ברגע אחד, פלדשטיין נהפך לוואנונו. כאן מתחילה הבעיה | עירית לינור

מה כבר אפשר להדליף מחקירות אלי פלדשטיין בפרשת ה"בילד"? שאלה טובה, בהינתן העובדה שהאיש התיישב במשך שעות ארוכות מול מצלמות תאגיד השידור הציבורי, ופרש את כל מה שלא הספיק לספר בחקירות השב"כ והמשטרה. נגד פלדשטיין הוגש כתב אישום בנובמבר בשנה שעברה, על ארבע עבירות: מסירת ידיעה סודית, מסירת ידיעה סודית בכוונה לפגוע בביטחון המדינה, החזקת ידיעה סודית ושיבוש מהלכי משפט. האשמות חמורות. אילו היו מטפלים באופן כזה בכל מי שהדליף ידיעות סודיות, בארץ ובחו"ל - ייתכן שעובדי מדינה רבים היו מבלים, כמו פלדשטיין, בחקירות צורך במרתפי השב"כ, היה נמנע מהם ייצוג משפטי למשך ימים ואחר כך, לכו תדעו, אולי גם היו יושבים בכלא.

סיכום קצר של פרשיית ה"בילד": לנגד ארי רוזנפלד, איש מילואים במודיעין, הגיע חומר גולמי שהעיד על כך שיחיא סינוואר היה מרוצה מאוד מההפגנות בישראל, שנועדו להפעיל לחץ על הממשלה להסכים לעסקת חטופים. כשרוזנפלד הבין שהממונים עליו לא מתכוונים לעבד את המסמך ולהעביר אותו הלאה - הוא חיפש דרך להעביר את המידע לראש הממשלה. לרוזנפלד לא היה קשר ישיר לנתניהו, אבל היה לו קשר עקיף לפלדשטיין. פלדשטיין, במקום למסור את המסמך לנתניהו, הדליף אותו לעיתון הגרמני "בילד". ואז נפתחו על השניים שערי הגיהינום ומרתפי השב"כ. המסמך לא פגע בביטחון המדינה, אך פגע בנרטיב שעל פיו נתניהו וממשלתו מתעקשים להשאיר את החטופים בעזה מסיבות פוליטיות, ומי שיחלץ אותם משם הם המפגינים הנחושים והלא־פוליטיים בכלל.

כפרשת הדלפה, זוהי בסך הכל עוד הדלפה, חלבית במהותה, בין הדלפות רבות אחרות לתקשורת הזרה. חומרתה האמיתית נעוצה בדבקותם העיקשת של בכירים במודיעין למדר את ראש הממשלה ולסייע לנרטיב הפגנות מטה החטופים. לכן התייחסו לרוזנפלד ולפלדשטיין כאל מרדכי ואנונו חדשים. והסתמנה גם תקווה שדרכם אפשר יהיה להגיע לדג השמן והנכסף: בנימין נתניהו, ובדרך להמשיך בהתעללות ביונתן אוריך, יועצו הקרוב של נתניהו. ואם על הדרך נקלע גם צחי ברוורמן - יתפסו לכולם את הטלפונים ושוב ידליפו מתוכם קטעים להנאת הציבור, בעיקר כאלה שמשרתים את הנרטיב הנכון, קרי: לשכתו של נתניהו בוגדנית ורעה, ואולי אפשר להפליל במשהו גם את ראש הממשלה (שעל פי חוק יכול להדליף למי שהוא רוצה).

במקרים כאלה כל הדרכים כשרות, כולל הדלפות מהחקירות - שהן עבירה בפני עצמה. יש מי שזוכר את מבול ההדלפות מחקירות נתניהו. הדלפות מחקירות הן עבירה פלילית, שלא לדבר על הפגיעה בזכות להליך הוגן ועל החדירה לפרטיות הנחקרים, העדים והחשודים. קטעים מהחקירות הודלפו והוקראו בדרמטיות על ידי גיא פלג בחדשות 12. אבל רק הקטעים שמציגים את נתניהו באור שלילי. כבר בשנת 2019 התבקש היועמ"ש, אביחי מנדלבליט, לחקור את ההדלפות, אך הוא - ברגישות ובנחישות - סירב. בג"ץ, שהאריך את מעצרם הממושך מלכתחילה של רוזנפלד ופלדשטיין, דחה בשעתו עתירה שדרשה לחקור את ההדלפות מחקירות נתניהו ואלוביץ'. יש הדלפות ויש הדלפות.

מקריאת קומץ פרטים אלה אפשר לטעות ולחשוב כי הפרקליטות והמשטרה בישראל הן אימפריה של הדלפות, וכי בתי המשפט הם המסננת שקובעת אילו מדליפים ייענשו ואילו ייעטפו בשכבה עבה של צמר גפן. זה לא מדויק. יש הדלפות שונות לחלוטין.

יש הדלפות שממש אי אפשר לחקור. לא כי לא רוצים - כי לא יכולים. כך, למשל, הסרטונים המבושלים והשקריים של לוחמי כוח 100 בשדה תימן. הפצ"רית עצמה הודיעה כי אי אפשר לגלות את מקור ההדלפה. מאוחר יותר התברר כי לא נעשה ניסיון לגלות את מקורה, שכן הפצ"רית עצמה ואנשיה הם אלה שעמדו מאחורי פרסום הסרטון. אבל אל דאגה: בניגוד להאשמת פלדשטיין בפגיעה בביטחון המדינה, היועמ"שית קבעה בתצהיר לבג"ץ כי פרסום סרטוני שדה תימן לא פגע במדינת ישראל. והיועמ"שית אינה משקרת לעולם.

את ההדלפה של הפצ"רית לא היה אפשר לחקור, אך אותה עצמה - כן. על איכות החקירה אין טעם להכביר מילים. ראש צוות החקירה פטר את היועמ"שית אפילו מלתת עדות פתוחה. איש לא חלם לקחת מתומר־ירושלמי את הטלפון. אחרי שהשליכה אותו לים והוא נתפס על ידי המשטרה אחרי ימים ארוכים של רחצה בחוף הרצליה - שום התכתבות עסיסית לא מצאה את דרכה לחדשות 12, או לכל כלי תקשורת אחר.

זה מזכיר קצת את הימנעותה של המשטרה לבדוק את הטלפונים של מעורבים מסוימים בתיקי נתניהו. הטלפון של נוני מוזס, מו"ל "ידיעות" ואחד הנאשמים בתיק 2000, נשאר ברשותו. הטלפונים של עדת התביעה הדס קליין לא נבדקו. ראש צוות החקירה, נצ"מ מומי משולם, העיד: "אני לא אקח ואעשה איכונים על עד לאורך שנים, וגם לא תפיסה של טלפונים, כל עוד העדים בסופו של דבר משתפים פעולה גם בנושאים שמאוד קשה להם". שיתוף הפעולה של קליין היה הפללת נתניהו, ולכן לא היה צורך לבדוק אם טענותיה מגובות בכתב.

נראה שצחי ברוורמן לא שיתף פעולה כמו הדס קליין. הטלפון שלו נקטף על ידי המשטרה בסבב 2 של חקירות פרשת ה"בילד", ולהנאת הציבור הוצאו ממנו לתקשורת קטעים שאין בהם שום דבר פלילי, אך הם מציגים אותו באור שלילי. למה לא. שיהיה. ובמקרה של הפצ"רית - איזה כבוד לפרטיותה ולפרטיות חבריה ועמיתיה! יש התכתבויות עם שרון אפק, המשנה ליועמ"שית, שביקר אותה ונפגש עם עורך הדין שלה? אולי. עם גלי בהרב־מיארה? לא מגלים. לא יפה להדליף מחקירות. לא יפה וגם פלילי. אבל איך אמר הנסיך הקטן של סנט־אכזופרי: "מה שחשוב באמת - סמוי מן העין". חקירת הפצ"רית חשובה באמת. זו הסיבה שהיא מתנהלת באפלה.