ב-40 שקלים בלבד: זה המקצוע שהכי קל להתחזות אליו בישראל

ראיתם את הבחור שעטה על עצמו את גלימת "הראשון לציון" והצליח לשגע את כולם? טוב שזה נגמר כפי שזה נגמר, וראוי לשבח אותו על ששם סוף למהתלה ושהעניין מאחורינו. אבל מה שאותי מעסיק זה ההשפעה של הסיפור עלי בעצמי, ומובן שחברים דתיים רבים עברו עימי אותה חוויה.

אתאר אותה בקצרה: זה התחיל, כמובן, בצחוק גדול. אני מאמין בהומור ברמה דתית כמעט, וברגע שיש מולי מופע אירוני, אני דבר ראשון צוחק וחום נעים מתפשט בכולי, עוד בטרם אסור ואפנה לראות במה מדובר. משסרתי לראות במה אכן מדובר, באים גם קצת אמפתיה וגם קורטוב רחמים.

@ltdgh4

רבותיי עכשיו נתחיל לגלות דברים תתכוננו למה בלילה אחד מדינה שלמה הפכה אותי ללעג וקלס נחמתי היא שאני יודע שזה במקום טילים וצער נורא שהיה אמור לבוא וזה רק רמז לבאות כי אני מוחל על כבודי אבל ההמשך ידוע לאן הגענו

♬ צליל מקורי - שר השלום מרן אייל ציונוב

בסרטוני רשת הזדהתה הדמות כ"משיח" שנשלח לגאול את ישראל, וכבר היה נדמה שיש לפנינו מקרה עגום של התמודדות נפשית, אבל אז החל להתפתח שיח־סיקור ערני בתקשורת וברשת, והבחור התראיין ודיבר ממש לעניין - ובי החל להתעורר כעס. בטרוליות יש יסוד מאוד אלים ומעורר זעם. יש בטרולים משהו שמוחק את הבושה הטבעית מפני פריצת הגדרות ובועט בחוזקה בפני כל העולם, וזה מאוד פוגע.

בשלב ההוא היה לי ברור מה צריך לעשות, וכבר עמדתי לכתוב על כך לראשון לציון האמיתי. צריך היה לשכור ארבעה אברכים נחמדים שלסנטרם זקן שחור, להלביש אותם בגלימות ובכובעי ראשון לציון, להרכיב על עיניהם משקפיים כהי־עדשות - ולשלוח אותם להיצמד אל המתחזה ולנוע עימו ממקום למקום. זה לא יהיה המתחזה, אלא המתחזים.

לא אני המצאתי את השיטה, כמובן. מורשה היא לנו מ"בית הנייר". אל פרופסור, בגאונותו, יצר נוסחה פשוטה שגורסת שאחידות יוצרת טשטוש מבורך. בליבי דמיינתי חבורת ראשונים לציון שנעה כקבוצה ממקום למקום, וכל אחד מהם צועק על כל האחרים: "לכו! יא מתחזים למתחזה!", "אני המתחזה האמיתי!", "לא נכון, יא מתחזה!"

ליטאים היו מספרים בדיחה ישנה ומרושעת על חסידים, ואמרו שיש דבר אחד שאי אפשר להתחפש אליו: רבי. אדמו"ר. מדוע? מפני שאם שמת על עצמך זקן ארוך ושטריימל גדול ובגד של אדמו"רים ומקל הליכה שבראשו ידית כסף, אז לא התחפשת לאדמו"ר - אלא הפכת לאדמו"ר

אבל אז התחלף הכעס באימה. אימה פשוטה מפני הבאות. פתאום התחלתי לדמיין תסריטים שונים של כיווני התפתחות הפרשה, ומה שגיליתי שם, במחוזות הדמיון, היה הטבעיות והפשטות שבהן יכולה דמות כזו "לתפוס". דמיינתי את המשך הסיקור והראיונות, את נועם ההליכות ואת ההומור של הדמות, ואז: סרטון ראשון של קהל הבא להתברך. סרטון נוסף, ויראלי, של אדם שמספר על כך שביקר אצל הרב ונרפא מחוליו. תמונות של הרב עם שחקנית. סרטון שלו מחתן זוג סלבס. ראיון בלעדי לפני החג. מטס שלום ואחדות בשמי ישראל. הרב בבריכת קרח. הרב מסביר איך הוא "של כולם" ושוקל להקים מפלגה. פחד.

יש בדיחה ישנה ומרושעת שליטאים היו מספרים על חסידים, והיא שיש דבר אחד שאי אפשר להתחפש אליו: רבי. אדמו"ר. מדוע? מפני שאם שמת על עצמך זקן ארוך ושטריימל גדול ובגד של אדמו"רים ומקל הליכה שבראשו ידית כסף, אז לא התחפשת לאדמו"ר - אלא הפכת לאדמו"ר.

כך אומרת הבדיחה, שמתנשאת וזלזלנית ממנה אין. על כן, אין אני מזכיר אותה אלא כדי לשאול ממנה את השורה התחתונה. כי השבוע, כשנכנסה פרשת המתחזה ליומה השישי או השביעי, נזכרתי בה ואמרתי לעצמי באימה: אוי. כמה קל להתחזות לרב. איך זה שבנינו לעצמנו מערכת שבה הדבר שהכי קל להתחזות אליו הוא רב.

הרי אף אחד לא באמת יכול להתחזות למסי, כי בסוף, אחרי כל הצילומים והראיונות, צריך להבקיע. ואף אחד לא יכול להתחזות לרופא, כי הרי בסוף צריך לנתח. אף אחד לא יכול לרכוש גלימה ופטיש, כמה תלתלים וזוג משקפיים ולומר "אני יצחק עמית", כי צריך לכתוב פסק דין. אבל יכול אדם להיות רב מאחד ו"פועל ישועות" מבלי שזה יחייב אותו בשום דבר, זולת עטיית הגלימה וחזרה על כמה מנטרות מטומטמות של אהבה ושלום, ברכה ואחדות. ההמון כבר יתקבץ בהדרגה מול דלתו לבקשת עזרה וישועה, וישפוך עליו בטיפשות את ממונו.

באמת תודה שזה הסתיים, כי זה ממש הכאיב והטיל פחד. ומהפרשה הקצרה הזו חייב לצמוח לקח: אחיותיי ואחיי, ישראל קדושים, זכרו כמה קל להצטייר כ"רב" ובחרו בקפידה את רבניכם. נתחיל מזה שלא ממש חייבים רב, אם זה לא לצורך בירור הלכתי או קיום מצווה או קניית דעת. וגם אם כן, אם חשובים לכם הישע הנפשי ומתן העצה הטובה - היו בררנים, אנא. זכרו שהכל, אבל הכל, מתחיל מבקיאות מוכחת וממוסמכת בתורה ומיראת שמיים. זכרו שרבנים פועלים במרחב האמיתי, לא באינסטגרם ובטיקטוק. גאדג'טים, מתכונים ומסקרה לוקחים מאינסטגרם - רבנים מכירים בישיבה ובבית הכנסת.

הנה, היתה לכם השבוע הצגת תכלית מדהימה: איש שנראה בדיוק כמו הרב עובדיה, אבל הוא לא הרב עובדיה. וכשאתם באים לבחור לעצמכם רב, עליכם לשאול את עצמכם אם לדעתכם האיש שמולכם הוא הרב עובדיה, או רק נראה כמו הרב עובדיה. כי אם הוא רק נראה - אתם לא צריכים אותו. סורו אל חנות התחפושות הקרובה ורכשו תמורת 40 שקלים גלימה וכובע ומשקפי שמש, והושיעו את עצמכם. האמינו לי, זה יחסוך לכם הרבה כסף בהמשך.