נתניהו לקח אחריות על 7 באוקטובר, גם בלי לומר את 3 מילות הקסם

בזמנים סוערים של מלחמה עם איראן וחיזבאללה, גיוס של עשרות אלפי אנשי מילואים, הפגזות ברחבי הארץ ומצב חירום במשק, אפשר לשכוח עניינים בוערים פחות, כמו למשל העובדה שנגד ראש ממשלת ישראל עדיין קיים צו מעצר מטעם בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג, בגין ביצוע פשעי מלחמה.

נכון שהצו הוצא גם נגד מנהיגי חמאס יחיא סינוואר, מוחמד דף ואיסמעיל הניה, אלא שהם כבר לא איתנו. נתניהו, לעומת זאת, צריך לתכנן את מסלול הטיסה שלו לפגישות עם טראמפ מתוך ידיעה שאם ייאלץ לנחות לתדלק בספרד - הוא ייעצר על ידי השוטרים המקומיים, וזו חתיכת כאב ראש, אבל כך נראה בית הדין הבינלאומי. נו, הגויים והשטויות שלהם.

אך גם מערכת המשפט מבית עושה את שלה. בנוסף לניהול המלחמה על נתניהו לקבל רשות מבית המשפט המחוזי לדחות או לקצר עדות, וכשהוא מעיד - נדרש ממנו להתייחס לכתבות עתיקות ב"וואלה". כדי שיהיה עוד יותר מעניין - היועמ"שית ובית המשפט העליון מסכלים החלטות ממשלה, מתערבים במינויים, דורשים את פיטורי השר בן גביר, הפרקליטות רוצה לגבות ממנו עדות בפרשת ההבל של ההדלפה ל"בילד". נראה שבעיני מערכת המשפט המקומית מלחמה נגד הגרועה באויבותינו היא בסך הכול רעש רקע למה שחשוב באמת ואין שום סיבה להניח לראש הממשלה לבצע את עבודתו.

אלה רק חלק מהמשקולות שהטילו משפטנים מקומיים על ראש ממשלת ישראל בזמן מלחמה. נוספה עליהן, בדרגות שונות של דחיפות, הקריאה להקמת ועדת חקירה ממלכתית - כלומר ועדה שאת חבריה ימנה השופט יצחק עמית, הנשיא מטעם עצמו של בית המשפט העליון. בג"ץ בהנהגתו כבר עצר את חקירת מבקר המדינה, ויש לשער שייכפה על הממשלה להקים את הוועדה הרצויה. אחרי הכול, המשפט שנועד לסיים את כהונתו של נתניהו לא מתקרב לקו הגמר ואולי ועדת חקירה כמו שצריך תסגור את הפינה הזאת.

העיקרון הגלוי ברור: כל מי שהיה מעורב בטבח 7 באוקטובר נדרש לקחת אחריות. ומה פירוש לקיחת אחריות? להודות בכישלון. מה כבר ביקשנו? זה כל כך פשוט.

הנה למשל הרמטכ"ל הרצי הלוי: "האחריות שלי - היא שלי", אמר בפברואר לפני שנה. "אני מפקד הצבא ב-7 באוקטובר ויש לי את האחריות שלי ויש לי גם את כל סך האחריות שלכם". רונן בר, ראש השב"כ, לקח אחריות עוד באוקטובר 2023: "למרות שורה של פעולות שביצענו, לצערי, בשבת לא הצלחנו לייצר התרעה מספקת שתאפשר לסכל את המתקפה. כמי שעומד בראש הארגון - האחריות על כך היא עליי".

הזכויות שקנו להם השניים בלקיחת האחריות היו מרחיקות לכת. הלוי ערך תחקירים שצה"ל עצמו מצא כי הם לוקים בחסר. רונן בר, בחסות מערכת המשפט, סירב להיות מפוטר על ידי הממשלה. ואחר כך אותה מערכת עיכבה בחודשים ארוכים מינוי ראש שב"כ חדש.

גם בני גנץ אמר כבר בתחילה המלחמה: "כל מי שהיה שותף להנהגה ולהובלה של מדינת ישראל בכל תפקיד שהוא לא יכול להסיר מעל עצמו את האחריות, ובכלל זה אני. אני למעלה מעשרים שנה בעמדות מפתח ביטחוניות ומדיניות בישראל. אינני משחרר עצמי מהאחריות, לא לדברים שקרו ולא לדברים שלא קרו". אז גנץ בסדר בנושא האחריות. אם באים אליו בטענות - הרי זה על שהסכים שוב להיכנס לממשלת אחדות עם נתניהו. גם שותפו גדי איזנקוט, שהיה בכל זאת רמטכ"ל, דיבר על אחריות, אבל לא שלו: "כל מי שהיה בתפקיד פיקודי או מנהיגותי ב-7 באוקטובר חייב להתפטר ולקחת אחריות", ואז האשים את נתניהו, בנובמבר 25' ש"לא לקח אחריות עד עכשיו".

ייתכן שנתניהו לא אמר במפורש את מילות הקסם "אני לוקח אחריות", וחבל, כי מי שטענו נגדו בראש חוצות "אתה הראש - אתה אשם", מן הסתם היתה נחה דעתם מהמחווה המרגשת. אלא שפרשנותו של נתניהו למילה "אחריות" שונה מעט.

אפשר להעריך כי נתניהו מודע לאחריותו למדיניות של הכלת חמאס ולתפיסתו כארגון שאפשר להרגיע בעזרת אמצעים מערביים כמו כסף, פרנסה ומדי פעם מבצע צבאי קצר מועד שאחריו - הכול חוזר לקדמותו. וכיוון שכבר ב-9 באוקטובר אמר לראשי רשויות בדרום: "אנחנו הולכים לשנות את המזרח התיכון", הוא הבין גם שהמדיניות הישנה, קרי: הקונספציה, זקוקה לשינוי כולל. לא רק גביית מחיר כבד מחמאס ואפילו לא מיטוטו, אלא שינוי המזרח התיכון ושינוי מהיסוד של מצבה של ישראל בתוכו.

ולכן הוא לא מסתכן בנחיתה באירופה בדרכו לפגישות עם טראמפ, ולכן לא התפטר, כדי לא לשבש את מהלך המלחמה בתהליך מטלטל כמו בחירות, ולכן הוא שומר על הקואליציה במחיר שלעיתים מעורר התנגדות גם בקרב תומכיו, ולא נכנס לעימותים עם בית המשפט – לא עם העליון ולא עם המחוזי, ומתייצב לעדות גם בערב מבצע "עם כלביא" וגם כאשר הוא מתאושש מניתוח.

ייתכן שנתניהו לא אמר במפורש את מילות הקסם "אני מקבל אחריות", וחבל, כי מי שטענו נגדו בראש חוצות "אתה הראש - אתה אשם" - מן הסתם היתה נחה דעתם מהמחווה המרגשת. אלא שפרשנותו של נתניהו למילה "אחריות" שונה מעט

ולכן הוא התעקש להמשיך להילחם למרות לחצים ואמברגו מצד ביידן, ולא נענה לתביעות מהימין ליישב את עזה עכשיו ולספח את יהודה ושומרון עכשיו, כי חשוב לו יותר לשמור על תמיכת טראמפ. הוא מנסה לתקן את מה שקלקלו הוא, ראשי ממשלה לפניו, מערכת הביטחון ומערכת המשפט. והוא לא יכול לסמוך על מנהיגי האופוזיציה שייקחו על עצמם לא רק אחריות - אלא גם את המשימה הזאת - כי אלה, כולל גנץ ואיזנקוט, רצו להפסיק את המלחמה כבר בתחילתה. הם לא היו מגיעים לרגע הזה, שבו חיל האוויר האמריקני משמיד לא רק את הכור בפורדו, אלא גם את יכולות השיגור הבליסטיות של האיראנים. ככה נתניהו לוקח אחריות: הוא עושה מה שצריך כדי שישראל תנצח.