ביקשנו ממשוררי ישראל לכתוב את הגרסה הפרטית שלהם לשירת הים. התוצאות מפתיעות

רוני סומק || קינה על סוסי פרעה שטבעו בשירת הים

"...סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם..." (שמות, ט"ו א)

אַחֲרֵי שֶׁמִּלֵּא פִּיו מַיִם
שָׁר משֶׁה אֶת
שִׁירַת הַיָּם.
הַגַּלִּים שֶׁגִּמְגְּמוּ בִּגְרוֹנוֹ
נִשְׁבְּרוּ עַל שְׂפַת
שְׂפָתָיו.
מִנֶּגֶד עַל סֻכַּת הַמַּצִּיל עָמַד אֱלֹהִים
וְרָאָה אֵיךְ סוּסֵי פַּרְעֹה טוֹבְעִים
רַק בִּשְׁבִיל לְהַאֲדִיר
אֶת הַגְּבוּרוֹת שֶׁבַּשִּׁיר.

הוֹ סוּסִים, אֲנִי שָׁר, גּוּפְכֶם שֶׁנִּפְלַט
מַזְהִיב אֶת חוֹל הָאַרְמוֹן
שֶׁהָיִיתִי בּוֹנֶה לִכְבוֹדְכֶם
אִם רַק הָיִיתִי יָכוֹל.

ספרו האחרון "אש", יצא בהוצאת כנרת זמורה דביר

אלחי סולומון || השיבה

בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מֵחָאן יוּנֶס
בְּצֵאתָם וּבְעוֹבְרָם אֶת הַיָּם
בַּהַחֲרָבָה.
בְּצֵאת וָשׁוֹב יִשְׂרָאֵל מֵרָפִיחַ, מֵרְפִידִים
קַו הַמָּעֻזִּים
וּבְבוֹאָם
אֶל הָאָרֶץ הַזָבַת. הָיוּ
מְשַׁכְשְׁכִים הַקַּרְסֻלַּיִם בַּמַּיִם
וּבְחוֹף גּוֹרְדּוֹן,
וּבְמֵימֵי
הַתְּעָלָה
וְהַיָּמִים.
וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא
וְהָאָרֶץ הַנִשְׁאֶרֶת.

בַּיוֹם הַהוּא בָּאוּ חֵילוֹת
דֶּגֶל מַחֲנֶה
בָּאוּ מִדְבַּר סִינַי.
רַעַשׁ צִירִיּוֹת
עַל דְּיוּנוֹת לֵס דָּחוּס וְרִשּׁוּמֵי הַזְּחָלִים עַל הַחוֹלוֹת אֲשֶׁר עַל שְׂפַת
נוּסֵיירַאת.

מִנָּהָר וְעַד נָהָר, מִקְדָּשׁ עַל הַר
אַחֲרִית יָמִים
בְּבוֹאָם וּבְבוֹאָם.
נַחְשׁוֹן, עַמִּינָדָב וְיֶתֶר הָעֲנָקִים אָז בָּאָרֶץ. עָנֵר
וְאֶלְחָנָן, וְלִירִי,
עַזָּה וּבְנוֹתֶיהָ בָּאוּ,
נִקְרַע הַיָּם לִרְוָחָה וּכְמוֹ נִפְתַּח -
שָׁבוּ
יָמִים לְאֵיתָנָם.

ספרו האחרון "קטיפא קומי" יצא בהוצאת הקיבוץ המאוחד

תהילה חכימי || לא, לא

וְאָז תָּשִׁיר הָאֵם
וְיָשִׁירוּ הָאֲחָיוֹת אֶת הַשִּׁירָה הַזּוֹ
(לִבְנוֹת הַמָּקוֹם הַזֶּה... וְגַם לְבָנָיו)ֿ
לֹא, לֹא עוֹד
מִלְחָמָה
הַיָּם לֹא נִבְקַע
וְלֹא תִּהְיֶה עוֹד מִלְחָמָה נַעֲשֶׂה הַכֹּל שֶׁלֹּא תִּהְיֶה
(לֹא מִצָּפוֹן וְלֹא מִדָּרוֹם
לֹא בַּחֲזִית הַזּוֹ וְלֹא בְּאַחֶרֶת)
בֶּאֱמֶת נַעֲשֶׂה?
אֵיךְ נַעֲשֶׂה?
הַלְּוַאי
וְאִם הַיָּם לֹא נִבְקַע
לֹא הָיְתָה בִּכְלָל יַבָּשָׁה
וְעַיִן אַחַת לֹא נוֹתְרָה יְבֵשָׁה
כִּי הַכֹּל הָיָה וְאָז חָדַל בְּרֶגַע
הַבְּקִיעָה
אֲבָל גַּם, בְּעֶצֶם, כָּל דָּבָר חַי
מַתְחִיל בְּמַיִם
כָּל אָדָם שֶׁיּוֹצֵא מֵאִמּוֹ
נוֹשֵׁם אֶת הַנְּשִׁימָה הָרִאשׁוֹנָה
אַחֲרֵי
מַיִם
שֶׁנִּבְקָעִים בְּרֶגַע אֶחָד
לִפְנֵי הַכְּאֵב הַגָּדוֹל
לִפְנֵי הַצְּחוֹק
לִפְנֵי הָאַהֲבָה
לִפְנֵי הַכֹּל: הָאֲוִיר, הָעוֹלָם
הַהֲבָנָה
לֹא, לֹא בְּסֶלַע, לֹא בַּיַּבָּשָׁה וְלֹא הִכָּה וְלֹא נַכֶּה וְלֹא בָּאֲוִיר
וְלֹא בַּיָּם
הַכֹּל
יְהֵא
בְּרֶגַע אֶחָד
שֶׁל
מַיִם

ספרה האחרון "אימא איקס", יצא בהוצאת לוקוס

אלמוג בהר || כמו אבן

הָלכנוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם. אבל באמת
רצינו ללכת בַּיָּם בְּתוֹךְ היַּבָּשָׁה. הצבעת:
כְּמוֹ-אָבֶן נֶעֶרְמוּ מַיִם. הצבעתי: תִּפֹּל
עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד. ואז נָשַׁפְת בְרוּחך
וכִסָּמוֹ יָם, צָלְלוּ כַּעוֹפֶרֶת בְּמַיִם אַדִּירִים.
אמרת: כל אדם חייב להיוולד פעמיים,
מן הים ומן היבשה, מרחם ומאסון,
מן השתיקות ומן המילים. הפעם לא
לקחת אֶת-הַתֹּף בְּיָדיך, אבל אני
יצאתי אחריך בִּמְחֹלֹת. עניתי לך: שִׁירי
כִּי, שִׁירי כִּי, שִׁירי כִּי. עד
כי ביקשתי לשיר איתך גם הַאֲזִינוּ.
התחלתי לזעוק: מִי-כָמֹכָה בָּאֵלִם, מִי-
כָמֹכָה בָּאֵלִם. ואת רקדת סביבי: מִי-
כָמֹכָה בָּאילמים, מִי-כָמֹכָה בָּאילמים. אָז
נָשִׁיר. כִּי-גָאֹה גָּאָה. מתְּהֹמֹת. וַיָּשֶׁב
עֲלינו אֶת-מֵי הַיָּם. וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם.

ספרו האחרון "כדי שהמלח יתפזר על האהבה" יצא בהוצאת הקיבוץ המאוחד

עמיחי חסון || התעוררות

שׁוּם תְּנוּעָה
מִלְּבַד הָאוֹר
מְצַמְצֵם עַצְמוֹ
מִתּוֹךְ הָעֲרָפֶל מְגַלֶּה
גִּבְעָה אַחַר גִּבְעָה
מַדְלִיק אֲבוּקַת אֵשׁ
עַל פְּנֵי הַמַּיִם.

עַנְנֵי כָּבוֹד עוֹמְדִים בְּשַׁעַר הַמִּפְרָץ
(אֵינֶנּוּ תְּמִימִים: לֹא לִכְבוֹדֵנוּ בָּאוּ)
גֶּשֶׁר הַזָּהָב מְבַקֵּעַ אֶת הַיָּם
אֲנַחְנוּ עוֹבְרִים בְּרִכְבֵּנוּ בֶּחָרָבָה
מַשְׁלִיכִים כְּלֵי מַשְׁחִית סֵלוּלָרִיִּים
לְקַרְקָעִית הָאוֹקְיָנוֹס
מְאִיצִים בִּשְׁתִיקָה.

אָכֵן יֵשׁ יִרְאַת אֱלֹהִים
בַּמָּקוֹם הַזֶּה וַאֲנַחְנוּ לֹא
יָדַעְנוּ. אֲנַחְנוּ יָדַעְנוּ.

ספרו האחרון "בלי מה" יצא במוסד ביאליק

יעל סטטמן || אני רוצה לשיר

לאלוהים שהתרשל
מִהֵר לִסְגֹּר
אֶת פְּנֵי הַיָּם
שָׁמַט
אֶת הַקַּרְקַע

טֶרֶם עָבַרְנוּ כֻּלָּנוּ
בַּיַּבָּשָׁה.
פַנְטוֹם הַסַּעַר מַכֶּה.
בַּלַּיְלָה,
אֲנַחְנוּ מְנִיעִים אֶת רַגְלֵינוּ
בְּפָּאנִיקָה, לְלֹא תְּזוּזָה

בַּבֹּקֶר
מְגַלִּים שֶׁבָּכִינוּ
מִתּוֹךְ שֵׁנָה.

ספרה האחרון "בחוץ שקט" יצא בהוצאת הקיבוץ המאוחד

נצר לאו || אמרת לי לא לשיר

את שירת הים
כְּשֶׁחוֹמוֹת הַיָּם קוֹרְסוֹת
וּמַלְאָכִים צוֹחֲקִים בְּקוֹל
בּוֹאִי נַעֲמֹד תַּחַת הִלַּת הָאוֹר
שֶׁל קְצֵה הַמִּנְהָרָה

דָּגִים קְטַנִּים מְפַרְפְּרִים בַּסְּעָרָה הַמִּתְגַּעֶשֶׁת
סוּסִים שְׁבוּרֵי פִּקּוֹת בִּרְכַּיִם נֶאֱבָקִים בַּמֶּרְכָּבוֹת
יְדֵי פַּרְעֹה מִתְחַנְּנוֹת לְקֶרֶשׁ הַצָּלָה
גַּלִּים גְּדוֹלִים עוֹלִים מִלֵּב חָזֶה הַמְּצוּלָה

כְּשֶׁהַיָּם גּוֹעֵשׁ
וְאוֹיְבִים מִתְנַפְּצִים עַל הַחוֹף
אֲנַחְנוּ יְכוֹלִים לִנְשֹׁם עָמֹק
לַעֲצֹם עֵינַיִם בְּשַׁלְוָה
וּלְהַקְשִׁיב לַיָּם שֶׁשָּׁר שִׁירָה

הַסְּעָרָה נִרְגַּעַת
הַשָּׁמַיִם מוּצָפִים מַבָּט בָּהִיר
אֵין צֹרֶךְ לִגְאוֹת
אֵין צֹרֶךְ לָשִׁיר אֶת שִׁירַת הַיָּם

נצר לאו || נד שעשועים

"וּבְרוּחַ אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם נִצְּבוּ כְמוֹ נֵד נֹזְלִים"
סוּסֵי פַּרְעֹה עַל קְפִיצִים בַּגִּנָּה
פִּיקוֹת בִּרְכֵּיהֶם מִתְפַּקְּעוֹת בִּנְגִינָה
יְלָדִים מִשְׁתַּעְשְׁעִים

יַלְדָּה אַחַת יוֹשֶׁבֶת בְּשִׂמְלָה כְּחֻלָּה
אוֹחֶזֶת בְּכִידוֹן הַנַּדְנֵדָה
עַל הַמּוֹשָׁב מוּלָהּ אֵין אִישׁ
הָרוּחַ מְסִיטָה אֶת שְׂעָרָהּ

יַלְדָּה בְּרוּחַ אַפָּהּ
קוֹרֵאת לְאַבָּא בּוֹא
אַבָּא בּוֹא הַנֵּד עוֹמֵד
הַנַּדְנֵדָה שׁוֹתֶקֶת
אַבָּא אֱמֹר שִׁירָה עַל סוּס וְרֹכְבוֹ
הֲרֵם אוֹתִי מַעְלָה
שַׂחֵק אִתִּי תּוֹפֶסֶת

בַּיָּם, אַבָּא, סְעָרָה
בְּלֵב הַיָּם, לֵב
בַּגַּן, יַלְדָּה לְבַדָּהּ
יוֹשֶׁבֶת עַל הַנֵּד

ספרו האחרון "בנוף גוף" יצא בהוצאת מקום לשירה

אריאל זינדר || זה אלוהינו

זֶה אֱלֹהֵינוּ, לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ,
קָרְאוּ בִּשְׁמוֹ כֻּלָּם וּשְׁמוֹ נִקְרַע וְנֶעֱלַם,
שָׁקַע כְּאֶבֶן בַּמְּצוּלוֹת. קָרְאוּ בְּקוֹל, בְּכָל לָשׁוֹן,
נִרְדֹּף נַשִּׂיג, נִרְדֹּף נַשִּׂיג, נִרְדֹּף נַשִּׂיג,
וּשְׁמוֹ קוֹפֵא בַּתְּהוֹמוֹת, נִדְמֶה כְּעוֹפֶרֶת
אוֹ גּוּפָה. זֶה אֱלֹהֵינוּ בָּלְעָה אוֹתוֹ הָאָרֶץ
וְרַעַד אוֹחֵז בִּימִינוֹ. אוֹמְרִים כֻּלָּם
תְּשַׁלַּח תַּהֲרֹס תַּעֲרֹץ אַל תַּחֲמֹל
וּשְׁמוֹ יוֹשֵׁב חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת
אֵימָה וָפַחַד וְשִׂמְחַת רְשָׁעִים.
נָשִׁירָה לֵאלֹהֵינוּ, עוֹד כַּמָּה רְגָעִים,
כְּשֶׁלֹּא יִהְיוּ עוֹד מַסֵּכוֹת מְהַרְסִים עַל פָּנָיו.
נָשִׁירָה לֵאלֹהֵינוּ, עוֹד כַּמָּה עִדָּנִים,
בַּיּוֹם הַהוּא נִמְצָא עוֹז וּמִזְמוֹרִים –
בֵּינְתַיִם פִּינוּ מָלֵא שִׁירִים אֲחֵרִים.

ספרו האחרון "תמים תהיה" יצא בהוצאת מקום לשירה

אורית מיטל

אֲנִי טוֹבַעַת בַּיָּם
וְאַתֶּם אוֹמְרִים שִׁירָה
*
אָשִׁירָה לָכֶם
שִׁירָה כָּזֹאת אָשִׁירָה
הַשִּׁירָה הַזֹּאת
*
מַעֲשֵׂי יָדַי
טוֹבְעִים בַּיָּם וַאֲנִי
טוֹבֵעַ אִתָּם
*
מַעֲשֵׂי יָדַי
טוֹבְעִים בַּיָּם, זֶה אֲנִי
מַטְבִּיעַ אוֹתָם

ספרה האחרון "לוטשת אין" יצא בהוצאת מקום לשירה

גלעד מאירי || נֶעְדָּר בַּקֹּדֶשׁ

אָז יָשִׁיר לְךָ הַלִּוְיָתָן
אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת
כִּי גָאֹה גָּאָה פְּלַסְטִיק
וְקִצְפּוֹ רָמָה בַּיָּם.
נָשַׁפְתָּ בְּמַדְחֶפֵיךָ וְכִסָּמוֹ
שֶׁמֶן מְנוֹעִים וְתוֹסָפִים.
מֶרְכָּבוֹת פּוֹלִימֶרִים
טֻבְּעוּ בְּמַיִם אַדִּירִים
וּבְרוּחַ שְׁפָכֵיךָ נֶעֶרְמוּ
נֵפְט זֶפֶת וְעוֹפֶרֶת.
נוֹרָא תַּעֲשִׂיּוֹת
עֹשֵׂה דֶּלֶק.
שַׂקִּיּוֹת
נִצְּבוּ
כְּמוֹ נֵד.
כְּרִישֵׁי מֶשִׁי
וְדוֹלְפִינִים
יָרְדוּ
בַּמְּצוּלוֹת.
מִבְחָר צָבִּים וּפִּינְגְּוִינִים
נִלְכְּדוּ בִּרְשָׁתוֹת רְפָאִים.
זִימִים וּמִינֵי שׁוּנִית
קָפְאוּ בְּלֶב יָם.
מִי כָּמֹכָה מַלְהִיט
אֶת הָאוֹקְיָנוֹסִים
בְּמִיקְרוֹפְּלַסְטִיקִים,
בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ הַיְּמָנִית
עֲשֵׂה נֵס קוֹמְפּוֹסְט
מִפְּסֹלֶת יַמִּית.

ספרו האחרון "הזמן עשה את שלו מבחינתי הוא יכול ללכת" יצא בהוצאת מקום לשירה

דיתי רונן || שירת הים שלי

אָרִיחַ עַל גַּבֵּי לְבֵנָה
אֲנִי בּוֹנָה
אֶת שִׁירַת הַיָּם הַפְּרָטִית שֶׁלִּי

לֵאמֹר אַשִּׁירָהּ לְעַצְמִי
כִּי גָּאֹה גָּאִיתִי
כִּי גַּם אֲנִי

הָיִיתִי צְרִיכָה לַחֲצוֹת
אֶת יַם סוּף שֶׁלִּי
וּבְרוּחַ אַפִּי

נֶעֶרְמוּ מַיִם נִצְּבוּ
כְמוֹ נֵד נֹזְלִים
קָפְאוּ תְהֹמֹת

בְּלֶב יָם סוֹעֵר
נָשַׁפְתִּי
בְרוּחִי כִּסָּמוֹ יָם

צָלֲלוּ כַּעוֹפֶרֶת
בְּמַיִם אַדִּירִים
תְּהֹמֹת יְכַסְיֻמוּ

יָרְדוּ בִמְצוֹלֹת כְּמוֹ אָבֶן
כִּי בָאוּ בְּרִכְבָּם
וּבְפָרָשׁוֹתֵיהֶם בַּיָּם

וָאָשֵׁב עֲלֵהֶם אֶת מֵי הַיָּם
וְאֲנִי הָלַכְתִּי בַיַּבָּשָׁה
בְּתוֹךְ הַיָּם

וַאֶקַּח אֲנִי הַנְּבִיאָה
אֲחוֹת אַהֲרֹן
אֶת הַתֹּף בְּיָדִי

וַתֵּצֶאןָ כָל הַנָּשִׁים
אֲשֶׁר חֲצוּ
אֶת יַם סוּף שֶׁלָּהֶן

וַתֵּצֶאןָ כָל הַנָּשִׁים
אֲשֶׁר בְּרוּחַ אַפָּן נֶעֶרְמוּ
מַיִם נִצְּבוּ כְמוֹ נֵד קָפְאוּ תְהֹמֹת
וַתֵּצֶאןָ כָל הַנָּשִׁים אֲשֶׁר
הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם וַתֵּצֶאןָ
כָל הַנָּשִׁים בְּשִׁירָה, בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת.

ספרה האחרון "דברי הימים" יצא בהוצאת אפיק

רון דהן || הליכה בטנטורה

מֵי הַמִּפְרָץ שְׁקֵטִים
בַּחוּץ הַיָּם סוֹעֵר, צוֹבֵא
עַל דַּלְתוֹת הַלָּשׁוֹן. תּוֹלָעִים
נָעוֹת מֵהַפֶּצַע אֶל הַקֶּבֶר וְאֵין
דָּבָר שֶׁיָּכֹלְתָּ לוֹמַר וּלְהַחֲרִיד
אֶת שַׁלְוַת הַחוֹל.

כָּל הַיְּלָדִים חַיִּים בַּמְּצוּלָה
כָּל הַחֶרֶשׂ תֵּבַת תְּהוּדָה
הַהִיסְטוֹרְיָה כְּפָר נֹפֶשׁ לַעֲשִׁירִים

ספרו האחרון "מגול" יצא בהוצאת הקיבוץ המאוחד

אפרת ביגמן || מוּל הַיָּם

כֶּרֶס אִמְּהוֹתֵיהֶם נַעֲשָׂה לָהֶם
כְּאַסְפַּקְלַרְיָה הַמְּאִירָה
וּמָה שֶׁרָאוּ עֻבָּרִים לֹא רָאָה
יְחֶזְקֵאל, עֵת שָׁמְטוּ יוֹנְקִים
פִּיּוֹתֵיהֶם בְּתַדְהֵמָה וְעוֹלָלִים
עַל בִּרְכֵּי הוֹרֵיהֶם
קָרְעוּ עֵינֵיהֶם לִרְוָחָה.

הַעֲבַרְתָּ בֶּחָרָבָה וּבַחֻרְבָּן
אוֹפַנֵּי מֶרְכְּבוֹתֵיהֶם
שָׁעֲטוּ, רָדְפוּ, הִשִּׂיגוּ,
חִלְּקוּ שָׁלָל וְאַחַר שָׂרְפוּ בָּאֵשׁ.

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְמֹשֶׁה:
קַצֵּר בִּתְפִלָּתְךָ
וְהֵחָלֵץ לְמַעַן בָּנָי
הַשְּׁרוּיִים בַּצָּרָה.

וְהָיָה דָּמָם מֻשְׁלָךְ
עַל הָעֵצִים וְהָאֲבָנִים,

וְלֹא קָרָה לָנוּ אֶת הַיָּם.

ספרה האחרון "אבן שפה" יצא בהוצאת קתרזיס

נאור יצהרי || יראת הים

אַתָּה הַמַּעֲרִים כָּתְלֵי מַיִם,
אַתָּה הַמַּטְבִּיעַ
סוּס וְרוֹכֵב כַּאֲבָנִים בַּמְּצוּלוֹת,
אַתָּה הַמִּלְחָמָה, אַתָּה
הַמְּפָרֵק מֶרְכָּבוֹת, אַתָּה, חֲרוֹן
בְּנִשְׁמַת אַפֶּיךָ,
אַתָּה הַמַּקְפִּיא לְבָבוֹת,
הָרוֹדֵף וְהַמַּשִּׂיג, הַבּוֹזֵז וְהַמַּחֲרִיב
דִּינֵי נְפָשׁוֹת,
אַתָּה הַנּוֹרָא וְהַנִּפְלָא,
אַתָּה הַמַּפִּיל אֵימָה בִּפְלֶשֶׁת
מוֹאָב וֶאֱדֹם,
אַתָּה הַמַּפְחִיד
אוֹתָנוּ, אַבָּא.
זְכֹר
בִּפְרֹץ זַעַמְךָ,
אָנוּ בָּנֶיךָ.

ספרו האחרון "עוד מאותו דבר" יצא בהוצאת קתרזיס

שרי שביט || "נָמֹגוּ כֹּל ישְׁבֵי כְנָעַן, תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה"

פִּתְאוֹם בָּא לִי שֶׁנִּסַּע לְאַרְצוֹת הַבְּרִית.
אַתָּה וַאֲנִי וְנַעֲלֵי הַסִּירָה
אַרְצוֹת הַבְּרִית הִיא בִּשְׁבִילֵנוּ
מַשָּׂאִיּוֹת סֵמִי טְרֶיְלֶר גְּדוֹלוֹת
כְּבִישִׁים מְסֹעָפִים
מַגְרֵפוֹת וְשַׁלֶּכֶת אֲדֻמָּה.

מְטוֹס אַדִּירִים יְחַכֶּה לָנוּ בְּנַתְבָּ"ג
אֲרוּזִים בְּהַכֹּל:
הַמִּזְוָדוֹת, הַשְּׁקָרִים הַכְּסוּפִים,
הַפִּנְקָסִים.
אֵין לָנוּ מָה לְחַפֵּשׂ כָּאן. בְּקָרוֹב
צִנּוֹרוֹת הַבִּיּוּב יִתְפּוֹצְצוּ
בַּקִּירוֹת, יַרְטִיבוּ אֶת הַסִּיד
בְּגִדּוּלִים.

ספרה האחרון "כשרון דיבור" יצא בהוצאת אחוזת בית

יפעת גלבר || תהומות

מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ יָרָה בַיָּם...
תְּהֹמֹת יְכַסְיֻמוּ
יָרְדוּ בִמְצוֹלֹת...

אַתָּה יְאוֹר. בִּמְצוּלוֹתֶיךָ מֶרְכָּבָה
בְּעִמְקִי תְּהוֹמוֹת
יוֹם פְּרֹץ מְלָכִים בְּעַבְדֵי הָאֵפֶר
וּקְשִׁי הַלֵּב הַזָּחוּחַ

אַתָּה מִתְפַּלֵּל לְרֶשֶׁת צְלוּלָה
שֶׁתָּשִׁיב חֲלָקֶיךָ לְחֵיק יְחִידִי

הִנֵּה הִיא יוֹרֶדֶת וְעוֹלָה
אוֹרֶגֶת בַּשִּׁיר שִׁבְרֵי מֶרְכָּבָה
עִם יָמִין רוֹעֶצֶת בְּכוֹחַ מָרוֹם

שְׁקוּפָה כְּמַנְגִּינָה

ספרה האחרון "מנעד" יצא בהוצאת עמדה

יעל קידר || חבל/הצלה

יֵשׁ מִי שֶׁמֹּשֶׁה אוֹתִי לְמַעְלָה
וְיֵשׁ מִי שֶׁמּוֹשֵׁךְ לַמְּצוּלוֹת
לֹא תָּמִיד בָּרוּר מָתַי אֲנִי יוֹרֶדֶת
וְלֹא תָּמִיד אֲנִי יוֹדַעַת לַעֲלוֹת
עַל שְׂפַת הַיּוֹם אֲנִי עוֹמֶדֶת
וּמְחַפֶּשֶׂת בַּשִּׁירִים תְּשׁוּבָה לַשְּׁאֵלוֹת
הַאִם כָּל הַדְּבָרִים סוֹפָם לְהִתְכַּלּוֹת?
הַאִם כָּל הַסּוֹדוֹת סוֹפָם לְהִתְגַּלּוֹת?
בֵּינְתַיִם, בֵּינֵיהֶם אֲנִי נוֹדֶדֶת

וְיֵשׁ מִי שֶׁמּוֹשֵׁךְ לַמְּצוּלוֹת

הוציאה שני אלבומי שירה מולחנת, "רמזים" ו"בשביל שיתגלו הכוכבים"

סיון הר שפי || תשליך בניסן

הַיָּרֵחַ מְאַתְחֵל.
אוּלַי גַּם אֲנַחְנוּ יְכוֹלִים?
אֲנַחְנוּ: הַגּוּף בַּעַל מִילְיוֹנֵי הָרָאשִׁים
הַתּוֹקֵף אֶת עַצְמוֹ
שׁוּב וָשׁוּב.
אֲנַחְנוּ: 133 לְבָבוֹת שֶׁלָּנוּ
נְתוּנִים בִּכְלוּבִים.
חֲצִי שָׁנָה הַצְּפִירָה
שֶׁאַף אֶחָד לֹא עוֹמֵד בָּהּ.
הַיָּם לֹא מַרְאֵה סִימָנֵי שְׁבִירָה.
אִם אֵין אָנוּ לָנוּ, מִי לָנוּ?
נִקְרָא לַזְּמַן: רֹאשׁ חֹדֶשׁ.
כְּיָרֵחַ נְרוֹקֵן כִּיסִים
אֶל הַמַּיִם:
שׁוֹקְעִים אֶל מְצוּלוֹת
מַפְתְּחוֹת מָשִׁיחַ, אֶגְרוֹפָנֵי צֶדֶק,
שִׂרְטוּטִים אַדְרִיכָלִיִּים
שֶׁל מִקְדָּשׁ,
חֶבְלֵי כְּפִיתָה, כֶּסֶף שָׁחוּט,
חֶשְׁבּוֹנוֹת יְשָׁנִים.
רְאִיתֶם? דֵּעָה מִתְחַסֶּרֶת,
כַּמַּיִם מִיָּם נְסוֹגִים.
דְּמָמָה חֲשֵׁיכָה.
אוּלַי אָז

ספרה האחרון "בלעדינו מתחוללים החיים הדקים" יצא בהוצאת מקום לשירה

עידית ברק || ביבשה בתוך הים

רָצִיתִי לִכְתֹּב שֶׁסּוֹף סוֹף יָצְאָה שֶׁמֶשׁ
כּוֹתֶבֶת: חֲטוּפִים.
רָצִיתִי לִכְתֹּב שֶׁהַטֶּבַע קוֹרֵא לִי
כּוֹתֶבֶת: מִנְהָרוֹת.
רוֹצָה לִכְתֹּב עַל חֵרוּת
לְהָנִיף אֶת הָעֵט
לִבְקֹעַ אֶת הַדַּף לִשְׁנַיִם
הַדַּף נִקְרַע.
מְנַסָּה שׁוּב אֶת כּוֹחִי
כּוֹתֶבֶת זְמַן.
רוֹאָה שֶׁאֵין זְמַן.

ספרה האחרון "לו" יצא בהוצאת קתרזיס

אליעז כהן || סוּס הַזְּמַן דָּהַר

סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם
סוּס וְרֹכְבוֹ שָׁקַע טָבַע בְּמַיִם אַדִּירִים
סוּס וְרֹכְבוֹ עָלוּ מִמְּצוּלָה אַחֲרֵי שָׁנִים
סוּס הַזְּמַן דָּהַר וַאֲנַחְנוּ, עַל גַּבָּיו, אוֹחֲזִים בְּמָתְנֵי
הָרוֹכֵב הַמְּיֻמָּן, גּוֹמְעִים אֶרֶץ וְיָם
לֹא שָׂמִים לֵב אֵיךְ דָּהַר וְעָבַר, הַזְּמַן.
הָאָרֶץ חָשָׁה בָּנוּ עַל גַּבָּהּ, וְנִרְעֲדָה
הָאָרֶץ כָּבְשָׁה צַעֲקָתָהּ
סָכְרָה כְּפֶצַע פִּיהָ
כְּפִי הַשַּׁכּוּלִים שֶׁרָאִיתִי מִפְּנֵי אַהֲרֹן
וְעַד פְּנֵי הַסְּפִינְכְּס הַמְּפֻסָּלִים. בְּלֹא חָרוֹן.
אֲבָל צְעָקָה גְּדוֹלָה וּמָרָה נִתְגַּלְגְּלָה מִכָּל הָעֲבָרִים
מִכָּל הַגֵּיאָיוֹת וּמִכָּל הֶהָרִים
צַעֲקַת יָתוֹם וְאַלְמָנָה, אֵם וָאָב, אֲחָיוֹת וְאַחִים
כִּי אֵין בַּיִת בָּאָרֶץ הַזוּ אֲשֶׁר אֵין בּוֹ דָּמִים שְׁפוּכִים

ספרו האחרון "מזמור ליום חול" יצא בהוצאת הקיבוץ המאוחד

יונה תור || ים

יָם
סוֹדוֹתָיו מְשַׁמֵּר
בַּמַּעֲמַקִּים

אֵין שְׁבִילִים שֶׁיּוֹבִילוּ
אֶל אוֹצְרוֹתָיו הַמֻּטְמָנִים

אִם יִקָּרַע
וּכְאָז יְבַקַּע לִשְׁנַיִם
נוֹכַל לָרֶדֶת לְסּוֹף
דַּעְתּוֹ

ספרה האחרון "אל הפליאה" יצא בהוצאת
ספרי ניב
שלומית נעים נאור || עזי וזמרת יה
כָּל לַיְלָה אֲנִי שָׁרָה לָכֶן
בִּשְׁעַת אֵימַת הַשֵּׁנָה,
מַפְרִיחָה בּוּעוֹת יְשׁוּעָה בְּכוֹחַ :
הִנֵּה גַּל מְנַצְנֵץ
הִנֵּה קֶשֶׁת בַּשָּׁמַיִם
אֵיזֶה טוֹב הָיָה לָנוּ הַיּוֹם?

כָּל
מִלּוֹתַי אוֹבְדוֹת בַּיָּם
סוּסִים מִתְנַגְּשִׁים בְּצַהֲלַת אַדִּירִים
מַזִּילֵי רִיר דּוֹרְסִים אֶת חֲלוֹמוֹתַי
הַיּוֹמְיוֹם מַטְבִּיעַ אוֹתִי

ספרה האחרון "הדברים שאנחנו לא מדברות עליהם" יצא בהוצאת פרדס

אהובה רקנטי || בחצי הלילה

בַּחֲצִי הַלַּיְלָה לְשׁוֹנוֹת אֵשׁ
לֹא חֹשֶׁךְ סָמִיךְ
לֹא דַּם מַשְׁקוֹפִים.
*
בַּלָּהָה מְשַׁתֶּקֶת
נֶהְפַּךְ הָעוֹלָם
סְדוֹם אֲרוּרָה.
*
יְצוּרֵי אֵשׁ מִתְרַסְּקִים
שַׁעֲטַת רְקִיעִים
נִקְרַעַת בִּטְנָם.

*
בַּחֲצִי הַלַּיְלָה
זְמַן מְסֻגָּל
לְנִסִּים.

ספרה האחרון "אבנים עטופות משי" יצא בהוצאת בית עלים

צבי מרדכי שטיינר || איפה אתה אלוהים

בִּקְּשׁוּ מִמֶּנִּי אֵיזֶה טֶקְסְט עַל שִׁירַת הַיָּם
וְכַמָּה שֶׁזֶּה הָיָה מֻפְלָא לִפְסֹעַ כָּאן
עִם כֹּל הָעָם בְּתוֹךְ הַנֵּס
מַשֶּׁהוּ שֶׁאָמוּר לִהְיוֹת קָצָר
סוּג שֶׁל שִׁיר
אֱלֹהִים אֲנִי בֹּשׁ וְנִכְלָם
לְרַחֲמִים וּנְקָמָה וְרַחֲמִים
כֻּלָּם בְּעֵרֶךְ פֹּה טוֹבְלִים לְעֵרֶךְ
בְּתוֹךְ אֵינְסוֹפִיּוּתְךָ
מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים
הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֱלֹהִים
מַזֶּה כָּל הָאוֹר וְהָרֹגַע הָזָה
בְּתוֹךְ הַמִּלְחָמָה
מַזֶּה כָּל הָאֱלֹהוּת הַזֹּאת
אֲנִי מוֹדֶה וְנִכְלָם
חוֹזֵר מֵהָעוֹלָם אֶל הַמּוּזִיקָה רוֹחֶצֶת בַּדְּמָמָה
עֵדֶן וְעֶרְגָּה לוֹגְמִים לְיָדִי מַמְתָּק
מָה קָשׁוּר כֹּל זֶה לְשִׁירַת הַיָּם
שֶׁשִּׁירִים אִי אֶפְשָׁר לַהֲרֹס
שֶׁנֶּגֶד כֹּל הַסִּכּוּייִּם אֲנַחְנוּ חַיִּים כָּזוֹ שִׂמְחָה
כָּזֹאת מִשְׁפָּחָה מְתוּקָה הַלַּיְלָה
אוֹרִית יָרְדָה עִם כֹּל הַיְּלָדִים לַמִּקְלָט אַחֲרֵי הַמַּטָּח בְּמָעוֹן
אֲנִי נִבְלַע בְּתֵאוּרִים שֶׁל הַחַיִּים
ע ד-ן-ע ד-ן-הַיֶּלֶד בֶּן שְׁנָתַיִם
הוּא עֵירֹם וְעָיֵף וְאָהוּב וְרָטֹב וּמְנֻזָּל
אֲנַחְנוּ חוֹלִים עָלָיו
אֲהָהּ
עֵדֶן
אַתָּה כּוֹעֵס, מָה קָרָה
אֲנִי טוֹפֵחַ לְךָ עַל הַבֶּטֶן תּוֹךְ כְּדֵי הַהַקְלָדָה
לִפְעָמִים הַקֶּצֶב זֶה מָה שֶׁקּוֹבֵעַ
עֵדֶן בֹּא תִּרְאֶה מָה הֵבֵאתִי לְךָ
לֶאֱכֹל אִתִּי מָרָק
אֵיזֶה מָרָק
אֲהָהּ חַם
לָמָּה נָגַעְתָּ בַּיָּדַיִם
היי אוֹרִית, מְחִילָה עַל הַהִתְעַסְּקוּת הָאֲרֻכָּה הַזֹּאת בַּשִּׁיר
אֲנִי קְצָת מָכוּר
וּקְצָת מְאֹהָב
בַּשִּׁיר וּבָךְ וְרַק

לְפָנֶיךָ אֱלֹהִים הַנּוֹכֵחַ מִכֻּלָּם
אוּלַי נְחַבֵּק אֶת הָאַהֲבָה שֶׁאַתָּה מְחַלֵּק חָפְשִׁי
מַצִּילֵנוּ מִיָּדָם
אַתָּה שֶׁאָמַרְתָּ עֲנָוָה מִכֻּלָּן תַּצִּיל אוֹתִי
בְּפֶסַח הַשָּׁנָה אם תִּפְדֶה חֲטוּפִים,
אָנָּא אֱלֹהִים תִּיקַר דִּמְעָה כְּנוּסָה בַּשִּׁיר בְּעֵינֶיךָ
שֶׁכֻּלְּךָ אַהֲבָה רַחֵם עָלֵינוּ, אֲנַחְנוּ לֹא מְבִינִים
וּמוֹדִים וּמְהַלְּלִים כֹּל כָּךְ בּוֹכִים
וְאוֹכְלִים מָרָק
עֵדֶן אֲנִי בָּא אֵלֶיךָ עֵדֶן
אַבָּא רַחֲמִים וַאֲנִי תְּחִנָּה

ספרו האחרון "לב מה" יצא בהוצאת מקום לשירה

יניב פרידלר || טייק עוף

מָה אֶפְשָׁר לִכְתֹּב
עַל שִׁירַת הַיָּם שֶׁלֹּא נִכְתַּב?
קָשָׁה לִי הַמְּשִׂימָה
כִּקְרִיעַת יַם סוּף.

הָלַכְתִּי לַיָּם
וְהוּא,
מִלֵּא פִּיו

בְּשֻׁלְחַן הַסֵּדֶר
מִטֵיְק אוֹף עַל שִׁירַת הַיָּם
נוֹתְרוּ עוֹף בְּמָרִינָדָה
וּמָרָק חַם

ספרו האחרון "בן ממשיך" יצא בהוצאת לוקוס

בכל סרלואי || אל תוך המים

כָּל הַלַּיְלָה חֹשֶׁךְ וְרוּחַ קָדִים
אֲפֵלָה מְיַבֶּשֶׁת אֶת פָּנֵינוּ.
סוּמִים אָנוּ מוֹשִׁיטִים אֶצְבָּעוֹת לְגַשֵּׁשׁ
מְבַקְשִׁים בִּשְׂפָתַיִם סְדוּקוֹת
מְעַט מַיִם.
לִפְנוֹת בֹּקֶר הָאֵימָה -
מִישֶׁהוּ אָמַר שֶׁסָּגַר עָלֵינוּ הַיָּם כַּמִּדְבָּר
מִישֶׁהוּ אָמַר שֶׁאֵין זְמָן לְהִתְפַּלֵּל
בְּלֹבֶן הָעֵינַיִם צְחוֹק מְעַנֵּינוּ

בְּגַבִּי צַלָּקוֹת עַתִּיקוֹת מֵחַיַּי, כָּל שֶׁיֵּשׁ לִי
בִּתִּי עַל יְרֵכִי, צְרוֹר בְּשִׂמְלָתִי
אִמִּי רוֹעֶדֶת עַל כְּתֵפִי
מָה אֶצְעַק
וְהַתְּפִלָּה הִיא בַּדּוֹפֵק, בְּכַפּוֹת הָרַגְלַיִם
מָה תִּצְעֲקִי אֵלִי, אַתָּה לוֹחֵשׁ לִי. דַּבְּרִי, סְעִי
לָלֶכֶת אֶל הַיָּם, לְעוֹלָם לֹא אֶקָּרֵא עוֹד
שִׁפְחָה

אֶל תּוֹךְ הַמַּיִם
אֲנִי וְלֹא מַלְאָךְ, אֲנִי וְלֹא שָׂרָף
אֲנִי וְאִמִּי וּבִתִּי בְּרַגְלֵינוּ הַפְּצוּעוֹת
וְכָךְ יִבָּקַע לָנוּ

ספרה האחרון, "מפחדך בשרי", יצא בהוצאת הקיבוץ המאוחד

***

ים־יבשה | ד"ר אריאל זינדר

במוצאי השבת שעברה ילדיי ואני היינו בהופעה ב"הצוללת הצהובה" בירושלים. כולם נעו לפי אותו הקצב, שרו בקול רם את אותן המילים, ונדמה היה שאת כל המתחים אפשר לפתור, שיהיה בסדר. אבל באמצע ההופעה הבחור שלצידי נופף במסך הטלפון שלו לעיני חבריו וגם לעיניי. המתקפה האיראנית התחילה. כבר לא היה קל להיענות לקצב.

כשיצאנו מההופעה, ערוצי החדשות דיווחו על זמנים משוערים של פגיעת הטילים בארץ, ומה שהיה בהופעה נמוג. נאלצתי להיזכר שזמן ייחודי כזה של שירה משותפת ובוטחת הוא רק חלק מרצף מורכב יותר של חיינו פה. עם סיום ההופעה היה הכרחי לשים לב, באופן מפוכח, לזמן המתקצר לקראת אסון או הצלה.

מה תעשו עם השיר הזה?

במסורת היהודית, זמן השירה הקולקטיבית הוא זמן אחר; השיר הוא חריגה מתוך רצף של פעולות או טקסטים אחרים. שירות גדולות כמו שירת האזינו או שירת דבורה ממוקמות בתוך הסיפור המקראי; מזמורי תהילים רבים נועדו, ככל הנראה, להיות חלק מרצף הפולחן בבית המקדש, ובתקופה מאוחרת יותר גם פיוטים עבריים נכתבו כתוספות פואטיות לנוסחי תפילה קבועים ורשמיים.
החריגות הללו סיפקו למתפללים ולמאמינים רגעי שיא חשובים, שירים שטוב לשנן בעל פה או לשיר שוב ושוב, שנה אחר שנה. ובכל זאת, מבחינת היחסים בין השיר לבין מה שסביבו, לרוב השיר היה החלק המשני שמשתלב בתוך מסגרת שגדולה ממנו.

שירת הים היא הדוגמה הראשונה לעיקרון הזה. זו השירה הקולקטיבית הראשונה בתנ"ך. זו שירה שנשמעת אחרת ואפילו כתובה אחרת על קלף ספר התורה, ומימינה ומשמאלה נמצאת הפרוזה של היציאה ממצרים והנדודים במדבר.

אפשר היה לחשוב שאלה הבדלים חיצוניים, אסתטיים; אפשר היה לחשוב שמצד התוכן, השירה פשוט מחזקת ומאשרת את מה שנאמר בסיפור. אבל למעשה מדובר בשתי דרכים שונות לגמרי לראות את סיפורו של העם, את מצבו ואת עתידו.

סיפור יציאת מצרים בספר שמות הוא סיפור מורכב של עם ומנהיג בלתי מושלמים, מסוכסכי־דעת ואמיצים, שהולכים, או נדחפים ללכת, בעקבות הבטחתו של אל בלתי נראה.

בשירת הים, לעומת זאת, הסיפור מורכב פחות: האל הוא גיבור השיר, גיבור מלחמה, וכוח ימינו פותר את כל הבעיות כולן, ממית ומעלים את האויבים, מטיל אימה על שאר העמים, וכל זאת כדי לטעת את העם בארצו.

אין בשירה הזו מקום רב לספקות, לפחד מפני המסע, למחיר שמשלם העם על תשוקות ועל טעויות. לטוב ולמוטב, שירת הים מציגה תמונת עולם פשוטה וראשונית של טובים ורעים, חיים ומתים, אלה המזמרים ואלה השוקעים במצולות.

כיוון שזו השירה הקולקטיבית הראשונה במקרא, היא גם הראשונה שמציבה כנגדנו את השאלה: מה תעשו עם השיר הזה, עם המטען החריג שלו? מה תעשו עם המתח בין תמונת העולם שלו לבין התמונה שעולה מן הסיפור כולו?

לא מעט פירושים והתייחסויות לשירת הים במהלך הדורות מתמודדים עם השאלה הזו בדיוק. מצד אחד, היו שדרשו שנשמע את השגב של שירת הים בלי לשכוח את אסונם של המצרים הטבועים. מצד שני, היו שראו בשירה הזו נבואה שניתן לנתקה מן הסיפור ולראות בה את קווי המתאר של הסיפור היהודי הגדול של גאולה, שיבה והדיפת איומים; סיפור שגדול מכל מורכבות מקומית.
הדיונים האלה נקטו עמדה בשאלת חריגותו של השיר: האם זה חיזיון רגעי וחלקי, או נבואה של אמת נצחית? האם טוב לאמץ אותו כשלעצמו, או שמא הכרחי לראות אותו יחד עם החלקים האחרים ממנו? שאלות כאלה נכונות במידה רבה גם לגבי מסורות פואטיות יהודיות מאוחרות יותר. במזמורי תהילים ובפיוטים רבים אנחנו מוצאים הפשטה מסוימת של המציאות, חלוקות חדות ל"אנחנו" ו"הם", התבשׂמות בקרבתו של האל שנמצא לצידנו. כל זאת בתקופות שונות שבהן המציאות ההיסטורית תמיד היתה מורכבת יותר.

אז מה טוב לעשות עם זמנו המיוחד של השיר המשותף? האם נכון לתת לו להוביל ולעצב את תפיסת עולמנו, או אולי טוב יותר לעמת אותו עם היבטים שונים של מציאות מורכבת יותר? את השאלות האלה הורישה לנו שירת הים. כל אחד ואחת, וכל דור ודור, יענו לשאלות הללו אחרת.

כשלעצמי, אני מתקשה לאמץ כעת את שירת הים לבדה כמפתח להבנת מצבם הנוכחי של העם והחברה בישראל. לזמן השירה יש כוח והבטחה משלו, אבל בפסח הזה נראה שטוב נעשה אם נשיר שירת ים־יבשה; כזו ששומעים אותה בלי לשכוח את הנדודים במדבר הקשה של המלחמה והכאב. המסורת היהודית הורישה לנו את האפשרות לחרוג לעבר שירה גדולה, אבל היא גם הורישה את ההכרח לחזור משם אל גדת המציאות.

ד"ר אריאל זינדר הוא מרצה בחוג לספרות באוניברסיטת תל אביב