שוב, כדאי תמיד לזכור שזה מורכב, ושזה גם הרבה יותר מורכב בעצם ממה שזה נראה. חשוב להבין בהיבט הזה ששום דבר לא התחיל אתמול בבוקר. הרי בואו: הסיפור הזה כבר מלווה אותנו לא מהיום ולא מאתמול. כדאי להאזין טוב טוב לדברים שנאמרו, ולשמוע בעיקר את מה שלא נאמר. לא נאמרה המילה האחרונה ולא נאמר, אפילו לא ברמז, לאן פני הדברים עכשיו, במציאות החדשה-ישנה הזאת שימים יגידו אם היא כזו או כזו.
אני אומר ככה: צריך לקחת, ואני אומר את זה בזהירות, צריך לקחת את הדברים, ואני מאוד מקווה שלא אתבדה, צריך לקחת את הדברים בפרופורציה, כמו שאני תמיד נוהג לומר. עכשיו, תראו: שאלת לגבי המשא ומתן. קודם כל כדאי לזכור וחשוב לציין עם מי יש לנו עסק. מה שאני פה בא ואני אומר זה דבר נורא-נורא פשוט: יש לנו פה עסק עם אויב שהמומחיות שלו היא משא ומתן. וחשוב לזכור את זה דווקא היום. יש לנו פה עסק עם אויב שלא מבין כלום במשא ומתן.
ימים יגידו אם לא נצטער על חלון ההזדמנויות הזה שנפתח לרגע וייסגר הרבה יותר מהר ממה שזה נראה כרגע. גם אם יהיו מומחים מטעם עצמם, וכבר שמעתי כאלה שבאים ואומרים שבעצם זה ככה, וההוא ככה, ולמה עכשיו, והמציאות הגיאופוליטית. ובואו: אנחנו בסרט הזה כבר, פחות, הייתי אומר. שוב.
בואו. האמריקנים לא נולדו אתמול. בואו. אף אחד כאן לא מעוניין במלחמת עולם שלישית. ובואו. אנחנו בתוך מציאות מורכבת, הייתי אומר הכי מורכבת שהיינו בה מאז המציאות המורכבת הקודמת. ובואו. כבר מצאנו את עצמנו כאן בתוך מציאויות מורכבות. המזרח התיכון, כמו שאני תמיד אומר, זה לא פארק מים ולא גן ילדים ולא ג'ימבורי.
שוב. זה לא הסיבוב הראשון, וכמו שזה נראה עכשיו גם לא האחרון. או שכן. ואני אגיד עוד משהו שגם אותו צריך לומר, וכדאי לשמוע אותו טוב טוב, כי הוא בעצם יכול לשפוך אור על הסיטואציה כולה. הרי בואו. מלחמה היא דבר שכולם יודעים איך נכנסים אליו, אבל אף אחד לא יודע איך יוצאים ממנו. ובמציאות הישראלית, במיוחד של השנתיים וחצי האחרונות, הרי בואו.
כשאני בא ואומר שיש כאן רב זירתיות שמתווה הסתכלות אחרת לחלוטין, הרי בעצם כל מה שלא רץ קדימה נסוג, כמו שאמרנו וחזרנו שוב ושוב, אחורה, מה שנקרא. אם אני יודע איך זה ייגמר? בואו. הרי מה. זאת הפעם הראשונה, ואת זה צריך לומר בצורה ברורה, זאת הפעם הראשונה, כאמור, שצריך לקחת את הדברים בהיבטים האלה של איך ומה, כשמה שהכי משפיע על המתווה, ובעיקר על הקצב, זאת ההגדרה המדויקת: על הקצב - ואני מדגיש - על הקצב, ודווקא בהיבט של הקצב של הדברים, זה בעיקר האיך, יותר מאשר המה.
במה היינו כבר יותר מפעם אחת. ואנחנו, צריך להישיר מבט ולהגיד, אנחנו, את מה שאחרים עוד לא למדו - אנחנו כבר שכחנו. שוב. בהיבט של המורכבות הזאת שהיא עדינה, אני לא אומר שלא. אבל הדברים.
בואו. האמריקנים לא נולדו אתמול. בואו. אף אחד כאן לא מעוניין במלחמת עולם שלישית. ובואו. אנחנו בתוך מציאות מורכבת, הייתי אומר הכי מורכבת שהיינו בה מאז המציאות המורכבת הקודמת. אבל את כל תובנותיי כבר אמרתי לפני יום ויומיים ושלושה, ואין לי, לעזאזל, אין לי יותר מה לומר
עכשיו, לגבי שאלת השאלות. לא שכחתי. תראי. גם אם זה מורכב, אסור להתעלם מעוד נקודה שלא הועלתה פה, אבל במידה מסוימת היא לא רק הכותרת של ההתפתחות הזו, היא גם המהות שלה וגם חלק גדול מההשלכות שלה. שאלת הבעצם. ושוב: גם אם נניח, והיו כאילו שהניחו שזה יותר מורכב ממה שזה נראה, צריך לקחת את הדברים בהסתייגות מאוד גדולה, אסתכן ואומר אפילו מאוד מאוד גדולה. זאת ועוד.
אומרים לי פה באוזנייה שתוקנה תקלת הווידאו, וכבר אפשר לעבור למרואיין ואני כבר יכול לסתום, אז כדאי שאקח אוויר רגע ואעביר את רשות הדיבור לבא אחריי, שיברבר את עצמו עד שיימצא לו מחליף או שיחזרו שוב אלי.
הביטו: אני לא טיפש. בעצם אני חכם ואינטליגנטי הרבה יותר ממה שאני נראה, ואני יודע, ממש יודע היטב, שלא אמרתי כלום. אדייק ואומר: כלום כלום כלום. זה לא בגלל שאני לא מבין, הייתי אומר נהפוך הוא. אני מבין היטב. אבל את כל תובנותיי כבר אמרתי לפני יום ויומיים ושלושה, ואין לי, לעזאזל, אין לי יותר מה לומר. נשבע. אני אומר יותר מזה: נודר.
אבל מה? חשוב לזכור, בעצם הכי חשוב לזכור, ולא נתעייף להזכיר את זה שוב ושוב, שאסור שיהיה באולפן רגע של שקט. אפילו לא שנייה. שוב: אפילו לא שנייה. אז זהו. זה מה שאני בא ואני אומר, וזה דבר נורא נורא פשוט. ומאוד מאוד מורכב. שוב.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
