זיכרון

כך הצלחנו להסכים על משהו אחד, בלי לריב או להצביע על אשמים

אנו לא זקוקים למערבל השמות הצה"לי או להיסטוריונים, ולכן לא "חרבות ברזל" וגם לא "מלחמת תקומה" יישארו שגורים בשפתנו בעשורים הבאים • 7 באוקטובר הוא מה שייוותר אחרינו לדורות ההמשך. זה הסמל שעליו הסכמנו, החברה הישראלית, לרגע ההוא בזמן שבו הכל השתנה

המפץ הגדול של ההנצחה הישראלית: האם הסטיקרים מחליפים את האנדרטאות?

מה שהחל כיוזמה ספונטנית, הפך במלאות שנתיים לטבח לתופעה שאי אפשר להתעלם ממנה • מדבקות הזיכרון נהיו סמל המהווה חלק בלתי נפרד מהנראות של המרחב הציבורי, המערערות על תפקיד ההנצחה המסורתי של המדינה • בין בליל כתובות הגרפיטי ואתרי הזיכרון, עלולה להסתתר בעיה לא פשוטה

התופעה שגרמה למיליונים להיזכר בהלוויה של מנהיג חי

מיליוני אנשים זוכרים את הלווייתו של נלסון מנדלה בשנות ה-80, והמומים כשמספרים להם שהוא נבחר ב-94 לנשיאות דרום-אפריקה; אחרים מצטטים בהתלהבות את המשפט "לוק, אני אביך" כקליימקס של "האימפריה מכה שנית", למרות שמשפט כזה מעולם לא נאמר שם. איך כל כך הרבה אנשים זוכרים דברים שלא היו?

השכחה היא טבעית, אך את המהות אסור לנו לשכוח

האזהרה "לא תשכח" מופיעה בספר דברים שבע פעמים • דווקא עוצמת מעמד הר סיני עלולה לעורר רצון להדחיק • אסור לנו אין להסתפק בזכירה פאסיבית שעלולה להישחק, אלא עלינו לבצע פעולות אקטיביות - כדי שמעמד גדול כמו קבלת תורה יחקק בליבנו לנצח

מדברים עם המתים: איך הרשתות החברתיות שינו את תפיסת האבל והזיכרון

פרופילים ברשתות החברתיות שמתמלאים בהודעות בגוף שני כמו הספדים וברכות לימי הולדת, אתרי זיכרון המושכים מנחמים שלא נעים להם להגיע ל"שבעה" ואפילו העלאה באוב באמצעות בינה מלאכותית – הטכנולוגיה הרסה את כל מה שידענו על תהליך האבל. האם זה טוב או רע?

אתם מתמכרים לבינה מלאכותית, וזה מסוכן

"האנושות הופכת לפחות חכמה, כי התמכרנו לטכנולוגיה ולמנועי AI; זה רק הצעד הראשון, וזו סיטואציה מסוכנת" • ערן כץ, שיאן גינס בזיכרון ומחבר הספר "סוד הזיכרון המצוין", סבור כי דווקא עכשיו, יותר מפעם, הכי חשוב לפתח את הזיכרון שלכם • בראיון, הוא אומר: "זה אף פעם לא מאוחר מדי, אפשר להיות אלוף עולם בזיכרון גם בגיל 60"