פרשת ויגש
הרב אביעד שמילה הוא ר"מ עתודאים בבית המדרש של המרכז האקדמי לב.
סיפור יוסף ואחיו הוא אחד הסיפורים המרתקים והמרגשים בתורה, המשלב בעוצמה את הממד האנושי עם ההשגחה הא-לוהית. מחד, זהו סיפור על משפחה עם רגשות עזים של קנאה ושנאה בין אחים עד כדי רצון להרוג את האח השנוא. מאידך, זהו סיפור על התגשמות חלומות, עלייה לגדולה, הצלת אנשים רבים מרעב ואף תחילת ההתגשמות של ברית בין הבתרים המתבטאת בירידה של יעקב ובניו למצרים.
בפרשתנו, שני הממדים הללו מצטלבים בעוצמה מיוחדת. לאחר הנאום הייחודי של יהודה יוסף מתוודע אל אחיו:
וַיֹּ֨אמֶר יוֹסֵ֤ף אֶל־אֶחָיו֙ אֲנִ֣י יוֹסֵ֔ף הַע֥וֹד אָבִ֖י חָ֑י וְלֹֽא־יָכְל֤וּ אֶחָיו֙ לַעֲנ֣וֹת אֹת֔וֹ כִּ֥י נִבְהֲל֖וּ מִפָּנָֽיו: (בראשית מה, ג)
באותו רגע ממש יוסף שם לב שאחיו מבוהלים והוא עובר מיד לרובד שונה לחלוטין:
(ה) וְעַתָּ֣ה׀ אַל־תֵּעָ֣צְב֗וּ וְאַל־יִ֙חַר֙ בְּעֵ֣ינֵיכֶ֔ם כִּֽי־מְכַרְתֶּ֥ם אֹתִ֖י הֵ֑נָּה כִּ֣י לְמִֽחְיָ֔ה שְׁלָחַ֥נִי אֱלֹהִ֖ים לִפְנֵיכֶֽם: (ו) כִּי־זֶ֛ה שְׁנָתַ֥יִם הָרָעָ֖ב בְּקֶ֣רֶב הָאָ֑רֶץ וְעוֹד֙ חָמֵ֣שׁ שָׁנִ֔ים אֲשֶׁ֥ר אֵין־חָרִ֖ישׁ וְקָצִֽיר: (ז) וַיִּשְׁלָחֵ֤נִי אֱלֹהִים֙ לִפְנֵיכֶ֔ם לָשׂ֥וּם לָכֶ֛ם שְׁאֵרִ֖ית בָּאָ֑רֶץ וּלְהַחֲי֣וֹת לָכֶ֔ם לִפְלֵיטָ֖ה גְּדֹלָֽה: (ח) וְעַתָּ֗ה לֹֽא־אַתֶּ֞ם שְׁלַחְתֶּ֤ם אֹתִי֙ הֵ֔נָּה כִּ֖י הָאֱלֹהִ֑ים וַיְשִׂימֵ֨נִֽי לְאָ֜ב לְפַרְעֹ֗ה וּלְאָדוֹן֙ לְכָל־בֵּית֔וֹ וּמֹשֵׁ֖ל בְּכָל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם: (בראשית מה, ה-ח)
מה מטרת יוסף במעבר החד הזה? לכאורה הוא מנסה להרגיע את אחיו על-ידי ההבנה שמעשיהם הובילו לתוצאות חיוביות שכללו את עליית יוסף לגדולה והתמודדות מוצלחת עם הרעב הן בפן המשפחתי והן הפן העולמי. כיוון פרשנות זה מסתדר אמנם בפסוקים אך הוא מעלה שאלות עקרוניות קשות, למשל: וכי מעשים פסולים וחמורים אמורים להישפט כמעשים חיוביים ואף כיד ה' במידה שתוצאותיהם חיוביות? גם האחים אינם מקבלים נחמה זו שהרי בהמשך לאחר מות אביהם הם חוששים שמא יוסף ינקום בהם על מעשיהם.
מסתבר יותר שיוסף מבין שלא ניתן למחוק את העבר, אך הוא מבקש לעבור מהתמקדות בעבר המשפחתי הכואב אל המציאות הנוכחית והעתיד. כלומר אין להמעיט בחומרת מעשיהם של האחים אבל יחסית לשליחות ההיסטורית הגדולה, מעשיהם מתגמדים. יוסף מבקש שהאחים יניחו את העבר כמו שהוא עשה ויתמקדו בתכלית הגדולה.
אלא שגם יוסף עצמו שהפסוק מעיד עליו ששכח את סבלו ואת בית אביו והתרכז במשימתו הגדולה במצרים לא הצליח לדחוק את רגשותיו על חשבון כוונותיו האידיאליות. תהה אשר תהה הסיבה שיוסף לא התוודע לאחיו בין אם בגלל הרצון להביא את החלומות לידי מימוש, הרצון שלו להעביר את אחיו תהליך של חזרה בתשובה או כל סיבה אחרת, כוונתו לא באה לידי מימוש במלואה בעקבות רגשותיו האנושיים. הפסוק מתאר שיוסף לא התכוון להתוודע אל אחיו אלא עשה זאת בגלל לחץ רגשי כבד שנוצר בעקבות נאומות של יהודה:
(א) וְלֹא-יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק, לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו, וַיִּקְרָא, הוֹצִיאוּ כָל-אִישׁ מֵעָלָי; וְלֹא-עָמַד אִישׁ אִתּוֹ, בְּהִתְוַדַּע יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו: (ב) וַיִּתֵּן אֶת-קֹלוֹ, בִּבְכִי; וַיִּשְׁמְעוּ מִצְרַיִם, וַיִּשְׁמַע בֵּית פַּרְעֹה: (בראשית מה, א-ב)
יוסף חשב להמשיך בתהליך עם האחים אך פרץ הרגשות שחל בו לא נתן לו לדבוק בכך. הרגשות היו כל כך עזים עד שכל ניסיונות ההסתרה לא צלחו והשמועה התפשטה בכל מצרים.
סיפור יוסף ואחיו הוא דוגמא מופלאה ומלאת מסר לשילוב שבין הרובד האנושי לרובד האידיאלי. מצד אחד ניהול חיים אנושיים ללא רובד אידיאלי פוגמים במשמעותם. מצד שני, התמקדות ברובד האידיאלי תוך הדחקת הרובד האנושי לא רק שאיננו נכון אלא שהוא פשוט לא אפשרי. במוקדם או במאוחר הרובד האנושי יפרוץ באופן שלא ניתן יהיה לשלוט בו. רק שילוב מושכל של שני הרבדים הדורש וויתורים משמעותיים בשניהם יביא למציאות נעלה ובת קיימא.