20.10.2017
ל' בתשרי תשע"ח
ישראל היום
ארכיון מהדורה מודפסת וידאו החזון אודות העיתון פרסום צור קשר
20.10.2017

כותרות היום

שתף ב-facebook | שלח לחבר

תא"ל (מיל') צביקה פוגל

חבית חומר נפץ

שריפת מסגד, בימים שבין כסה לעשור וקרוב כל כך ליום אזכור אירועי אוקטובר 2000, היא קונספירציה או פרובוקציה שעלולה לגרום לפיצוץ חבית חומר הנפץ הטמונה זה שנים רבות בקרקע הלא מעובדת שביחסים בין ערבים ליהודים בתוך גבולות הקו הירוק.

הכפר טובא-זנגרייה, הטובל בירוק הגלילי, הוא כפר בדואי בעל מורשת של שיתוף פעולה ביטחוני עשיר עוד מימי הפלמ"ח. בנים רבים מהכפר נפלו ונפצעו במהלך מלחמת השחרור וקרבות ההגנה על גבולה הצפוני של מדינת ישראל.

היותו של הכפר יישוב ערבי בודד בתוך אוכלוסייה יהודית יצרה מצד אחד הזדמנות להשתלב בחברה הישראלית ללא גורמים מתווכים, אך גם ניכור ותחושות קיפוח. למרות הקשיים ניסו מנהיגי היישוב המסורתיים ליצור בסיס איתן לחיים משותפים. השתלבותו של היישוב במרקם החיים בגליל העליון היתה לצנינים בעיניהם של חלק נכבד מהאוכלוסייה הערבית בכלל והבדואית בפרט.

במשך שנים רבות ניסו גורמים דתיים קיצוניים לחדור לכפר ולגייסו לשורות "לוחמי האיסלאם". הם ניסו לנצל את החולשה הכלכלית ואת תחושות הקיפוח ללא הצלחה משמעותית.

אולם מעורבותם של חלק מתושבי הכפר בפעילות עבריינית וגניבות בקר יצרה סביב תושבי הכפר אווירה של מוקצים מחמת פשע. העידוד לגיוס לצה"ל, שהיה חלק מהמורשת, עמד מול הלחצים להימנע משיתוף פעולה עם מדינת הכיבוש. הצורך להשתלב במרקם החיים הגלילי ולהתפתח עמד מול המסע הדתי לשימור הייחודיות הערבית.

מערבל הלחצים הפנימי הזה, העומד בעימות מתמיד עם מבחן הכבוד הבדואי, יצר מציאות בלתי אפשרית שהביאה למתיחות פנימית עד כדי מלחמת חמולות. את המצוקה הזאת, שלא רבים מוכנים להודות בה, ניצלו מטורפים למעשה נבלה, לפיגוע דתי.

האם היתה זו יד יהודית שביקשה לעשות פרובוקציה ולהדליק אש בשדות הגליל דרך יישוב ערבי בודד שנוח להאשימו בכל רע? או שמא ידם של אנשי התנועה האיסלאמית שבחרו בדרך קונספירטיבית להדליק את חבית החומר הנפץ שכה הקפדנו לרפד אותה במחוות ובניסיונות ליצור תחושת שוויון זכויות וחובות? או אולי מלחמת חמולות פנים-יישובית היא שעלולה לגרור את כולנו למחוזות שאף אחד מאיתנו לא רוצה להיות בהן?

חזרה לדף ראשי | לניוזלטר מתאריך: