בית המשפט הישראלי מציג: כך מרוקנים מתוכן מונח יסוד יהודי

דרך ארוכה עבר מפגין השמאל ממעמד של מפגין מן השורה במדינה דמוקרטית, אל המקום שבו הוא נמצא עכשיו: אזרח שהילת קדושה מקיפה אותו, ושזכותו להפגין בכל מקום ובכל תנאי גוברת על כל זכות אחרת. למשל, על זכותם של אזרחים אחרים להימנע מחברתו הטורדנית.

קדושת המפגין השמאלן גברה על חופש התנועה, על הזכות לקבל טיפול רפואי, על זכותו של ח"כ או שר לבלות בביתו בלי שיקללו אותו במשך שעות במגאפון. גם בשבתות.

נבחרת הכותבים של "היום" | קראו עוד

• אריה דרעי בראיון: "המוסד היה אמון על תוכנית החלפת המשטר באיראן. זה לא קרה" | עמית סגל
  
  
• הסבב הבא בדרך: כאב הראש שאיתו נותרה ישראל אחרי המלחמה | יואב לימור
  
  
• דור רודף דור רודף דור: מכתב לנכד שטרם נולד | משה קלוגהפט

אלא שמאז בחירות 2015, שבהן נבחר נתניהו שוב לראשות הממשלה, הרחיב בית המשפט העליון את הטריטוריה שבה הוענקה למפגין השמאל הקדוש החירות למרר את חייהם של אזרחים ונבחרי ציבור. הקורבן הראשון של קדושת הפגנות השמאל היה היועמ"ש אביחי מנדלבליט, שבג"ץ התיר להפגין בשכונת מגוריו בפתח תקווה. מנדלבליט התמהמה בהגשת כתב אישום נגד נתניהו, ולא יעלה על הדעת למנוע מאזרחים אנרגטיים להציק לו ולשכניו "כל מוצ"ש מול היועמ"ש".

הקורבן האחרון של בג"ץ היא השבת.

בעיצומה של השבת שעברה, הוציא בית המשפט העליון צו־ביניים שמחייב את המשטרה לאפשר הפגנה של 600 איש בכיכר הבימה. למה בשבת? על פי דוברות הרשות השופטת, היו אלה פיקוד העורף, המדינה והמשטרה שהתמהמהו בתגובתם. וכיוון ש"ברי כי מדובר בסוגיה של פיקוח נפש הקשורה לביטחונם של המפגינים והשוטרים... (התשל"א-1971), ומכאן חובתו של בית המשפט לתת מענה לסוגיה עוד במהלך השבת". באיזו להטוטנות ניכסה הרשות השופטת את המונח "פיקוח נפש" ורוקנה אותו מתוכן, כשם שעשתה ל"דמוקרטיה", ל"חוק" ול"הפרדת רשויות".

תחושת פיקוח הנפש השיפוטית אמנם מרגשת, אך משונה מעט. הלא אין שום דחיפות בקיומה של הפגנה, ובכל הנוגע לפיקוח נפש - אפשר גם לטעון שמניעת התקהלות על פי הנחיות פיקוד העורף גם היא פיקוח נפש. השופט יצחק עמית יוכל להרהר באיזון בין פיקוח נפש (שהוא עניין טכני) לחופש לזכות ההפגנה נגד הממשלה, שהיא כמובן מקודשת, בימי חול המועד פסח, או בחודש הבא, או אפילו בעוד שנה וחצי - שזה הזמן שלוקח ליועמ"שית לחקור את חשדותיה נגד המועמד לתפקיד ממלא מקום נציב שירות המדינה.

אלא שלשיטת בית המשפט העליון, דיון במספר מפגינים במרכז תל אביב, תחת מטחי טילים איראניים, הוא עניין חשוב כל כך, בוער כל כך, שמצדיק חילול שבת של שני שופטים יהודים, הייעוץ המשפטי של פיקוד העורף והמשטרה, ולך תדע כמה עובדי מערכת המשפט. איך יוכל עמית לנוח בשבת כשדעתו לא נוחה ממגבלות בטיחותיות על הפגנה נחוצה כל כך?

יש להתעכב על ההפגנה עצמה, כיוון שלא כל ההפגנות זוכות לנצח את השבת במרוץ אל הקדושה. את העתירה להגדיל את מספר המשתתפים הגישו האגודה לזכויות האזרח (שני שלישים מתקציבה מגיעים מכיסיהם של אזרחים זרים וממדינות זרות) ואיתמר גרינברג. גרינברג הוא פעיל שמאל, סירב לשרת בצה"ל. עוד במחאה השתתף ארגון "עומדים ביחד", גם הוא אחד מארגוני "הקרן החדשה לישראל", ולכן אין להתפלא על סוג השלטים שהונפו בה: "לעצור את הטרור המתנחלי", "ממשלת פושעי מלחמה", "סרבו להרוג ולמות בשירות השחיתות, הפשיזם והעליונות היהודית", וכיוון שמארגני ההפגנה נהנים ממימון זר, היו גם שלטים ליצוא, לדוגמה: Resist Zio-Imperialist Terror, Genocide You Cant Hide, ו־Stop The Genocide.

אפשר היה לחשוב שלאירוע יתייצבו רק שולי השמאל, מהקצה "ישראל אשמה תמיד" של הספקטרום. אבל לא. פנים מוכרות מהפגנות הרפורמה התייצבו בכיכר הבימה, למשל נאוה רוזוליו. ממחאת החטופים הגיע גיל דיקמן ומתהום הנשייה גם קולט אביטל, ח"כ לשעבר ממפלגת העבודה וממקורבי שמעון פרס. אלה מצאו לנכון לחבור אל מופע השנאה הזה, בעיצומה של מלחמה, ולהמשיך את טרטור ההפגנות הבלתי פוסק מאז כהונתו הנוכחית של נתניהו. הסיבה? לא משנה. העיקר לצרוח בגרון ניחר נגד ראש הממשלה, וכבונוס נגד המדינה. וכדי לאפשר עוד מוצ"ש אחד בכיכר לחבורה הזו - חילל בית המשפט העליון את השבת. צעקות "הפסיקו את הג'נוסייד" (ישראל מבצעת ג'נוסייד באיראן? וואלה לא ידענו) נעלות על קדושת השבת.

יחסם של שופטי בית המשפט העליון לדמוקרטיה הוא אירוע ייחודי. מבחינתם, הדמוקרטיה היא שיטת ממשל שבה הם הפוסקים האחרונים בכל עניין שברצונם לפסוק בו. דעה זו משותפת לכל שופטי העליון, בין אם הוגדרו כ"שמרנים" ובין כ"אקטיביסטים". שיטה זו גוברת על הלאומיות, על האינטרס הישראלי, על חיילי צה"ל ועל זכויות אדם. שאם לא כן - לא היו מנסים לפסול את חוק הלאום, לא היו פוסלים את כל המגבלות על הסתננות לישראל, לא היו מתערבים בהוראות פתיחה באש, ולא היו מסכלים את הקמת ועדת הרוגלות ואת חקירת הפצ"רית.

כך שבכל הנוגע להתערבות בהנחיות פיקוד העורף - אין לצפות שיניחו למישהו מלבדם לקבוע מהם גבולות הבטיחות בנוגע להתקהלות. הרי בתקופת הקורונה הם כבר פסקו שהקורונה מידבקת בתפילות תחת כיפת השמיים, אך לא בהפגנות נגד ממשלת נתניהו. זה עיקרון היסוד של השיטה.

ובכל זאת יושבים בבית המשפט העליון שני שופטים דתיים: נועם סולברג ודוד מינץ. מעמית אין ציפיות - הוא לא ייתן ליהדות לקלקל לשמאל את המצב רוח. אבל סולברג ומינץ, לפחות על פי הכיפה שעל ראשיהם, היו אמורים להתקומם נגד חילול השבת. נכון, אפשר היה לצפות מכלל השופטים למצוא את האיזון הראוי בין השבת לבין הפגנת שמאל כרונית, אך בכל זאת מצערת במיוחד שתיקתם של השופטים שומרי המצוות. גם הם הוכיחו שכבודה של שבת המלכה בטל לעומת כבוד מלכותו של יצחק עמית.