קובי אריאלי

בעל טור במגזין

הכתבות של קובי אריאלי

ניסיתי את טרנד הריקוד מהטיקטוק. המצלמה לא עמדה בזה | צפו

כמו רבים, גם אני נכנעתי וניסיתי לבצע את להיט המלחמה "מה זה שמה בשמיים" • איך זה יצא? תגללו למטה ותגלו • דבר אחד בטוח: שירים כאלה הם לא פחות משליחות של גאולה • כי מול האימה, צריך לשלוף תשובה ציונית הולמת: פשוט לרקוד

בידיים רועדות, חילצתי את זה מהבוידעם. איזו בושה

הציווי "והגדת לבנך", המנוע הגדול של חג הפסח, הוא הזדמנות טובה לתהות בשאלת יסוד: עד כמה אנחנו צריכים להתערב בחיי ילדינו לעזור להם, ומאיזה שלב זה רק מזיק? • התשובה קשורה לתיבת נח שמצאתי לאחרונה, ולסיפור המביך שמאחוריה

סיבה אחת לקנא בחמינאי שחוסל: נחסכה ממנו הברברת באולפנים

זה לא הסיבוב הראשון, וכמו שזה נראה גם לא האחרון. או שכן • הרי בואו, זה מלווה אותנו לא מהיום ולא מאתמול • כדאי להאזין היטב לנאמר, ובעיקר למה שלא נאמר: כלום • ואם לא הבנתם אותי, נסו להאזין לפרשנים בערוצים ותבינו עוד פחות

השם של קבוצת הווטסאפ המשפחתית יכול לשנות את חייכם. עובדה

התשובה לשאלה הנדושה יכולה להעלות תובנות מפתיעות • אדם שמקבל 12 הודעות ביום מקבוצת "משפחה בהפרעה" סובל יותר ממי שחבר ב"אהובים משובחים שלי" • ולקושייה הזו יש קשר הדוק לסוגיה כבדה פי כמה: איך קוראים למה שקרה כאן ב-7 באוקטובר?

אומרים שהיה פה שמח, למה אני זוכר בעיקר את ההפך?

שעשוע שאני נוהג לקיים עם עוקביי בפייסבוק העלה ממצא מטריד: איכשהו, תמיד נזכור מילדותנו דווקא את האירועים השליליים שהיו בכותרות החדשות • למה אסונות וזוועות ינצחו זכייה בגביע או באירוויזיון? אני חושב על התשובה, ומתמלא בפחד

תתפללו עלינו, תינוקות יקרים. שאולי נהיה קצת נורמלים

טרגדיית מותם של שני התינוקות במעון בירושלים סחררה את המדינה לתוך טרפת גידופים והאשמות שווא מכל הכיוונים, שבשיאה נפתחו על החרדים שערי גיהנום־הפיות־המלוכלכים • גם עכשיו, שבוע אחרי, הם מסרבים להיסגר - וכבר מרגישים את הנזק

העולם אוהב לומר "לעולם לא עוד" - אבל מסרב לשלם את המחיר

לפני שנתיים בדיוק עמדתי עם שותפה למסע ברחבה המרכזית של מחנה מיידנק, הממוקם כידוע במרחק־מה מבתיה של העיר לובלין • שנינו שתקנו ודמענו והיא הדליקה סיגריה • לא חשבתי פעמיים ואמרתי בקול רם "פתאום עשן מפריע להם" • האוצר של המחנה הבין עברית ותרגם את הבדיחה למנהל האתר הפולני - וזה היה עיתו רע