תומכי קואליציה עם מידה מינימלית של אינטגריטי יודו שממשלת השינוי ממסדת בהדרגה נורמות פוליטיות ירודות ומנרמלת סדרי שלטון נקלים. השיטה היא להצביע כל הזמן על איזו סכנה קטסטרופלית - עכשיו זה "בן גביר יהיה שר לביטחון הפנים", או "ממשלת טיבי־ביבי" - כדי להצדיק מהלכי חירום שברגיל היו מקפיצים נושאי דגלים שחורים בשיירות לירושלים.
אבל בפרשיית רינאוי זועבי, אם אפשר לכנות את הפארסה הזו כך, נחצה קו תחתון של טעם רע. בעולמות הפרשנות, הגיעה החרדה לגורל הממשלה עד כדי הצמדת הכינוי "ביביסטית" לרינאוי זועבי, ואיומים מפני נתניהו, שמוביל "מחנה אלים וכוחני" בעזרת "חסידיו השוטים".
תעמולת הפאניקה הגיעה לידי כך שראש הממשלה יצא מגדרו בערב שבת, והקדיש פוסט שלם לחשיבות ההיסטורית של "ממשלת ההצלה" שהוא הקים במיוחד כדי לגאול את מדינת ישראל מהאסונות שהביאו עליה 12 שנות שלטונו של המחנה שהוא פעם התיימר להנהיג. בזמן הזה גייס השותף והאח, יאיר לפיד, את עוקביו למלחמה בשורות הקואליציה נגד ה"כוחות האפלים" שמאיימים עליה. אין קו של דמונזיציה והפחדה מפני נתניהו, הליכוד ותומכיו שלא נחצה בסוף השבוע האחרון.
אז במלחמה - על אחת כמה וכמה מלחמת הצלה - כמו במלחמה, עושים מה שצריך. ואו־הו! כמה דברים נעשו בשנה האחרונה כדי להציל את מפעל ההצלה: שורת תקציב אחרי שורת תקציב, ויתור אחרי ויתור, סחיטה אחר סחיטה. ועדיין, בוועידת הפיוס של לפיד עם זועבי ופמליית הליווי שלה נרשם שפל חדש.
לעולם כנראה לא נדע מה באמת הובטח מאחורי הדלתיים הסגורות, ומה בפועל יינתן. ניחא, נקרא לזה "מיקוח פוליטי". הסחטנות מוסדה סופית ככלי עבודה לגיטימי בממשלה הזו. נו, מילא.
אבל איך קורה שממשלת ישראל יורדת על ברכיה כדי להתחנן לחזרתה לקואליציה של דמות, שלפי דיווחים היתה קרובה למדי לפסילה מייצוג המדינה בשירות הדיפלומטי - עקב הסתייגותה מערכי הליבה של ישראל?
נשאלת השאלה, האם בכלל טרחו בנט ולפיד לקרוא את תוכן מכתב ההתפטרות של זועבי לפני ששלחו את נציגיהם "לפתור את המשבר"? האם הבינו את משמעות נימוקיה?
לא, מה שמטריד בסיפור הוא לא (רק) הכסף או התקציב או כל מה שיאיר לפיד של פעם היה קורא לו "שוחד" ומצלם סרטונים על "איפה הכסף שלכם". מה שצריך להפעיל את אינסטינקט הכעס הוא עולם הערכים של רינאוי זועבי; הדברים שהיא אומרת וחושבת. כל ממשלה ציונית עם עמוד שדרה מזערי היתה מסרבת להיכנס עימה למשא ומתן. אדרבה. שתעזוב.
אבל לא בנט ולפיד, שבמשימת חייהם להציל את ישראל מהליכוד ומנתניהו, מתחייבים - ומקיימים - "לעשות הכל" כדי להחזיר את רינאוי זועבי הביתה.
ובהחזרתה הביתה גלומים משום אישוש רשמי וקבלה סמלית אל חיק הממלכתיות של השקפת עולמה, זו שאינה זוכרת את המנון המדינה, וזו שעבורה חודש הרמדאן היה "קשה מנשוא" בגלל "שוטרים אלימים בהר הבית" - ולא בגלל מסע הסתה וטרור שנגמר ברצח של 19 ישראלים. רינאוי זועבי עלתה למשרד החוץ כדי להיפגש עם לפיד, אבל התחושה היתה שהכבוד הלאומי הולך לקנוסה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו