ביום העצמאות הזה שאלו את עצמכם: ישראל עדיין עומדת בפני איום קיומי?

כבר כמה שנים שכותרת המשנה שלהיום הגדול הזה, יום העצמאות, שונה במעט מכפי שהייתה בכמה עשרות השנים שקדמו להן. מחגיגה גדולה על הקמתה של מדינת היהודים העצמאית ועל כך שהצעד הזה הוכיח את עצמו והצליח, הפך היום הזה לעוד משהו - חגיגה גדולה של הגנה ושמירה מוצלחת על המותג.

אנחנו חוגגים את עמידותה של המדינה מול הקמים עליה לכלותה. לא לפגוע בה ולהפר את שלוותה, לא לכבוש חלקים ממנה. לכלותה כפשוטו. האויב האיראני וזרועות הפרוקסי המרושעות שלו היו עסוקים בהשמדת ישראל.

ישראל התגוננה והשיבה מלחמה באמצעות צבאה האדיר ושותפתה הנאמנה, כיסתה את ראשי אזרחיה בכיפה של ברזל ושלחה את מטוסיה וחייליה לפגוע באויביה, במרחק אלפי קילומטר ובמרחק מאות ועשרות קילומטרים. היא לא שורדת, היא עמידה. ההבדל בין שני המושגים הוא לא רק בעוצמה אלא בפרק הזמן. שרידות כוחה יפה עד להתקפה הבאה. עמידות היא משהו די קבוע.

תהא עמדתכם הפוליטית אשר תהא ויהיה מצבכם הנפשי אשר יהיה. ביום העצמאות הבא עלינו לטובה שאלו את עצמכם את השאלה הבסיסית: האם אתם מפחדים מכך שמדינת ישראל תושמד בידי אויב כלשהו? התשובה היא לא ולא. אפשר להוסיף גם פרץ צחוק קטן של גיחוך. חשש מן הבאות? בוודאי. חרדה? בטונות. עצבים וחוסר שקט? כמה שצריך. דרכון זר? פה ושם אולי, אבל כתוצאה מפסיכוזה חברתית. פחד קיומי מפני מוות וחורבן וחיסול ישראל? בחיים לא. כבר הבנו שאנו עמידים.

גם לפני כשנה וחצי, כשיצא מטח טילים ארוכי טווח מאיראן לכיוון ישראל, הלכנו לישון והתעוררנו רק לאזעקה. היום, אחרי השאגה, התחושה הקיומית הזו חזקה הרבה יותר. אצל כולם, גם אצל אלה שליבם מר עליהם וזו זכותם. האויב כבר הראה מה הוא יודע לעשות וזה הולך ופוחת. צה"ל הטוב והגאוני מיירט קרוב למאה אחוז מהטילים ומפצצות הכטב"מים. חבל על האחוז הקטן שהצליח לפגוע ולהזיק. ליבנו באהבה אין קץ לכל ישראלית וישראלי שנפגעו במלחמה.

יש הרבה נפגעים, יש עדיין אלפי ישראלים שחייהם אינם חיים, יש הרבה מאוד תחושות רעות בהרבה מאוד לבבות, אבל ביום העצמאות ה-78 ישראל עמידה כפי שלא הייתה מעולם. אויביה הכי גדולים מדולדלים ומוחלשים. העולם כולו יודע שישראל היא עובדה קיימת בלתי ניתנת לערעור.

אפשר להתווכח על פרטים: כתישה של האויב או הסדר עימו, מרפסת פה ומאחז שם, אבל העובדה שישראל היא מעצמה אזורית יציבה ועמידה כבר חקוקה בסלע. נראה שלא היה כדבר הזה באף אחד מימי העצמאות הקודמים - גם בהם חגגנו את ישראל נסית ומוצלחת, אהובה וחזקה אבל מעליה ריחף איום קיומי.

אני מאמין שרוב אזרחי ישראל, גם כאלה שחושבים שאנו חיים בתוך גוש בעיות מורכב ומעצבן מאין כמותו, מאמינים כי ביום העצמאות הזה אנו חוגגים, לראשונה, את קיומה של ישראל מבלי שיש עליה איום קיומי.

וואו, חתיכת חגיגה.

אָבִֽינוּ שֶׁבַּשָּׁמַֽיִם צוּר יִשְׂרָאֵל וְגוֹאֲלו, בָּרֵךְ אֶת מְדִינַת יִשְׂרָאֵל רֵאשִׁית צְמִיחַת גְּאֻלָּתֵֽנוּ. הָגֵן עָלֶֽיהָ בְּאֶבְרַת חַסְדֶּֽךָ וּפְרֹשׂ עָלֶֽיהָ סֻכַּת שְׁלוֹמֶֽךָ וּשְׁלַח אוֹרְךָ וַאֲמִתְּךָ לְרָאשֶֽׁיהָ, שָׂרֶֽיהָ וְיוֹעֲצֶֽיהָ וְתַקְּנֵם בְּעֵצָה טוֹבָה מִלְּפָנֶֽיךָ. חַזֵּק אֶת יְדֵי מְגִנֵּי אֶֽרֶץ קׇדְשֵֽׁנוּ וְהַנְחִילֵם אֱלֹהֵֽינוּ יְשׁוּעָה וַעֲטֶֽרֶת נִצָּחוֹן תְּעַטְּרֵם וְנָתַתָּ שָׁלוֹם בָּאָֽרֶץ וְשִׂמְחַת עוֹלָם לְיוֹשְׁבֶֽיהָ.