הכתבות של קובי אריאלי

הפרט המסתורי בהגדה של פסח, שצץ מחדש במלחמה עם איראן

הנגינה המפתיעה של מרים הנביאה בתוף אחרי קריעת ים סוף מלמדת את כולנו שיעור: בחבילת הבסיס של כל העם, כלולה גם מוזיקה • אבל התופים של בני ישראל שיצאו ממצרים מהדהדים עד היום בחייו של עם משועבד אחר, שלא יודע שהוא כזה

פסח, מצה ואזעקה

בעיצומם של קרצופי הפסח, קול האזעקה שלח אותנו למקלט עם כפפות הגומי על הידיים • המפגש המקרי בין הניסיון לבער את "השאור שבעיסה" לבין המציאות הביטחונית הכופה עלינו "שעבוד מלכויות", הוליד תובנה עתיקה על העיכובים המונעים מאיתנו להיות שלמים • טור על הגעגוע לאבא שבשמיים והבקשה הפשוטה: "שתכניעם מלפנינו ומאחרינו"

גיליתי שהטיסה לפסח בוטלה, ומיד אמרתי: איזה יופי

עם כל הכבוד לאיזה אי יווני קסום, היום אני מבין עוד יותר לאיזו קבוצה אני באמת הכי שייך • והאתגר שכולנו צולחים כעת יחד מעניק למילים הנושנות "בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו" תוקף מחודש • תשאלו את מוג'תבא מה דעתו בנושא

ניסיתי את טרנד הריקוד מהטיקטוק. המצלמה לא עמדה בזה | צפו

כמו רבים, גם אני נכנעתי וניסיתי לבצע את להיט המלחמה "מה זה שמה בשמיים" • איך זה יצא? תגללו למטה ותגלו • דבר אחד בטוח: שירים כאלה הם לא פחות משליחות של גאולה • כי מול האימה, צריך לשלוף תשובה ציונית הולמת: פשוט לרקוד

בידיים רועדות, חילצתי את זה מהבוידעם. איזו בושה

הציווי "והגדת לבנך", המנוע הגדול של חג הפסח, הוא הזדמנות טובה לתהות בשאלת יסוד: עד כמה אנחנו צריכים להתערב בחיי ילדינו לעזור להם, ומאיזה שלב זה רק מזיק? • התשובה קשורה לתיבת נח שמצאתי לאחרונה, ולסיפור המביך שמאחוריה

סיבה אחת לקנא בחמינאי שחוסל: נחסכה ממנו הברברת באולפנים

זה לא הסיבוב הראשון, וכמו שזה נראה גם לא האחרון. או שכן • הרי בואו, זה מלווה אותנו לא מהיום ולא מאתמול • כדאי להאזין היטב לנאמר, ובעיקר למה שלא נאמר: כלום • ואם לא הבנתם אותי, נסו להאזין לפרשנים בערוצים ותבינו עוד פחות

השם של קבוצת הווטסאפ המשפחתית יכול לשנות את חייכם. עובדה

התשובה לשאלה הנדושה יכולה להעלות תובנות מפתיעות • אדם שמקבל 12 הודעות ביום מקבוצת "משפחה בהפרעה" סובל יותר ממי שחבר ב"אהובים משובחים שלי" • ולקושייה הזו יש קשר הדוק לסוגיה כבדה פי כמה: איך קוראים למה שקרה כאן ב-7 באוקטובר?