הרבנית בילי רבנשטיין (פיזם) היא ראש בית המדרש במדרשת או"ת לינדנבאום מבית רשת "אור תורה סטון".

שני רעיונות ארוגים כחוט השני לאורך סיפורי יוסף: הבור והחלום. הבור מייצג את נקודת השפל. אדם לכוד, קירות סוגרים עליו. ללא יכולת להיחלץ. ללא אופק וללא שמים.

החלום מייצג תמונה הפוכה. דבר אינו כובל את האדם החולם. פרושים לפניו מרחבים אינסופיים. גם השמים אינם גבול. כך חייו של יוסף נעים בין בורות לבין חלומות, כך נעים גם חיינו אנו: עם של חולמים, המעזים להפוך חלום למציאות. עם שלא פעם נופל לתוך בור. בורות של ייאוש וכאב, בורות של שנאת חינם ואובדן המוסר. וכך גם אנחנו, כמו יוסף, מטלטלים בין בור לבין חלום.

יוסף הנער חולם חלומות של גדולה. אלומות אחיו, השמש הירח והכוכבים, כולם מקיפים אותו ומשתחווים לו. החלום נשבר ויוסף מושלך על ידי אחיו הבוערים בשנאה אל הבור במדבר. מן הבור נמשך יוסף, אך מיד יימכר לעבד ויגיע לארץ מצרים, ובתוך זמן קצר יושלך שוב אל בית האסורים המצרי, המכונה אף הוא בשם בור.

בבור יפגוש יוסף חולמים נוספים, שר המשקים ושר האופים. כמו בבית בכנען, גם כאן משוכנע יוסף שהחלום טומן מסר, אולם הפעם מתגלה מורכבותו. עבור שר המשקים נושא החלום הבטחה לישועה, אולם עבור שר האופים נושא החלום בשורת מוות. מסתבר שחלום עשוי להיות מסוכן.

פרשת מקץ היא הסיבוב השלישי במסע הבורות והחלומות. הפעם החולם הוא פרעה מלך מצרים. כדי לפתור את חלומותיו נקרא יוסף מן הבור. והפעם שוב לא ירד אליו. גם כאן מבין יוסף כי החלומות נושאים מסר. גם כאן הוא פוגש הבטחה חיובית בצד הבטחה קשה: הפרות היפות והשיבולים הבריאות מבשרות שנות שפע, אך הפרות הרעות והשיבולים הדקות מבשרות שנות רעב קשה. כעת לא הסתפק יוסף בפיענוח הסמלים שבחלום, אלא הציע למלך פתרון מעשי. פתרון שבאמצעותו יוכל המלך ומצרים כולה להתמודד עם הרעב ולזכות בשפע. כאן בונה יוסף גשר בין החלום לבין המציאות עצמה.

הבורות החוזרים בחיי יוסף מצביעים על הפער העצום שבין שמים לארץ, בין מציאות לבין חלום. הבור הוא הרגע בו יוסף, וגם אנחנו, שואלים את עצמינו: מי אני שהעזתי לחלום? החלום הוא שאיפה, הוא ייעוד, הוא תמצית הטוב שבנו, ושאותו אנחנו מחוייבים להביא לידי ביטוי. אך עלינו ללמוד, כמו יוסף, על הסכנות הטמונות בחלום שלנו.

אם נשגה בחלומות שבהם אנחנו רק מנצחים, אנחנו עלולים למצוא את עצמינו נופלים עמוק אל בור של יוהרה ואדישות. עלינו להשכיל להבין כי האחריות למימוש החלום מוטלת על כתפינו, ועל כתפינו בלבד. עלינו לבנות במו ידינו את הגשר שבין החלום לבין המציאות. אז ורק אז לא ניפול שוב אל הבור, ונצליח להמריא על כנף החלום אל מעבר לשמים.

1. מתי צריך לקדש בלילה?

ראוי לקדש ולהתחיל לאכול מיד לאחר החזרה מבית הכנסת כדי לקדש את יום השבת מיד בכניסתו. עם זאת, כאשר האדם אינו רעב או כשיש צורך חיוני, ניתן לדחות את הקידוש והסעודה.

2. האם מותר לקדש על מיץ ענבים?

אפשר לכתחילה לקדש על מיץ ענבים. עדיף להשתמש במיץ ענבים שעבר פסטור ואין בו חומר משמר. ישנו הידור להשתמש ביין.

3. האם אפשר לקדש עם כוס חד־פעמית?

יש אומרים שלא ניתן, כיוון שאיננה נחשבת כלי. ויש מקילים כיוון שבאמת ראויה לשימוש כמה פעמים ורק בגלל שהיא זולה זורקים אותה. לכן, עדיף גביע או כוס רגיל, אבל כשאין – אפשר גם בכוס חד־פעמית.

4. קידוש – בעמידה או בישיבה?

בליל שבת, המנהג הרווח הוא לעמוד בכל הקידוש ולשבת רק בשתיית היין, אך יש הנוהגים לשבת. בקידוש הנעשה ביום, רוב העולם נוהגים לשבת, אך יש הנוהגים לעמוד על פי הקבלה. וכל אחד ימשיך במנהגו.

— סעודות —

הלכות הסעודות בשבת: חיוב, זמנים, לחם משנה ומנהגים.

5. האם נשים חייבות לאכול שלוש סעודות שבת?

נשים חייבות בסעודות. ולמרות שזו מצווה התלויה בזמן, כיוון שהסעודות הן זכר לנס ירידת המן שהתרחש גם לנשים, וכן משום ש"חייב בשמור – חייב בזכור", וכך נפסק להלכה.

6. עד מתי אפשר להתחיל לאכול סעודה שלישית?

לכתחילה יש לאכול כזית (כ־27 סמ״ק) לחם לפני שקיעת השמש (בימים אלו בין 16:30 ל־17:00). מי שלא עשה כך – רשאי לאכול עד 13.5 דקות לאחר השקיעה.

7. האם חייבים לאכול לחם בסעודות השבת?

בשתי הסעודות הראשונות יש לאכול לחם: 1) זכר למן שנקרא לחם; 2) משום כבוד ועונג שבת; 3) "אין קידוש אלא במקום סעודה". בסעודה שלישית – לכתחילה לחם, אך מי ששבע וקשה לו יאכל בשר/דגים או מאכל מרכזי אחר.

8. האם חלה קפואה מצטרפת ללחם משנה?

לכתחילה לקחת שתי חלות מופשרות וראויות לאכילה. כשיש רק אחת מופשרת – אפשר לצרף חלה קפואה, ועדיף להפשיר אותה במהלך אותה סעודה.

9. באילו סעודות יש לכסות את הלחם?

הטעמים: מצד סדר הברכות (קודם לחם) וזכר למן שהיה מכוסה בטל. בסעודה שלישית שאין בה קידוש – נותר רק הטעם השני, ולפיכך יש מנהגים שונים (חזון איש לא כיסה; בן איש חי וחסידים כיסו).

10. איך בוצעים בפועל על החלות?

לפני הברכה מסמנים קלות בסכין (בלי לחתוך) כדי לשמור שלמות ל"לחם משנה". בברכה אוחזים בשתי הידיים, ראוי לשים עשר אצבעות, ובהזכרת שם ה׳ – מגביהים. בסיום – חותכים פרוסה לרוחב כל החלה, ומניחים לפני המסובים (נתינה ליד – מנהג אבלים).

11. איזו חלה מבין השתיים בוצעים?

מנהגי ספרדים: יש הבוצעים תמיד תחתונה ויש דווקא עליונה. מנהגי אשכנזים: בליל שבת – התחתונה (ומקרבים אותה לבוצע); בשאר הסעודות – העליונה.

12. האם יש חובה לטבול את החלה במלח?

מעיקר הדין אין חובה, כי הלחם מתובל וטעים. על פי הקבלה נהגו לטבול, ויש שכתבו לטבול שלוש פעמים.

— הבדלה וצאת שבת —

דיני הבדלה: מי מבדיל, עד מתי, על מה מברכים ומנהגי ישיבה/עמידה.

13. האם אישה יכולה לעשות הבדלה?

מחלוקת הפוסקים. לכתחילה עדיף שתשמע מגבר שלא הבדיל, וגם מפני שנהגו נשים לא לשתות מיין ההבדלה. אם אין אפשרות – תבדיל לעצמה. גבר שהבדיל יכול להבדיל שוב עבור אישה כשיש צורך.

14. עד מתי אפשר להבדיל?

אשכנזים – עד סוף יום שלישי (כשלא טעם עדיין); ספרדים – עד סוף יום ראשון בברכה (וחוששים לברכה לבטלה). ברכות בשמים ונר – רק במוצאי שבת עד עלות השחר.

15. האם מותר לעשות מלאכה לפני הבדלה?

כן, לאחר שאומרים "ברוך המבדיל בין קודש לחול". גם מי שאמר בתפילת ערבית "אתה חוננתנו" רשאי במלאכה. מי שלא התפלל – יאמר "ברוך המבדיל" לפני עשיית מלאכה ולהדלקת נר ההבדלה.

16. האם אפשר להבדיל על משקאות אחרים?

אפשר על "חמר מדינה" – משקה חשוב במקום. לספרדים: רק כשאין יין מצוי בקביעות. לשיטות מסוימות – דווקא משקה משכר. לכתחילה יין/מיץ ענבים; בדיעבד – משקה חריף (כגון בירה במקום שמצוי), ואם לא – קפה/תה, ובשעת הדחק – משקאות קלים משובחים.

17. איזו ברכה יש לברך על הבשמים?

ספרדים: לברך לפי הסוג – "עצי בשמים", "עשבי בשמים", ובספק "מיני בשמים". אשכנזים: נוהגים תמיד "בורא מיני בשמים" לצאת מכל הספקות, ומעדיפים להשתמש בציפורן/קינמון שהברכתם כך לכתחילה.

18. על איזה נר יש לברך?

מצווה מן המובחר – אבוקה, שאורה חזק ורואים גוונים. נר עם שתי פתילות נחשב כאבוקה אם הלהבות מתאחדות. אפשר לקרב שני נרות/גפרורים. ובמניעה – מברכים גם על נר יחיד.

19. הבדלה – בעמידה או בישיבה?

ספרדים: בישיבה לקביעות הוצאת השומעים ידי חובה. אשכנזים: בעמידה מכובדת; אפשר לצאת ידי חובה גם בעמידה סביב המבדיל. את היין שותים דווקא בישיבה.

20. האם סעודת מלווה מלכה חובה?

לדעת המשנה ברורה – מצווה אך לא חובה; בקרב פוסקי ספרד נפוצה יותר הדעה שהיא חובה. מכל מקום – ראוי לקיימה לפחות באופן סמלי להפנמת קדושת השבת ולא "לברוח" מיד לימי החול.

הרב יוסף צבי רימון הוא ראש הישיבה במרכז האקדמי לב, נשיא תנועת המזרחי העולמית, יו"ר עמותת סולמות ורבה של המועצה האזורית גוש עציון.