פרשת חוקת - מרים והבאר: מנהיגות של חיים ותקווה
הרבנית רננה בירנבוים היא מנהלת אולפן הגיור לדוברי ספרדית של רשת 'אור תורה סטון'
פרשת חוקת מפגישה אותנו עם אחד הרגעים הדרמטיים והמטלטלים במסע ישראל במדבר, מותה של מרים. התורה מתארת את פטירתה בפשטות כמעט מפתיעה, אך מיד לאחר מכן מתבררת משמעותו העמוקה של האובדן: "וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה". חז"ל קשרו בין שני האירועים ולימדו כי באר המים שליוותה את ישראל במדבר הייתה בזכותה של מרים. עם הסתלקותה, הסתלקו גם המים.
אם משה מייצג את התורה והחזון, ואהרון את העבודה והשלום, הרי שמרים מייצגת את עצם החיות הקיומית. היא מחברת בין הרוח לבין צורכי החיים. בעוד משה ניצב לעיתים על ההר, מרים נמצאת בתוך המחנה, לצד העם.
חז"ל מתארים את בארה של מרים כמתגלגלת עם בני ישראל במסעותיהם. הבאר מסמלת מנהיגות המלווה את העם בכל תחנה, מעניקה כוח ומאפשרת המשך תנועה גם בתנאי המדבר הקשים. אין זה מקרה שהמים הפכו לסמלה של מרים. המים מעניקים חיים, אך הם גם מלמדים על סוג ייחודי של מנהיגות: הם זורמים, עוקפים מכשולים וממלאים כל חלל. זוהי מנהיגות שאינה נשענת על כוח וסמכות בלבד, אלא על נוכחות, ליווי והתחדשות.
חז"ל מתארים את בארה של מרים כמתגלגלת עם בני ישראל במסעותיהם. זוהי תמונה מרתקת של מנהיגות, לא הנהגה העומדת מעל העם, אלא כזו ההולכת עמו, מלווה אותו בכל תחנה ובכל שינוי. הבאר אינה רק מקור מים, היא סמל לתקווה, ללידה מחדש וליכולת למצוא חיים גם במקום שבו נדמה שהכול יבש וצמא.
כבר בילדותה מתגלה כוחה המיוחד. היא מעודדת את הוריה לשוב ולהינשא למרות גזירת פרעה, שומרת על משה בתיבה על שפת היאור, ויוצאת ממצרים עם תוף בידה מתוך אמונה בגאולה. יכולתה לראות תקווה בתוך מציאות קשה היא שאפשרה גם את צמיחתם של שני אחיה כמנהיגים.
דומה כי לאורך ההיסטוריה של עם ישראל חוזר דפוס מרתק. בכל עת של מעבר היסטורי, משבר קיומי או שינוי תודעתי, מופיעה דמות נשית המיילדת מציאות חדשה. תמר מצילה את שושלת יהודה מן הקיפאון וממנה יוצאת שושלת המלכות, שפרה ופועה מתייצבות מול גזירת פרעה ומאפשרות את המשך קיומו של העם. רחב מסייעת למרגלים ובכך פותחת את שערי הארץ המובטחת, דבורה הנביאה מובילה את העם בתקופת מעבר סוערת של השופטים, אסתר המלכה פועלת בעידן של הסתר פנים ומצילה את עמה מתוך ארמון המלכות, ורות המואבייה, בכוחה השקט ובנאמנותה, מניחה את היסודות לבית דוד. אין זה מקרה, הנשיות קשורה במהותה לכוח הלידה, היכולת להצמיח עתיד חדש מתוך מציאות מורכבת.
מכאן עולה גם תובנה רחבה על מנהיגות. מנהיגות אינה רק קביעת חוקים או ניהול מערכות. מנהיגות אמיתית היא היכולת להשקות את הנפש, לזהות פוטנציאל במקום של יובש, ולהעניק תקווה כאשר הדרך נראית חסומה.
הצמא של בני ישראל לאחר מות מרים לא היה רק צמא למים. הוא היה גם צמא לליווי, לחוסן ולתקווה. גם דורנו חווה לעיתים צמא דומה. ישנו צורך במנהיגות שאינה עוסקת רק בשאלה מה נכון לעשות, אלא גם כיצד מעניקים כוח להמשיך, כיצד בונים מדינה וכיצד שומרים על תקווה.
אולי זהו המסר העמוק של פרשת חוקת. כאשר הבאר מסתלקת, אין די להתאבל עליה. עלינו ללמוד לחפור בעצמנו. כפי שנאמר בשירת הבאר "ְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים, כָּרוּהָ נְדִיבֵי הָעָם". בכל דור נדרשים אנשים שיהיו לבאר של חיים, תקווה ואחריות עבור סביבתם.