והפקיר - לא פחות מכך - את אותו נער תמים, אלמקייס בעל ערוץ הטלגרם הפופולארי. ההנחה הזו התבססה על שורה של פרסומים בעיתון "הארץ", שכרכו בין גופמן למעצרו של אלמקייס וחקירתו בשב"כ.
אלמקייס בדיון על מינוי גופמן לראשות המוסד: "אני פה בשביל סוכני המוסד" // דוברות הרשות השופטת
אבל הנבירה בפרשה פקחה את עיני. הסתבר לי, למשל, שאלמקייס נעצר ונחקר בשב"כ בגין פרשה אחרת לחלוטין, במסגרתה הודלפו לו חומרים מסווגים בידי שני גורמים באמ"ן, שבינם לבין גופמן אין שום קשר. עוד התברר כי אחד מאותם מדליפים כבר הורשע בהעברת ידיעות סודיות, וכי השני עומד בימים אלה למשפט.
הגילוי הזה היה מטלטל. עד אז לא פורסם בשום מקום בתקשורת, שמעצרו של אלמקייס התרחש בגין פרשה שאינה קשורה לגופמן. המידע הזה גם לא הופיע בכתבות שחשפו את הפרשה, ופורסמו על ידי הכתב מיכאל האוזר טוב בעיתון "הארץ". פה, כמו שאומרים, חשדתי.
מניפולציות ותעלולים רטוריים
באחת השיחות שערכתי במסגרת התחקיר עם אדם שעבד בצמוד לגופמן, הוא שלח לי מסמך שמפרק לגורמים את הכתבות של האוזר טוב על אודות פרשת אלמקייס. במסמך מפורט, שלב אחר שלב, כיצד תעלולים רטוריים וסמנטיים שביצעו האוזר טוב ועורכיו ב"הארץ", כרכו בין גופמן לבין מעצרו של אלמקייס. בהמשך, יפרסם העיתון גם טענות כי גופמן היה מודע להפעלתו של אלמקייס ושיקר לגבי כך. ספוילר: הכתבות הללו לא מדויקות, בלשון המעטה, או כך לפחותקבע בית המשפט העליוןהשבוע.
ניתן בהחלט לפקפק בהתאמתו של גופמן לתפקיד ראש המוסד. בכתבת הפרופיל שפרסמתי עליו בעיתון זה העליתי שלל טענות כאלו, לצד אמירות של אנשים שעבדו בצמוד אליו והחמיאו לו על חוכמתו, חריצותו וראייתו האסטרטגית. הפרופיל, כך אני רוצה לחשוב, היה מבוסס, מאוזן והוגן, כפי שכתבה עיתונאית צריכה להיות.
מאז פרסום הכתבה ועד השבוע, עסקתי עוד רבות בגופמן ובשאלת מינויו לראשות המוסד. במסגרת זו שוחחתי עם גורמים רבים, ובתוך כך כמעט כל מי ששמו הוזכר בהקשר לפרשת אלמקייס. בגלל שכל השיחות הללו נעשו שלא לציטוט, לא אנקוב בשמות האנשים עמם שוחחתי, אבל אציין שלכולם היה אינטרס מסוים בפרשה, וכך התייחסתי אליהם.
מבצע השפעה ומניעים של נקמה
המסקנה אליה הגעתי בעקבות השיחות הללו, היא שגופמן לא כשל ערכית בפרשת אלמקייס. לכל היותר הוא עבר על כמה נהלים, עניין שבגינו אכן ספג הערה פיקודית מוצדקת ממפקדו, אלוף פיקוד הצפון דאז אמיר ברעם.
אבל הייתה עוד מסקנה שהגעתי אליה, ואשר העציבה אותי מאוד. בדיעבד, אני סבור שפרשת אלמקייס היא מבצע השפעה שכל תכליתו לפגוע בגופמן, כנראה ממניעים של נקמה, ועל הדרך גם לייצר לא מעט פרסום תקשורתי לצמד עורכי הדין של אלמקייס, אורית חיון ודין כוכבי. מבצע ההשפעה הזה, למיטב שיפוטי, בוצע באמצעות האוזר טוב ועיתון "הארץ". לצערי הוא היה כה מוצלח, עד ששלח את המדינה כולה לטרלול, שהסתיים לבסוף בקול ענות חלושה.
מבצע ההשפעה הזה הפיל רבים וטובים, וראשם היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב מיארה וראש המוסד דדי ברנע, שהטילו דופי בגופמן על אף שככל הנראה לא התעמקו בפרטי פרשת אלמקייס (ברנע אף הודה בכך בקולו, בפני הועדה המייעצת למינוי בכירים). לו היו מתעמקים, היו מגיעים לאותה מסקנה שבג"צ הגיע אליה לבסוף.
לשמחתי, שני מוסדות לא נכנעו למבצע ההשפעה הזה. הראשון הוא הועדה המייעצת למינוי בכירים - שעל אף דעת המיעוט של העומד בראשה, נשיא העליון לשעבר אשר גרוניס, ולמרות התהיות המוצדקות לגבי יתר חבריה - עשתה את עבודתה נאמנה, חקרה את פרשת אלמקייס לעומקה והגיעה למסקנה כי גופמן לא כשל בה ערכית.
המוסד השני הוא כמובן בית המשפט העליון, שדחה את העתירות נגד מינויו של גופמן לראשות המוסד. בעשותו כן, קבע למעשה בית המשפט כי הכתבות שפורסמו בעניין גופמן בעיתון "הארץ", היו לא מדויקות במקרה הטוב (ומניפולטיביות במקרה הרע). הנה כי כן, יש שופטים בירושלים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
