בשנת 1863, כשנוסד איגוד הכדורגל באנגליה כדי להציב חוקים מסודרים למשחק ולבדל אותו מרוגבי, נאסרה הנגיעה בכדור בידיים – לכולם. תפקיד השוער עוד לא היה קיים, ועד אז היו בועטים בכדור לכיוון השער, וכל שחקן שהצליח לתפוס את הכדור בשתי ידיים אפילו זכה בבעיטה חופשית. כלומר, נגיעה בידיים לא רק שלא נאסרה – היא תוגמלה.
רק לאחר האיסור על נגיעה בידיים הבינו שזה מקשה מאוד על עצירת בעיטות לשער. ב-1871 החוקים כבר הגדירו את תפקיד השוער, והתירו לו לגעת בכדור עם הידיים בכל מקום על חצי המגרש שלו, מצב שהוביל לא פעם לתמונות משונות של שוערים שרצים עם הכדור בידיים חצי מהדרך לשער הקבוצה היריבה.
השינוי המשמעותי הגיע רק ב-1912, כשנקבע שגם לשוער מותר לגעת בכדור בידיים אך ורק בתוך ריבוע העונשין. מאז, הריבוע הזה הפך גם ל"אזור השוער", ומחוצה לו הוא שחקן ככל שחקן אחר, שצריך לשלוט בכדור בעזרת רגליו בלבד.
גם החוק הזה המשיך להתעדכן עם השנים. ב-1992 נוספה "בעיטה לאחור" – איסור על שוער לתפוס בידיים כדור שנמסר לו במכוון ברגל על ידי חבר לקבוצה, כדי למנוע בזבוז זמן ולחסוך מהקהל משחקים משעממים. כך, החוק שנראה כמובן מאליו כבר קרוב למאה שנה, למעשה עבר כמה גלגולים - מהיתר לכולם, דרך אי-ודאות טריטוריאלית, ועד לריבוע המדויק שמכירים היום.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו