כניסת שבת, צאת שבת ופרשת השבוע

הרבנית בילי רבנשטיין (פיזם) היא ראש בית המדרש במדרשת או"ת לינדנבאום מבית רשת "אור תורה סטון"

להחזיק תקווה. לאחוז בה גם כשהיא מפרפרת. גם כאשר המציאות מייאשת, ותוהה האם לא הגיע הרגע להרים ידיים. לחכות במשך שנתיים תמימות, ולזכות לראות אותם חוזרים. לחכות במשך אלפיים שנה, ולהמשיך להאמין.

היכולת להחזיק תקווה היא תכונה יהודית עתיקה מאוד. תכונה שמאפיינת אותנו בכל דור. שאם לא היא אי אז - לא היינו כאן ועכשיו. סגולה יהודית עתיקה זו הוטבעה בנו בימים של ערב יציאת מצרים. ימי עשר המכות.

רבים עסקו בשאלה מדוע היה צורך בעשר מכות, ולא היה די במכת בכורות, שהיא שהביאה את פרעה לשבירה. תשובת שונות ניתנו לשאלה זו, בתקופות שונות ועל ידי חכמים שונים. אני רוצה להציע כי תכליתן של מכות מצרים היתה לצקת בנו את התכונה המיוחדת: להחזיק תקווה, למרות הכל.

אנחנו רגילים לזכור את בני ישראל המתלוננים, הצועקים אל משה ואהרן, הטוענים כי רעיון הגאולה רק הרע את מצבם. אך יש לדייק. בפרק ד בספר שמות אנו מגלים כי בני ישראל ציפו לגאולה ובעת המפגש הראשון שלהם עם משה, עם שובו ממדין הגיבו בהתמסרות מלאה לרעיון הגאולה: "וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וַיַּאַסְפוּ אֶת כָּל זִקְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: וַיְדַבֵּר אַהֲרֹן אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה וַיַּעַשׂ הָאֹתֹת לְעֵינֵי הָעָם: וַיַּאֲמֵן הָעָם וַיִּשְׁמְעוּ כִּי פָקַד יְקֹוָק אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְכִי רָאָה אֶת עָנְיָם וַיִּקְּדוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ: (שמות ד, כט - לא). התגובה הראשונית, הספונטנית של ישראל לבשורת הגאולה, אם כן, היא אמונה תמימה: "ויקדו וישתחוו".

רק מאוחר יותר, כאשר פרעה מכביד את העבודה, כאשר התבן לא ניתן לעם, והנוגשים מכים, רק אז הספק מתחיל לכרסם, והכעס מחליף את התקווה.

מרגע זה מתקדם תהליך הגאולה, אך תקווה ויאוש משמשים בו בעירבוביה. לכאורה פרעה נעתר לצו "שלח את עמי", אך מיד כשחולפת המכה הוא שב ומקשה את ליבו. תקווה ויאוש, יאוש ותקווה וחוזר חלילה. והספק מכרסם. תהליך כזה מיתרגם לשאלה נוקבת בדבר היתכנותה של גאולה אי פעם, וזוהי אולי מטרתו: לזרוע ספק. לכרסם בוודאות. כך צומחת תקווה. תקווה שהיא מעבר לכל היגיון.

אבותינו במצרים שרדו את מבחן התקווה והייאוש של מכות מצרים, וכך הצליחו לבסס את אמונתם בכך שיום יבוא והם אכן יצאו משם. תחושת ודאות ששעבוד מצרים לא יימשך לנצח. אמונה כזו, שאינה תלויה בדבר, ודווקא בשל כך היא חזקה ואיתנה יותר מן המציאות עצמה.
תקווה. תקווה שנספגה עמוק בדי אן איי היהודי, והמשיכה לזרום בעורקינו. תקווה שמכוחה מפעמת בנו היכולת לשאת כל משא, כבד ככל שיהא, ולדעת שלמסע הזה יש סוף טוב.

1. מתי צריך לקדש בלילה?

ראוי לקדש ולהתחיל לאכול מיד לאחר החזרה מבית הכנסת כדי לקדש את יום השבת מיד בכניסתו. עם זאת, כאשר האדם אינו רעב או כשיש צורך חיוני, ניתן לדחות את הקידוש והסעודה.

2. האם מותר לקדש על מיץ ענבים?

אפשר לכתחילה לקדש על מיץ ענבים. עדיף להשתמש במיץ ענבים שעבר פסטור ואין בו חומר משמר. ישנו הידור להשתמש ביין.

3. האם אפשר לקדש עם כוס חד־פעמית?

יש אומרים שלא ניתן, כיוון שאיננה נחשבת כלי. ויש מקילים כיוון שבאמת ראויה לשימוש כמה פעמים ורק בגלל שהיא זולה זורקים אותה. לכן, עדיף גביע או כוס רגיל, אבל כשאין – אפשר גם בכוס חד־פעמית.

4. קידוש – בעמידה או בישיבה?

בליל שבת, המנהג הרווח הוא לעמוד בכל הקידוש ולשבת רק בשתיית היין, אך יש הנוהגים לשבת. בקידוש הנעשה ביום, רוב העולם נוהגים לשבת, אך יש הנוהגים לעמוד על פי הקבלה. וכל אחד ימשיך במנהגו.

— סעודות —

הלכות הסעודות בשבת: חיוב, זמנים, לחם משנה ומנהגים.

5. האם נשים חייבות לאכול שלוש סעודות שבת?

נשים חייבות בסעודות. ולמרות שזו מצווה התלויה בזמן, כיוון שהסעודות הן זכר לנס ירידת המן שהתרחש גם לנשים, וכן משום ש"חייב בשמור – חייב בזכור", וכך נפסק להלכה.

6. עד מתי אפשר להתחיל לאכול סעודה שלישית?

לכתחילה יש לאכול כזית (כ־27 סמ״ק) לחם לפני שקיעת השמש (בימים אלו בין 16:30 ל־17:00). מי שלא עשה כך – רשאי לאכול עד 13.5 דקות לאחר השקיעה.

7. האם חייבים לאכול לחם בסעודות השבת?

בשתי הסעודות הראשונות יש לאכול לחם: 1) זכר למן שנקרא לחם; 2) משום כבוד ועונג שבת; 3) "אין קידוש אלא במקום סעודה". בסעודה שלישית – לכתחילה לחם, אך מי ששבע וקשה לו יאכל בשר/דגים או מאכל מרכזי אחר.

8. האם חלה קפואה מצטרפת ללחם משנה?

לכתחילה לקחת שתי חלות מופשרות וראויות לאכילה. כשיש רק אחת מופשרת – אפשר לצרף חלה קפואה, ועדיף להפשיר אותה במהלך אותה סעודה.

9. באילו סעודות יש לכסות את הלחם?

הטעמים: מצד סדר הברכות (קודם לחם) וזכר למן שהיה מכוסה בטל. בסעודה שלישית שאין בה קידוש – נותר רק הטעם השני, ולפיכך יש מנהגים שונים (חזון איש לא כיסה; בן איש חי וחסידים כיסו).

10. איך בוצעים בפועל על החלות?

לפני הברכה מסמנים קלות בסכין (בלי לחתוך) כדי לשמור שלמות ל"לחם משנה". בברכה אוחזים בשתי הידיים, ראוי לשים עשר אצבעות, ובהזכרת שם ה׳ – מגביהים. בסיום – חותכים פרוסה לרוחב כל החלה, ומניחים לפני המסובים (נתינה ליד – מנהג אבלים).

11. איזו חלה מבין השתיים בוצעים?

מנהגי ספרדים: יש הבוצעים תמיד תחתונה ויש דווקא עליונה. מנהגי אשכנזים: בליל שבת – התחתונה (ומקרבים אותה לבוצע); בשאר הסעודות – העליונה.

12. האם יש חובה לטבול את החלה במלח?

מעיקר הדין אין חובה, כי הלחם מתובל וטעים. על פי הקבלה נהגו לטבול, ויש שכתבו לטבול שלוש פעמים.

— הבדלה וצאת שבת —

דיני הבדלה: מי מבדיל, עד מתי, על מה מברכים ומנהגי ישיבה/עמידה.

13. האם אישה יכולה לעשות הבדלה?

מחלוקת הפוסקים. לכתחילה עדיף שתשמע מגבר שלא הבדיל, וגם מפני שנהגו נשים לא לשתות מיין ההבדלה. אם אין אפשרות – תבדיל לעצמה. גבר שהבדיל יכול להבדיל שוב עבור אישה כשיש צורך.

14. עד מתי אפשר להבדיל?

אשכנזים – עד סוף יום שלישי (כשלא טעם עדיין); ספרדים – עד סוף יום ראשון בברכה (וחוששים לברכה לבטלה). ברכות בשמים ונר – רק במוצאי שבת עד עלות השחר.

15. האם מותר לעשות מלאכה לפני הבדלה?

כן, לאחר שאומרים "ברוך המבדיל בין קודש לחול". גם מי שאמר בתפילת ערבית "אתה חוננתנו" רשאי במלאכה. מי שלא התפלל – יאמר "ברוך המבדיל" לפני עשיית מלאכה ולהדלקת נר ההבדלה.

16. האם אפשר להבדיל על משקאות אחרים?

אפשר על "חמר מדינה" – משקה חשוב במקום. לספרדים: רק כשאין יין מצוי בקביעות. לשיטות מסוימות – דווקא משקה משכר. לכתחילה יין/מיץ ענבים; בדיעבד – משקה חריף (כגון בירה במקום שמצוי), ואם לא – קפה/תה, ובשעת הדחק – משקאות קלים משובחים.

17. איזו ברכה יש לברך על הבשמים?

ספרדים: לברך לפי הסוג – "עצי בשמים", "עשבי בשמים", ובספק "מיני בשמים". אשכנזים: נוהגים תמיד "בורא מיני בשמים" לצאת מכל הספקות, ומעדיפים להשתמש בציפורן/קינמון שהברכתם כך לכתחילה.

18. על איזה נר יש לברך?

מצווה מן המובחר – אבוקה, שאורה חזק ורואים גוונים. נר עם שתי פתילות נחשב כאבוקה אם הלהבות מתאחדות. אפשר לקרב שני נרות/גפרורים. ובמניעה – מברכים גם על נר יחיד.

19. הבדלה – בעמידה או בישיבה?

ספרדים: בישיבה לקביעות הוצאת השומעים ידי חובה. אשכנזים: בעמידה מכובדת; אפשר לצאת ידי חובה גם בעמידה סביב המבדיל. את היין שותים דווקא בישיבה.

20. האם סעודת מלווה מלכה חובה?

לדעת המשנה ברורה – מצווה אך לא חובה; בקרב פוסקי ספרד נפוצה יותר הדעה שהיא חובה. מכל מקום – ראוי לקיימה לפחות באופן סמלי להפנמת קדושת השבת ולא "לברוח" מיד לימי החול.

הרב יוסף צבי רימון הוא ראש הישיבה במרכז האקדמי לב, נשיא תנועת המזרחי העולמית, יו"ר עמותת סולמות ורבה של המועצה האזורית גוש עציון.