עירית לינור

הכתבות של עירית לינור

למי מותר לקרוא בוגד? כל צביעות השמאל במילה אחת

במדינה שבה נוהגים בחרדת קודש במילה ההיא בגלל החשש לרצח פוליטי, בנט לא היה מעז להשתמש בה בחופשיות כזו • אלא שהוא התפרץ לדלת פתוחה לרווחה: הדלת לעולם שבו שעת החירום של מדינת ישראל נמשכת כבר 40 שנה, וקוראים לה בנימין נתניהו

קדושה פוליטית במקום קדושה יהודית: המהלך המסוכן מאחורי טקס הזיכרון הלאומי

אצל אנשי המחאה כל טקס או סממן יהודי־לאומי הוא משהו שצריך לפגוע בו: יום כיפור, בית כנסת, תפילה, איסור חמץ בפסח ויום הזיכרון • טקס הזיכרון "הלאומי" בפארק הירקון דווקא בחג סוכות הוא ניסיון לייצר תודעה אלטרנטיבית

אין לנו ברירה: גם אם לכולם נמאס, יש סיבות טובות להמשיך במלחמה

מלחמת חרבות ברזל ארוכה יותר מאשר מלחמת העצמאות, וכל הרוג ישראלי הוא הרוג אחד יותר מדי • אבל גם אם זה מגרד לאולפנים ולסניפי מחאת קפלן, פשוט אין לנו פריבילגיה להיות תשושים • בשעה שאנחנו מתעקשים לחיות, הם מתעקשים שנמות. אם לא מחר, אז מחרתיים

הניצחון הוא ההסברה הטובה ביותר

נכון, תמיד אפשר לעשות יותר בגזרת ההסברה • אבל הפנטזיה על מערכת משומנת של משפיעי רשת תומכי ישראל, דוברים רהוטים והופעות מוחצות בכלי תקשורת זרים שתהפוך את הקערה לוקה בילדותיות מסוימת • וכן, גם לגורמים בארץ יש חלק לממדים שצמח הקמפיין נגדנו

אנשי השלייקס התרגלו שהתקשורת תומכת בהם: קונצ'רטו לאפס מאופס

מתישהו במהלך ההיסטוריה, מישהו אמר איזה דבר חוכמה על חטיבת עצים ועל שבבים, והשבבים הללו הם אבק האדם • אנשי השלייקס התרגלו שפעולותיהם במרחב הציבורי הן עניין בינם לבין המשטרה, התקשורת ומערכת המשפט, שכמובן תומכות בהם • כשסוף־סוף מישהו עומד מולם - יוצאת מהם ארץ ישראל היפה

חומלים עד מוות: מה באמת רוצים מי שדואגים לילדי עזה?

השבוע הושק קמפיין חדש, שמטרתו לעורר בלב היהודי הרגיש חמלה כלפי ילדי עזה, ובכך לקרב את סיום המלחמה • לחומלים שלנו זה אמור להספיק: הם יאהבו את הילדים העזתים לא רק יותר, אלא גם במקום מנהיגיהם והוריהם - עד כדי כך הם טובים