גיא פלג עשה שגיאה חמורה. מה שקרה אחר כך חמור עוד יותר

כל כלי תקשורת פרסם או יפרסם ידיעה שגויה, שלא נבדקה די צרכה, שהגיעה ממקור מפוקפק, שנצבעה מראש בהשקפת עולמו של הכתב, ושגרמה או תגרום נזק לנושא הידיעה. עיתונאים הם בני אדם, הם עשויים לשגות, וככל בני האדם - הם לא אוהבים להודות בטעות.

כך קרה גם לחדשות 12 ולכתב לענייני משפט שלהם, גיא פלג. אלה לא עמדו בפיתוי שהוגש להם על ידי הפרקליטות הצבאית: סרטון שבו אמור הצופה לראות מעשה נורא שביצעו לוחמי צה"ל במחבל נוחבה במתקן הכליאה שדה תימן.

פלג שידר את הסרטון ביולי 2024 וכבר לעין הבלתי-חשדנית משהו נראה לא בסדר: למרות טשטוש תמונה מכוון בגובה האגן של החיילים, למרות הקריינות הדרמטית, אי אפשר היה לראות ולו ברמז "מעשה סדום בנסיבות אינוס" כפי שתיאר פלג. וכאשר הצטרפה לעין החשדנית גם נפש ריאליסטית – קשה היה להאמין שמעשה מסוג זה התבצע באופן קבוצתי, בחדר שבו נמצאים אסירים אלימים, ועוד על ידי חיילי צה"ל.

נבחרת הכותבים של "היום" | קראו עוד

• "זה לא עובד ככה": נתניהו מצנן את חלום קריסת המשטר | עמית סגל
  
  
• במלחמה הזאת יש הרבה יותר שאלות מתשובות. אתם כבר יודעים למה | יואב לימור
  
  
• מדד הפחד: למהמרים בפולימרקט ברור מי יהיה רה"מ הבא - אבל מה הסיבה? | משה קלוגהפט

פגיעות מיניות מעולם לא היו פרקטיקה מקובלת אצל חיילי צה"ל. עד כדי כך, שבשנת 2006 פרסמה סטודנטית באוניברסיטה העברית מחקר בשם: "גבולות הכיבוש: נדירותו של אונס צבאי בסכסוך הישראלי-פלסטיני". הסיבה לנדירות, על פי החוקרת: גזענות. המחקר זכה לפרסים רבים, אחד מהם מהאוניברסיטה העברית עצמה. חיילי צה"ל הם גזענים עד כדי כך ש"הגבולות האתנו לאומיים נחקקים בתוככי תוכם, בגופם של החיילים וחציית הגבולות נדחית באופן פיזי, כמעין מנגנון משמוע עצמי המלווה אותם לכל מקום אליו יפנו". העובדה שחיילי צה"ל לא אונסים פלסטינים/ות כל כך מובהקת שהצליחה לבלבל אפילו את קצה השמאל. אבל לא את חדשות 12.

עיתונאית כאן 11 איילה חסון ערכה בדיקה מעמיקה יותר של הסרטון וגילתה כי הוא מורכב משני סרטונים שונים, מזמנים שונים ומקומות שונים. באחד מהם מחבל הנוחבה לא נמצא כלל. בכתב האישום שהוגש בסופו של דבר לא הוזכרה פגיעה מינית, וגם חוות הדעת הרפואיות סתרו את ההאשמה – של פלג או של הפצ"רית - בנוגע למעשה סדום או נסיבות אינוס או כל מעלל מתועב אחר.

מכל מקום הנזק נעשה. לא רק ללוחמי כוח 100 אלא גם לצה"ל כולו ולמדינת ישראל. הסרטון שלא מעיד על כלום כבר הוגדר כסרטון של תקיפה מינית, ולך תשכנע מאות מיליוני צופים ברחבי העולם שחיילי צה"ל לא מבצעים פשעי מין, ולו בגלל "גבולות אתנו-לאומיים" שחקוקים בגופם.

אלא שהגילויים החדשים – שלא לדבר על ספקות באותנטיות של הסרטון מלכתחילה – לא הזיזו את חדשות 12 מעמדתם. פלג נשאר באולפנים והגן במלוא הקיטור על הסיפור השקרי. פעם, כאשר ח"כ משה סעדה כינה את הפרסום "עלילת דם", פלג יצא מהאולפן בזעקות: "אני לא מוכן לשבת ליד האיש השפל הזה".

זעקות לחוד ומציאות לחוד: כמה חודשים אחר כך התברר שהפצ"רית עצמה, יפעת תומר-ירושלמי, היא זו שהעבירה לפלג את הסרטון, ואף הגדילה לעשות ועמדה בראש "חקירה" לגילוי המדליף, ותוך כדי כך שיקרה ביודעין לבית המשפט העליון, בשיתוף פעולה אפשרי של היועמ"שית ואנשיה.

חקירת הפצ"רית, ככל שהיתה כזאת, התנהלה בעצלתיים, ברשלנות, בחוסר רצון. היועמ"שית, המשטרה, בית המשפט העליון עשו - ועדיין עושים – יד אחת למסמס ולהעלים את העבירה. גם חדשות 12 עטו הדרת כבוד של צדקת הדרך, הרבה אחרי שהתברר המרחק בין הפרסום המקורי לבין האמת בנוגע לכוח 100. ואז – עוד מהמורה בדרך: הפצ"ר החדש, אלוף איתי אופיר, ביטל את כתב האישום כולו, בנימוקי הגנה מן הצדק, חוסר ראיות, התנהלות לקויה של הפרקליטות הצבאית וקביעה נחרצת לגבי היעדר ראיה כלשהי לעבירה כלשהי בסרטון, שכבר סבב את העולם והיה לנחלת כל אנטישמי באשר הוא. אלא שהמערכות שהפיצו את השקר עדיין ניצבות איתן על מכונן. מי בשמירה קפדנית על העיתונאי שנכשל ומי – בהגנה ללא פשרות על הפצ"רית לשעבר.

זהו לא שיתוף הפעולה הראשון בין כוכבי תקשורת למערכת המשפט, על חשבון לוחמי צה"ל. גם אילנה דיין, אז ב"טלעד" ועכשיו בערוץ 12, שידרה בשנת 2004 כתבה מוטה ושקרית, על סרן ר', לוחם גבעתי. מהכתבה, בעזרת עריכה יצירתית, עלה כי הלוחם ביצע וידוא הריגה אכזרי של נערה עזתית תמימה. ר' תבע, וזכה בבית משפט מחוזי. אך בית המשפט העליון, שבו התמחתה דיין, קיבל את ערעורה בלוויית טיעונים פתלתלים כגון "אמת כפי שהיתה ידועה בעת הפרסום", בעוד שהאמת הידועה בעת הפרסום היתה זיכויו של סרן ר' בבית משפט צבאי. יוקרתה של נסיכת התקשורת דיין היתה חשובה יותר לבית המשפט העליון מאשר שמו הטוב של לוחם בצה"ל.

פרשת שדה תימן חמורה בהרבה מפרשת סרן ר'. אז ניצב מול יקירי התקשורת קצין אחד בודד, ובית המשפט פשוט החזיר את האיזון הנכון בין צה"ל לבין מכפישיו מבית. כיום בית המשפט העליון הוא שותף בכיר לטיוח חקירת תומר-ירושלמי. בסופו של דבר היא אחת משלהם.

בכל זאת אפשר לציין בסיפוק כי חלו שינויים בנטיית מערכת המשפט. הראשון, באופן תקדימי חרגו הפרקליטות, היועמ"שית ושופטי בג"ץ ממנהגם והתייצבו לטובת חיילי צה"ל. נכון, לא לצד לוחמי כוח 100, ששירות המילואים שלהם מיוזע, מסוכן ומאתגר, אלא לצד משתזפי הניאונים מהפרקליטות הצבאית. העובדה שניצלו את דרגותיהם כדי לטפול אשמת שווא על לוחמים, על צה"ל ועל מדינת ישראל – היא משנית.

באופן תקדימי חרגו הפרקליטות, היועמ"שית ושופטי בג"ץ ממנהגם והתייצבו לטובת חיילי צה"ל. נכון, לא לצד לוחמי כוח 100, ששירות המילואים שלהם מיוזע, מסוכן ומאתגר, אלא לצד משתזפי הניאונים מהפרקליטות הצבאית

והשינוי השני הוא העמקת ההיכרות של הציבור עם דפוסי הפעולה של אצולת המשפט ואצולת התקשורת. גם מערכת המשפט וגם חדשות 12 כבר לא נהנים מההילה שהקיפה אותם אז. הם הולכים בדרכה של אירופה: צוללים אל התהום לעיני כל, והם האחרונים לדעת.