התופעה שגרמה למיליונים להיזכר בהלוויה של מנהיג חי

האם נלסון מנדלה מת בכלא בשנות ה-80? אלפי אנשים משוכנעים שהם זוכרים את מותו, את הסיקור התקשורתי, ואפילו את נאום ההספד של אשתו. הבעיה היחידה: מנדלה שוחרר ב-1990, נבחר לנשיא דרום אפריקה ב-1994, ומת רק ב-2013. תופעה מוזרה זו, שבה המוני אנשים חולקים זיכרונות שגויים זהים, נקראת על שמו, "אפקט מנדלה" – ומדע הזיכרון מתקשה להסביר אותה.

כמה זכרונות שכולם המציאו, איכשהו

פיונה ברום, חוקרת פאראנורמלית, טבעה את המונח ב-2009, לאחר שגילתה שהיא לא היחידה ש"זוכרת" את מות מנדלה בכלא. מאז, נחשפו עשרות דוגמאות מדהימות של זיכרונות קולקטיביים שגויים.

כך, למשל, מחקר מ-2010 מצא שאלפי אנשים משוכנעים שראו את השעון בתחנת הרכבת בבולוניה שבאיטליה עומד לאחר הטבח שאירע בה ב-1980 – אך רובם המוחלט היו בה הרבה אחרי שאותו שעון תוקן; באופן דומה, רוב מעריצי "מלחמת הכוכבים" אוהבים לצטט את משפט הקליימקס של "האימפריה מכה שנית (אזהרת ספוילר לשניים וחצי האנשים שעוד לא יודעים) כ"לוק, אני אביך", בעוד שהמילים המדויקות של דארת’ ויידר הן "לא. אני אביך"; משום מה, לא מעט אנשים מוכנים להישבע שבשנות ה-90 יצא סרט בשם "שזאם", שבו הקומיקאי סינבד (דייויד אדקינס) שיחק את הג’יני – אלא שכידוע, סרט בשם זה מהעשור הזה שם בתפקיד דווקא את שאקיל אוניל; טעות נפוצה נוספת היא שהאיש בסמל משחק המונופול מרכיב מונוקל (משקף בודד), בעוד בפועל הוא לא מרכיב שום דבר על עיניו (לפחות בגרסה הרשמית; בגרסאות שנוצרו ע"י מעריצים הם הוסיפו פעמים רבות את המשקף).

המוח כעורך סיפורים

מדע הזיכרון מלמד שהמוח שלנו אינו מכשיר הקלטה – הוא עורך אקטיבי, שמשכתב זיכרונות בכל פעם שאנו נזכרים בהם. כאשר אנחנו נתקלים במידע חדש או שומעים גרסה אחרת, המוח יכול לשלב אותה בזיכרון המקורי. תהליך זה, שנקרא "רה-קונסולידציה", הופך זיכרונות לגמישים ופגיעים לשינויים.

פרופסור אליזבת לוֹפְטוּס, חלוצת מחקר הזיכרונות הכוזבים, הוכיחה כמה קל ליצור זיכרונות מפורטים של אירועים שמעולם לא התרחשו. בניסוי מפורסם, היא שכנעה 25% מהנבדקים שהם זוכרים שהלכו לאיבוד בקניון בילדותם – אירוע פיקטיבי לחלוטין שהיא המציאה. הנבדקים לא רק "זכרו" את האירוע, אלא הוסיפו פרטים חיים ורגשות.

ההסברים המדעיים

תופעת הקונפאבולציה מסבירה חלק מהמקרים: כאשר המוח נתקל ב"חור" בזיכרון, הוא ממלא אותו במידע שנראה הגיוני. אם רבים נחשפו לאותם רמזים תרבותיים, הם עשויים למלא את החורים באופן דומה. למשל, "לוק, אני אביך" נשמע טבעי יותר מבחינה לשונית, ומסתדר לאנשים עם הסצינה (המשפט הקודם של לוק, “הוא אמר לי שאתה הרגת אותו", נאמר בטון נמוך מאוד, שנשמע באנגלית כאילו לוק אומר "הוא אמר לי ‘לוק’". לכן, המוח "מתקן" את הציטוט.

מסגור חברתי משחק תפקיד מכריע: כאשר אנו שומעים שאחרים זוכרים משהו בצורה מסוימת, אנו נוטים להתאים את הזיכרונות שלנו לגרסאות האחרות. זהו מנגנון אבולוציוני – בעבר הרחוק, הסכמה קבוצתית על "מה קרה" הייתה חיונית להישרדות השבט. המוח שלנו מעדיף קונצנזוס על פני דיוק. ממש היום נראה שקורה דבר דומה עם הסרטונים המזעזעים מההתנקשות בצ’ארלי קירק אמש, כאשר רוב האנשים שראו את הסרטונים המטושטשים בתקשורת הממסדית מוכנים להישבע שראו אותו נורה בחזה, בעוד בפועל הוא נורה בצוואר. המוח משלים את הפרטים שמאחורי הטשטוש לפי מה שאנשים מצפים שיהיה שם.

הגורם הדיגיטלי

האינטרנט הגביר את התופעה בצורה דרמטית. ‘מם’ אחד שגוי יכול להגיע למיליונים תוך שעות ולשכתב זיכרונות המוניים. כאשר אנשים מגלים שאחרים חולקים את אותו זיכרון שגוי, הם מתחזקים בביטחונם. קבוצות פייסבוק ופורומים המוקדשים לאפקט מנדלה יוצרים תיבות תהודה שמחזקות ומפיצות זיכרונות כוזבים.

גוגל ואלגוריתמי חיפוש תורמים גם הם. חיפושים של ציטוטים שגויים או איותים מוטעים מחזקים את השגיאות, כאשר האלגוריתם "מתקן" ומציע את הגרסה הפופולרית, מה שגורם לאנשים לחשוב שהשתנה משהו.

התיאוריות האלטרנטיביות

בעוד המדע מציע הסברים פסיכולוגיים, רבים מאמינים בהסברים אקזוטיים יותר. תיאוריית היקומים המקבילים טוענת שאנו "זוכרים" מציאות חלופית, שבה הדברים אכן היו שונים. אחרים מאמינים בשינויים בציר הזמן, ניסויים ב-CERN (מאיץ החלקיקים האירופי) שמשנים את המציאות, או אפילו התערבות חוצנית.

למרות שאין ראיות מדעיות לתיאוריות אלו, העובדה שמיליונים חווים את אותם זיכרונות שגויים מעוררת שאלות עמוקות על טבע המציאות והתודעה. האם הזיכרון שלנו פחות אמין ממה שחשבנו? או שמא יש משהו עמוק יותר שאיננו מבינים?

האם אנחנו יכולים לסמוך על הזיכרון שלנו?

אפקט מנדלה חושף את שבריריות הזיכרון האנושי ואת הקלות שבה ניתן לתמרן אותו. בעידן של פייק ניוז ומידע כוזב, ההבנה שזיכרונות המוניים יכולים להיות שגויים מדאיגה ביותר. אם מיליונים יכולים "לזכור" דברים שלא קרו, מה זה אומר על עדויות, על היסטוריה, ועל האמת עצמה?

התופעה מלמדת אותנו להיות ביקורתיים כלפי הזיכרונות שלנו, להטיל ספק, ולהבין שהמוח שלנו הוא מספר סיפורים יותר מאשר מתעד אמין. בעולם שבו המציאות עצמה נתונה לוויכוח, אפקט מנדלה הוא תמרור אזהרה מעודף ביטחון בזכרונות שאינם מגובים בראיות חיצוניות.