איתן אורקיבי

הכתבות של איתן אורקיבי

קמפיין צבוע: שקד והנדל מחליפים מפלגות כמו נעליים ומאשימים את הליכוד באי היציבות

זה מצחיק ששניים מהאנשים החתומים על מבנה פוליטי שמיום הקמתו התנודד, כרע, נטה, דידה, רעד, ואז קרס, טוענים בבחירות הנוכחיות שמצאו את הנוסחה ליציבות פוליטית - אחדות • בקמפיין החדש שלהם הם מאשימים את נתניהו במשבר הפוליטי • אך בעוד שהם מחליפים רשימות בקצב מסחרר, דווקא מצביעי הליכוד נותרו עקביים בבחירותיהם • בהתעקשותם על אחדות פוליטית, הם מחזקים את התפיסה לפיה המחנה הלאומי אינו ראוי למשול לבדו

ניצן הורוביץ: השר ששאל יותר מדי

"התייעצתי קודם עם היועמ"שית, ויכולתי לצאת למהלך הזה גם בלי קבינט", כך ענה לפיד לשאלה של הורוביץ "מדוע יצא למבצע" • השאלה של שר הבריאות במקומה, והיא צריכה להדהד באוזניו של כל שוחר דמוקרטיה: איפה היה הפיקוח האזרחי בתהליך קבלת ההחלטות? בסוף, כנראה, לרמטכ"ל - ולצורך העניין גם ליועמ"שית - כיסא גבוה יותר בפאנל המחליטנים

ממרכז הרצל לכנסת? זכי, תן קצת כבוד לג'וב שקיבלת

הוא הגיע לתפקיד יו"ר מרכז הרצל מתוך תחושת שליחות. בתוך פחות משנה הוא כבר חווה ירידה במפלס "חרדת הקודש" - ומודיע על התמודדות בפריימריז של מרצ • אדם מקבל על עצמו מינוי - ולא חשוב כרגע איך - מן הראוי שיישא באחריות. ג'וב פוליטי או לא, צריך להיות מינימום של כבוד לתפקיד ממלכתי שלקחת על עצמך. לעמוד בראש מוסד לאומי זו לא חלטורה בין עבודות

לטובת הילדים, רדו מהמורים

צעירים איכותיים בוחרים בהוראה מתוך עניין בעשייה חינוכית ומעורבות חברתית, לא בשביל כסף • עם כל הכבוד להישגיות ולהצטיינות, משטר ארגוני היפר־תחרותי ודרוויניסטי שמתגמל רק לפי מדדי תפוקות, הוא הדרך להפוך את בית הספר למפעל, ולגילאים האלה המונח הראוי הוא "סדנאות יזע"

ואיפה הייתם כשמנדלבליט היה על הכוונת של השמאל?

הפוליטיזציה של מוסד היועמ"ש לא התחילה עם "ציוץ האיום" של ח"כ יואב קיש, אלא בכיכר גורן, כשפוליטיקאים ותקשורת נתנו רוח גבית לשיימינג, להטרדות, לגידופים ולטרור פסיכולוגי – ובלבד שמנדלבליט ייתן להם את הראש של נתניהו • מהשמאל האקטיביסטי או מהימין המשילותיסטי, ה"גנגסטריזם" הזה מאותת למערכת המשפט הישראלית שתם עידן החסינות מפני ביקורת ציבורית

הליכוד ואיזנקוט: אין מאץ'

המיליטריזם בפוליטיקה הישראלית: מפלגות עם יומרה להצלת הדמוקרטיה פורסות שטיחים לרגלי אנשים שכל חייהם היו מוקפים בממלאי פקודות • זה כמעט קסום לגלות בכל פעם מחדש עד כמה מפלגת הדגל של הימין הישראלי היא הגורם האנטי-ממסדי המוביל היום בכנסת

המשבר הוא פרסונלי: מוצו הניסיונות לפצל את הימין

דבר לא ינקה את בנט, סער, ליברמן ושקד מאחריות ליצירת השסע הפנימי במחנה הלאומי, שעליו יכול כעת לפיד לרקד בעליצות כל הדרך לבלפור • אבל התפרקות הימין קשורה גם לתהליכים חברתיים ומעמדיים • הטרגדיה של הימין היא אובדן הסולידריות בין אגפיו, בעקבות תחושה מדומה שהמאבק הסתיים

מי בעד חיסול הפילוג? שירים את היד

מרוב הטפות על פלגנות ואחדות, מתרגלים אזרחי ישראל לקרוא את המפה החברתית כסביבת קונפליקט שבה מוטב להתנהל בדריכות מתוחה, ומתוך הבנה שבכל רגע יכול להתנפל עליהם "הצד השני", ולשרוף את האסמים • תחת מטח המסרים הזה מתעצמת קודם כל הזהות השבטית, המחנאית, הקבוצתית - על חשבון המכנה המשותף הרחב • באווירה כזו לא נותר לך אלא להושיט יד לאחדות - אבל להישאר עם הנשק דרוך

ימנים טובים, ימנים רעים

יאיר לפיד מכתיב מי ראוי ומי פסול • עוד ועוד דמויות בימין מתכופפות בפני הצלפת השוט המנטלית הזו, ומתכבדות בקלון חבריהן לשעבר • וגם כשכולם יודעים על ה"פלירט" עם המשותפת, הימנים בקואליציה יותר מפחדים להיתפס כבעלי שיחה של ביבי, מאשר כשותפים של טיבי

פרשת זועבי: כאשר הכבוד הלאומי הולך לקנוסה

כנראה שלעולם כנראה לא נדע מה הובטח ומה ניתן מאחורי הדלתיים הסגורות • מה שצריך להטריד הוא לא רק מיסוד הסחטנות, אלא עולם הערכים של רינאוי זועבי • האם בנט ולפיד טרחו לקרוא את מכתב ההתפטרות שלה לפני שיצאו למבצע להחזרתה הביתה הביתה בכל מחיר?

חמוצים אבל אופטימיים: מדד האושר הישראלי לשנת 2023

מציאות שבה מידת האופטימיות מוכתבת על ידי הזהות הפוליטית היא סדק מנבא רעות בלכידות החברתית • ערב השנה ה־75 לעצמאות ישראל רצוי לבדוק מה נותר מתחושת המטרה הלאומית המשותפת • עד כה היא זו שמנעה מהשסע האידיאולוגי להתפרץ כקונפליקט חברתי

כולנו צריכים להיות טליה איינהורן

הממשלה נחושה להדיח את פרופ' איינהורן מהוועדה המייעצת למינוי בכירים בשירות המדינה בשל ביקורתה החריפה נגדה • במין תנועת אריסטוקרטיה גסה ומיושנת, מפעיל השלטון החדש בישראל את כל עוצמתו נגד אינטלקטואלית שהעזה להחציף מולו פנים • לראות עיתונאים שמוחאים כפיים בסיפוק לדבר הזה, ולהתכווץ מבושה.