החרדה הכלכלית קיימת - אך נסבלת

קינת העצמאי שבה ונשמעת בראש חוצות.

היא מלאת שבר מן האובדן ורוויה בפחד מפני הלא נודע, אבל בישראל של 2026 מלווה אותה גם קו נוסף, של ביטחון מוחלט בכך שיהיה בסדר.

הדברים האלה מושמעים הרבה, אבל כדאי לומר אותם שוב ושוב ומנקודת מוצא אישית, כדי שהם יחדרו את האוזן הישראלית וייכנסו לתוך תודעת הסולידריות שלנו.

האופן שבו חווים הישראלי והישראלית העצמאיםאת תקופות החירוםוהמלחמה שונה באופן מוחלט מזה שחווים אותה שכירים.

זה שינוי קיצוני, כי מעבר להפסד הכספי, להתחייבויות שנותרות תלויות ולנזק הכלכלי – מתלווה לעניין חרדה אדירה ובלתי נגמרת מפני הבאות.

רק על עצמי לספר ידעתי, צר עולמי כעולם יוצר וסטנדאפיסט עצמאי. אין לי תלונות ב"ה, רק אספר שעם הישמע ההתרעה הראשונה, עוד בטרם אני מושך על גופי את החולצה המהוהה ורץ למקלט – אני כבר שומע את צליל ערימת המעות הנשפכת ונעלמת, והפנים שאני רואה מולי אינם אלה של טראמפ או לריג'אני אלא דווקא של אורית מהבנק. חוסר הוודאות ממשיך ומלווה את העצמאי גם הלאה. בעסק מסוג העסק שלי היערכות מכירות היא בת חודש עד שלושה חודשים. אין שום אפשרות להיערך, להתקדם או לזוז. על הכל מרחף סימן שאלה גדול, צעד קדימה, שניים אחורה, אזעקה.

וכאן נכנס לתמונה נתון מפתיע: הניסיון. החל מ־2020 עצמאי ישראל למודי ניסיון.

אני זוכר היטב את הפעם הראשונה שנודע על כוונת האוצר לפצות עצמאיים על נזקי הקורונה. האמנתי אז לממשלה על כוונתה הטובה, ידעתי שהקצאות תקציביות מהסוג הזה הן די קלות לביצוע, אבל דמיינתי את מסע החתחתים והטפסים והסחבת שיתלווה לעניין. כשנלוותה לעניין המילה החדשה "מתווה", דימיתי לשמוע "מטווה" ולדמיין פקיד שומה זועף שולח ידו בכישור ומפעיל נול עתיק שבו פלך וגלגל אורגים לאט־לאט איזה שקל וחצי שיינתנו בייסורים.

המציאות היתה רחוקה מזה מאוד.

לא רק שההחלטות על המתווים התקבלו מהר וכראוי. מה שהרשים במיוחד היתה יעילות המערכת, המהירות שבה ניתנו המענים ובעיקר הקלות שבה כל זה התבצע.

אני מדמיין מערכת פיצוי בעולם הישראלי הישן, טרם ייעול המערכות הציבוריות, ומהר מאוד מבין שכנראה זה בכלל לא היה יכול להתבצע. איני מדבר אלא בשם עצמי, אבל איני מוצא שום דופי בכל מערך השיפוי ופיצויי העצמאיים בקורונה הראשונה והשנייה במלחמה הגדולה. זה היה יעיל, מהיר ונוח מאוד.

היה נחמד אם היו נותנים יותר כסף, אבל באופן כללי היה נחמד אם היה נופל עלי כסף מן השמיים, עדיף בשטרות כדי שלא יכאב.

בינתיים נופלים רסיסי יירוט.

זה לנו המשבר הרביעי הגדול בשנים האחרונות. העצמאי הישראלי עובר אותו בכאב ובחרדה, אבל צריך לגלות סוד סמוי: הוא גם יודע שהכל יהיה בסדר. מבחינתי, לפחות, בשל הניסיון המצטבר ובשל אירועי העבר ובשל האמון שהצליחו המערכות לטעת בי - החרדה הכלכלית של 2026 קיימת, אך נסבלת הרבה יותר. על כך יש לומר תודה מראש.