ואז, ברגע אחד, העלילה על "מר הפקרה" מתה | עירית לינור

"את כולם - עכשיו" היתה קריאת הקרב של ההפגנות למען שחרור החטופים. מי שטרח לשאול "באיזה מחיר", קיבל בדרך כלל את התשובה שנתן בני גנץ, אחרי שפרש מממשלת החירום: "כמו שחזרנו להילחם כשצריך היה לאחר המתווה הקודם, בדיוק כך אנחנו נחזור לפילדלפי אם וכאשר נידרש". היתה כמובן אופציית מיקי לוי מיש עתיד, שגרס: "אני אומר בשם סיעתי - כל מחיר, כל מחיר! אמרתי את זה מהיום הראשון, כל מחיר להחזיר אותם הביתה עכשיו!"

והיו מומחים דוגמת תמיר פרדו, ראש המוסד לשעבר, שבינואר 2024 ביטא סנטימנט שחזר על עצמו כמעט שנתיים: "מה שישראל צריכה לדאוג זה לתקן את המעשה הנורא, את ההפקרה והבגידה של המדינה באזרחיה. לפני שתעשה זאת היא לא יכולה לחשוב על ניצחון. (...) אם נתניהו החליט לוותר על החטופים ולקבל אותם בארונות - שיאמר את זה בפה מלא לציבור". כל כך גדולה היתה אמונתו של פרדו בהפקרת החטופים על ידי נתניהו, שמצא לנכון לחזור על הדברים באותו ראיון לכאן 11: "אם נתניהו החליט לוותר על החטופים ולהביא לכך שעד האחרון שבהם ימות - שיאמר את זה בפה מלא לציבור".

פרדו, כמובן, לא היה היחיד. במחצית הראשונה של 2024 עדיין לא שוחררו כל החטופים. החזרתם אמנם נקבעה כאחת ממטרות המלחמה, אך כמו הניצחון - מטרת מלחמה חשובה לא פחות ואולי אפילו יותר - גם זו היתה תלויה ביותר מגורם אחד. סינוואר, לדוגמה, עוד היה בחיים. גם נסראללה. צה"ל היה זקוק לזמן היערכות. ממשל ביידן הטיל מגבלות על הלחימה ועיכב אספקת נשק וציוד הנדסי.

אלא שכל אלה היו בטלים בשישים לעומת "כולם" ו"עכשיו", אסטרטגיה שנמצאו גם מי שמאמינים בה עד עצם היום הזה: חמאס הציע שחרור כל החטופים כולם, במחיר שישראל תוכל לעמוד בו, קרי: לחזור ולהילחם אחר כך, לכבוש מחדש שטחים שתיסוג מהם, בהנחה שלא תידרש לחתום על ערבויות מול ארה"ב של ביידן. כשאתה רוצה משהו מאוד - על הנייר הוא אפשרי. מי שהולך בעקבות הלב שלו ומאמין בהגשמת חלומותיו, יאמין גם בחלום הזה.

מול התסריט המושלם של "כולם עכשיו" התייצבו לא רק המציאות, אלא גם - ובעיקר - הממשלה והעומד בראשה, בנימין נתניהו. הוא זה שסיכל את כל האופרציה חסינת הכישלון הזו. הוא לא היה מוכן להיכנע תמורת "עכשיו", ובינואר 2025 הוא לא הצליח לשחרר את כולם. רק 85 מהם. לכן התקבצה קבוצה מרשימה ביותר של כותבים, מאיירים ולשעברים, כדי לכתוב אוסף מאמרים שקובצו לספר "מר הפקרה - מורשתו של נוטש החטופים". נתניהו סומן, כבר בחודשים הראשונים של המלחמה. הוא מפקיר אותם כי הוא רע, כי הוא מקדש את ציר פילדלפי, כדי לשמור על שלמות הקואליציה.

המלחמה פרצה באוקטובר 2023. בנובמבר - כשהכרעת חמאס עוד לא נראתה באופק - החלו לחזור החטופים בעסקה הראשונה. בפברואר כבר אמר גיל תמרי, פרשן חדשות 13, כי "לנתניהו אין באמת אינטרסים, אין באמת תמריץ, לשחרר את החטופים. הוא רוצה את כולם מתים, מהסיבות שלו, שיהיו קדושים מעונים". בכל זאת - "מר הפקרה". ביולי כבר היתה גרסה אנגלית לספר כדי להפיץ בארה"ב, לכבוד נאומו של נתניהו בקונגרס. כמו לכבוד נאומו הקודם בקונגרס בזמן המחאות נגד הרפורמה, גם הפעם נשכרו משאיות כדי להעביר את המסר ברחובות.

נתניהו אולי מפקיר החטופים ואולי לא. אנשי "את כולם עכשיו" אולי היו ממוקדים בהחזרת החטופים, ואולי היה להם איזה עניין עם הפלת נתניהו. די לראות את רוב כותבי "מר הפקרה": אניטה שפירא, אסא כשר, חיים באר, תומר פרסיקו, עמוס מלכא, מרדכי קרמניצר, מיכאל ספרד, ברק מדינה, מיקה אלמוג - וגם תמיר פרדו ושלל פרצופים מוכרים ממחאות קפלן.

ביוני חולצו במבצע צבאי ארבעה חטופים חיים. לוחם הימ"מ פקד ארנון זמורה נהרג במהלך החילוץ. בינואר 2025 נחתמה העסקה השנייה, שבמסגרתה שוחררו בין השאר כל הנשים שנותרו בשבי, ו־20 חטופים חיים עדיין נותרו בעזה. בין לבין חוסלו נסראללה וסינוואר. לוחמי צה"ל סיכנו את חייהם, וחלקם לא שבו. חלק מהחטופים נרצחו על ידי שוביהם, שלושה נהרגו בטעות על ידי חיילי צה"ל, כמה מהם ככל הנראה נהרגו תוך כדי המלחמה. וכמובן היו - ועדיין - מי שהאשימו את נתניהו במותם.

אחת החטופות, ששוחררה בעסקה הראשונה, ציטטה חטוף אחר, חיים פרי שנרצח בשבי חמאס, שהאמין שיעברו שנתיים עד שישוחררו כי "יש לנו את ביבי ואנחנו שמאלנים". רוב החטופים היו קיבוצניקים שמאלנים, ולכן גם רוב המשוחררים היו כאלה. רוב משוחררי העסקה הראשונה היו קיבוצניקים, ובכל זאת - נתניהו מונע משנאת שמאלנים ולכן יתמהמה בהחזרתם. גם אחרי שחזרו 20 החטופים החיים האחרונים, נמצאה דרך ליישב את הסתירה בין מר הפקרה לבין מחזיר החטופים: נתניהו לא רצה להחזיר את החטופים. טראמפ לחץ עליו.

מחיר החזרת החטופים מבחינת חמאס היה תמיד כניעה של ישראל, בלבוש כזה או אחר. חטיפה כאסטרטגיה, כנשק מכריע מערכה, לא כאמצעי לשחרור מחבלים. נתניהו הוא זה שחתם על עסקת שליט, שאחד ממשוחרריה היה יחיא סינוואר. ייתכן שלמד מהניסיון. ייתכן שהיו מי שעדיין לא הבינו את משמעותן של עסקאות עם חמאס.

חלק מהמתקפות על נתניהו בנוגע לחטופים נובע מהתנגדות פוליטית חסרת גבולות. חלקן הוא תולדה של ראייה נאיבית של סכנות המלחמה. המחשבה הילדותית שאפשר הכל. שאפשר עכשיו. נתניהו עמד במתקפות הללו, ועמד ביעד המלחמה של החזרת כל החטופים. לא עכשיו, לא כולם חזרו חיים, עם עזרה מטראמפ, בזכות לוחמי צה"ל. גם מי שלא מסוגל לומר תודה יכול לפחות להניח לסיפור ההפקרה.