20.10.2017
ל' בתשרי תשע"ח
ישראל היום
ארכיון מהדורה מודפסת וידאו החזון אודות העיתון פרסום צור קשר
20.10.2017
> לניוזלטר בתאריך
שתף ב-facebook | שלח לחבר
אייפד לכל עובד

במקום להיכנע לטרור הסעודי החלטתי שהוריי זכאים לגלוש ברחבי הסייבר-ספייס בלי לקום מהכורסה. ואם כבר, אקנה להם אייפד ברשת • הזמנתי את המכשיר הנכסף, ועוד התפרעתי והזמנתי שליח אקספרס בתוספת של 39 שקלים. אחרי שבוע נזכרתי שכלום לא קרה ולא הגיע שום דבר

יאיר ניצני

יאיר ניצני. מרים גבה
איור: דני קרמן

מתקפת ההאקרים הסעודים הכניסה גם אותי ללחץ. עד היום כשאמרו לי "סעודי" קפצו לי מייד בראש המילים "מדבר", "נפט", "אוהל", "לורנס איש ערב" ו"גמל". לכן שילוב המילים "האקר" ו"סעודי" היכה אותי בהלם עמוק. ממתי הסעודים נהיו מעצמת הייטק? מה קרה לעולם שהכרנו? אחרי חצי שעה של הרהורים נוגים על סוף עידן הדעות הקדומות, אספתי את עצמי והלכתי לבדוק את חשבון האשראי שלי. לצערי, לא מצאתי שום דבר חריג חוץ מהחריגות שלי עצמי. לא נצפו רמזים שיעידו שההאקר הסעודי (אבו מודם קראתי לו) ביקר אצלי, אלא אם הבחור אוהב הופעות במועדון הזאפה ועשה החודש טיפול 15 אלף ליונדאי שלו. נשמתי לרווחה. בסך הכל נשארתי עם אותן חריגות מוכרות ואהובות. בעיניי חריגה בחשבון היא כמו שומה מכוערת: היא לא יפה אבל היא שלך, ולומדים לחיות איתה.

הצרה היא שבחודש הבא תהיה עוד חריגה. האייפד החדש. כן, כן. במקום להיכנע לטרור הסעודי החלטתי שהוריי המבוגרים זכאים בגילם המתקדם לגלוש ברחבי הסייבר-ספייס בלי לקום מהכורסה. ואם אני כבר קונה את המכשיר, אעשה את זה כמו שצריך, ברשת עצמה ובלי לצאת מהסלון.

פניתי לאתר השוואת מחירים ידוע ומייד נודע לי שהאתר zol-she-haval-alazman.com מציע לי את האייפד עם המחיר הרצפתי ביותר. בניגוד לשמו העממי, האתר נראה מעולה. חדשני, מהודק ונקי. דמיינתי את העובדים לבושים בסרבלים לבנים ופוסעים מעדנות בלופט תל-אביבי בעל רצפת פרקט וכיסאות עור מעוצבים, ראיתי כיצד הם מקבלים את ההזמנה שלי במחשבי על לבנים בוהקים של חברת אפל, והרגשתי שאני בידיים טובות. מילאתי פרטים, שיקרתי כמו כולם לגבי תאריך יום ההולדת שלי וחתמתי על הצהרה שקראתי את התקנון (גם פה שיקרתי). בתום הפרוצדורה הזמנתי את המכשיר הנכסף ועוד התפרעתי והזמנתי שליח אקספרס בתוספת של 39 שקלים. סגרתי את ההזמנה בתחושת סיפוק עילאית וחזרתי לחיי האפורים.

אחרי שבוע נזכרתי שכלום לא קרה ולא הגיע שום דבר. שלחתי מייל מנומס והשארתי את הטלפון שלי כדי שיחזרו אלי. בשבע בערב צילצל הטלפון ועל הקו שמעתי מישהו מדבר עם מישהו אחר. הספקתי לשמוע רק את סוף השיחה.

- למה מי הוא?? אז שילך קיבינימט... למה כמה הוא שילם?

"הלו?", ניסיתי להתערב בשיחה.

- אז שיחפש את החברים שלו... הלו מי זה?

- יאיר.

- יאיר שלום, זה דני ממחסני אלרון. מה הבעיה עם ההזמנה שלך?

- הזמנתי לפני שבוע ועוד לא הגיע.

- הזמנת טוסטר של דלונגי, נכון?

- לא. אני הזמנתי אייפד.

- אתה בטוח שלא טוסטר?

זה הרגע שבו הבנתי שכנראה אין רצפת פרקט באתר האינטרנט שבחרתי.

תבדוק אייפד על שם יאיר, ביקשתי.

- רגע, אתה יאיר ממכון השחר לחינוך אנתרופוסופי?

- לא.

- אז איזה יאיר אתה?

- ניצני.

- אה כן, אני רואה את ההזמנה שלך. ניצן תשמע, יתקשרו אליך לתאם במהלך היום.

למחרת ספרתי כל דקה בדרך לשיחה המיוחלת, הפכתי כולי חידודין חידודין, הגברתי את ווליום הצלצול במכשיר שלי למקסימום ונדרכתי כמו צ'יטה בסרנגטי.

לא התקשרו. בערב התקשרתי ליידע את החברה שאף אחד לא צילצל. ענה לי מענה קולי. "לעברית הקש 1. לרוסית 2. לערבית 3. לאמהרית 4". הבעיה עם המענים הקוליים האלה היא שאם שכחת את המספר של השפה שלך - הלך עליך. אתה יכול להיתקע שעות עם "לסינית מנדרינית לחץ 25", ואין דרך חזרה.

התקשרתי שוב, אבל הפעם הצלחתי להערים על המערכת ולהגיע לקול אנושי. זה היה דני, הבחור שכבר דיברתי איתו, וכרגיל הוא היה בשיחה אחרת.

- תגידי לו שלא מעניין אותי... למה מי הוא?? אז שלא יקנה!

- דני שלום. זה יאיר.

- מי?

- יאיר ניצני.

- אהה. ניצן. נו, למה אתה לא בא?

- לאן?

- למחסן. לקחת את הטוסטר.

- אתה מתכוון את האייפד.

- כן, האייפד נו. מחכה לך. לא חבל על השליחות.

- בסדר. תוכל לשלוח לי מייל עם הסבר איך להגיע. כי אני נוהג עכשיו.

- לא אחי, אני מה זה חלש במייל. לא בא לי טוב כל האינטרנט הזה.

האיש מוכר אייפדים ואייפונים בקילוגרמים, ומייל הוא לא יודע לשלוח. אחר כך מתפלאים שהאקרים סעודים עושים לנו בית ספר. למחרת הגעתי למחסן. עלק מחסן. מדובר בפינת עישון מאחורי בניין מתקלף בבני ברק. "מה באת? כבר שלחנו לך עם שליח", אמר לי דני שהתגלה כבחור ממש לא הייטקי עם גרביים וקרוקס על הרגליים וסיגריה בפה.

כשחזרתי הביתה אמרתי לאשתי שאסור לסמוך על אף אחד וכולם חלטוריסטים במדינה הזאת. היא הסכימה איתי וסיפרה לי שגירשה איזה שליח קומבינטור שניסה להפיל עלינו אייפד בניגוד לרצונה.

 

רגע של עברית (5)

תזכורת: זו הפינה שבה אני מצביע על עיוותים בעברית של ימינו. והפעם "שמ-" הזלזול.

אז קודם כל, בן-גוריון אשם. לפני הרבה שנים טבע האיש שהפך לשדה תעופה ואוניברסיטה שני מושגים חשובים. "תורתם אומנותם", על פטור משירות צבאי לבני ישיבות, ו"או"ם שמום", שבו פירט באופן מנומק את דעתו על ארגון האומות המאוחדות. מאז, שתי התופעות רק העצימו, ואנחנו שקועים עם שתיהן מעל לצוואר. בן-גוריון כבר מזמן לא איתנו, אבל מורשתו חיה ובועטת והוספת ה"שמ-" הפכה לביטוי שגור שכל תכליתו זלזול וגיחוך.

דוגמה:

למה אתה אומר שמשה לא יודע לנהוג? משה הוא נהג אוטובוס!

אוטובוס שמוטובוס. משה נהג חרא.

כפי ששמתם לב, הוספת השי"ן והמ"ם למילה אוטובוס מנמיכה את מעמדו של משה והופכת אותו לנהג של רכב חדש (השמוטובוס). שאכן נשמע כמו כלי תחבורה נחות ומטופש.

כך גם במשפטים כמו מכולת שמכולת, מתנ"ס שמתנ"ס, וכנסת שמסת. כל אחד מהמוסדות הללו מקבל מייד משמעות חדשה. בשמכולת אין מה לקנות, בשמתנ"ס הפעילויות מפוקפקות ובשמסת יש חבורה של 120 חברי שמסת חסרי אחריות.

תוספת השי"ן-מ"ם טובה במיוחד להלבנת פניהם של פוליטיקאים, במיוחד כאלה שעושים את צעדיהם הראשונים.

שמעת שלפיד הולך לפוליטיקה?

לפיד שמפיד, כולם מושחתים.

אבל גם הוותיקים סובלים. כך למשל ביבי שמיבי, ציפי שמיפי, דרעי שמרעי, ליברמן שמיברמן ואובאמה שמובאמה.

yairn@israelhayom.co.il

חזרה לדף ראשי | לניוזלטר מתאריך: