בעל החיים ה"רעשן" הזה נמצא בסכנת הכחדה - בגללנו

כמה פעמים שמעתם את המשפט "מפחדים מהג’וק/עכביש/עכבר/וכו’? הם מפחדים מכם יותר"? מתברר שזה נכון גם בשינוי קטן: “הרעש שהצרצרים עושים מפריע לכם? הרעש שאתם עושים מפריע להם יותר!”. מחקר חדש חושף כי פעילות אנושית מהווה סכנה של ממש לאוכלוסיית החרקים הגדולים והידידותיים יחסית. בסיוע Claude ננסה להבין מה כל כך מפריע לבעלי החיים שידועים בזכות רעש הצרצור הצורם שהם משמיעים.

חוקרים מאוניברסיטת דנוור גילו שרעש הרקע שנוצר על ידי תנועה וסביבה עירונית משבש התנהגויות קריטיות של החרקים הנפוצים הללו, עד כדי סכנה של ממש לשרידותם.

"חרקים שמתקשרים זה עם זה באמצעות צלילים עלולים להיות מושפעים מ’זיהום רעש’, אז מיקדנו את עבודתנו בצרצרי שדה", מסבירה רובין טינְגְהיטֶלַה, מרצה לביולוגיה באוניברסיטה והמחברת הראשית של המחקר שפורסם ב-BMC Ecology and Evolution. "זיהום רעש נקשר לאחרונה לירידות במספר פרוקי הרגליים, מה שעלול להשפיע באופן דרסטי על קהילות אקולוגיות שלמות".

במשך שלוש שנים, הצוות של טינגהיטלה חשף צרצרים לארבע רמות של רעש תנועה הנפוצות באזורים עירוניים ופרבריים, החל משקט מוחלט ועד 70 דציבלים המדמים רחוב סואן. הממצאים הראו השפעות מדאיגות ככל שרמות הרעש עלו, כאשר שיעורי ההישרדות של הצרצרים צנחו בלמעלה משליש עבור צרצרים שגדלו ברמות הגבוהות ביותר של רעש מתמיד.

"צרצרים שגודלו ברמות רעש של 70 דציבלים היו בסבירות נמוכה ב-35% לשרוד עד הבגרות מאשר אלה שגודלו בדממה", אומרת טינגהיטלה. מספר הצאצאים שנוצרו על ידי נקבות הושפע גם הוא מרמות הרעש שחוו בצעירותן לעומת אלו שאליהן נחשפו בבגרותן.

13 מתוך 15 תכונות הצרצרים שנמדדו לא הראו השפעות משמעותיות מחשיפה לרעש, מה שמצביע על חוסן מסוים, אך החוקרים הגיעו למסקנה שהצלילים הקבועים שנוצרים על ידי האדם פועלים כגורמי לחץ סביבתיים חזקים על חסרי חוליות. השאלה העולה שוב ושוב הוא כיצד ניתן לאזן בין הצורך האנושי להתרחב לבין ההשפעות של ההתרחבות הזו על העולם הסובב אותנו.