עוד סיבה להתחיל: גם אימון אחד מספיק כדי לשפר זיכרון

תמיד אמרו לנושפעילות גופניתטובה עבורנו, עתה חוקרים מאוניברסיטת לואה מצאו כי אפילו פעילות גופנית בודדת יכולה לשנות באופן מיידי את פעילות המוח ולחזק מנגנונים הקשורים לזיכרון.

על פי המחקר, שפורסם בכתב העת Brain Communications, לראשונה הצליחו חוקרים למדוד ישירות בבני אדם את הפעילות העצבית שמסבירה את הקשר בין פעילות גופנית לבין שיפור קוגניטיבי.

המחקר כלל 14 מטופלים עם אפילפסיה, שעברו ניטור מוחי פולשני כחלק מהליך רפואי. המשתתפים ביצעו פרוטוקול מובנה: כ־20 דקות מנוחה, כ־20 דקות רכיבה על אופני כושר בעצימות קלה עד בינונית (50%-60% מהדופק המרבי), ולאחר מכן תקופת מנוחה נוספת.

במהלך כל השלבים נמדדה פעילות מוחית באמצעות iEEG - שיטה המאפשרת תיעוד מדויק של פעילות חשמלית במוח ברזולוציה של מילישניות.

החוקרים התמקדו בגלים מהירים הנקראים "sharp wave ripples", המופיעים בהיפוקמפוס ונחשבים לסמן עצבי מרכזי של תהליכי זיכרון.

התוצאות הראו כי לאחר האימון נרשמה עלייה מובהקת בקצב הופעת הגלים הללו, וכן התחזקות בקישוריות בינם לבין אזורים נוספים במוח, במיוחד ברשתות הלימביות וברשת ברירת המחדל (DMN), הקשורות ללמידה, זיכרון ועיבוד מידע פנימי.

בנוסף לעלייה בתדירות הגלים, נמצא כי הפעילות לאחר האימון הפכה מתואמת יותר בין אזורי מוח שונים, כולל סנכרון פאזה (phase synchrony) וקישוריות בין ההיפוקמפוס לקליפת המוח. החוקרים מציינים כי מדובר בשינוי דינמי שמתרחש במהירות, גם לאחר פעילות גופנית קצרה יחסית.

עוד ממצא משמעותי הוא הקשר בין עצימות האימון לתגובה המוחית: ככל שקצב הלב במהלך הפעילות היה גבוה יותר, כך נרשמה עלייה גדולה יותר בפעילות הגלים לאחר האימון, בעיקר ברשתות מוחיות מרכזיות.

"ידענו במשך שנים שפעילות גופנית טובה לתפקודים קוגניטיביים כמו זיכרון, והקשר הזה נקשר לשינויים בבריאות המוח - בעיקר על בסיס מחקרים התנהגותיים והדמיה לא פולשנית", אמרה החוקרת הראשית, מישל ווס. "באמצעות מדידה ישירה של פעילות מוחית, המחקר שלנו מראה לראשונה בבני אדם שגם אימון אחד בלבד יכול לשנות במהירות את הקצבים העצביים ואת רשתות המוח שמעורבות בזיכרון ובתפקוד קוגניטיבי".

לדבריה, "הדפוסים שראינו לאחר פעילות גופנית תואמים מאוד למה שנצפה אצל מבוגרים בריאים באמצעות שיטות הדמיה לא פולשניות, כמו fMRI. ההתאמה בין שיטות שונות היא אינדיקציה חזקה לכך שההשפעות אינן ייחודיות לחולי אפילפסיה, אלא משקפות תגובה כללית של המוח האנושי לפעילות גופנית".

החוקרים מדגישים כי למרות שהניסוי נערך בקרב חולי אפילפסיה, הדפוסים שנצפו תואמים מחקרים קודמים באוכלוסייה בריאה, ולכן ככל הנראה משקפים מנגנון כללי של המוח האנושי.