אם ממשלת ישראל ה־37 היתה מושבעת, נגיד, לפני חודש, יכול להיות שמדד האופטימיות הלאומית שנערך ערב השנה האזרחית החדשה היה נראה אחרת. אבל הדגימה נאספה בדיוק בשבוע שבו הגיע לשיא המתח שבין "מאוכזבים" ו"מאושרים".
בצד אחד הורמו כוסיות לחיים בבתי כנסת, בצד שני נחסמו נתיבי איילון. זו לא ביקורת על שיטת המדידה, זה רק ממחיש איך הפוליטיקה הרעילה נכנסה לנו מתחת לעור והשתלטה על תפיסת המציאות שלנו. גלו לנו למי הצבעתם, ונוכל לשערך את מידת האושר שלכם. פעם היה מקובל לשאול למצב הרוח הלאומי; היום צריך לחשוב במונחים של מצב רוח גושי.
מצב רוח גושי
64% מאיתנו אופטימיים. זו התחלה לא רעה. יכול להיות שבשוך הסערה, כשהממשלה תתחיל לעבוד והשמיים כרגיל לא ייפלו בגללה, זה ישתפר. כי 64% הוא ממוצע בין קצוות די רחוקים: בקרב תומכי הליכוד, הציונות הדתית, ש"ס - ממוצע האופטימיות נוסק לסביבות 80% (מצביעי יהדות התורה הם החמוצים של הקואליציה, עם 55% בלבד). בין מצביעי יש עתיד והעבודה הממוצע יורד לסביבות ה־45% (מצביעי המחנה הממלכתי יוצאי דופן עם 62% של אופטימיות).
זה נתון שחוזר גם במענה לשאלה הפשוטה: עד כמה אתם מאושרים מ־1 עד 10. הממוצע הוא בערך 7. מתבקש לשאול: מה שבע? משום שגם כאן הפוליטיקה מתערבת: תומכי ליכוד, ש"ס, יהדות התורה והציונות הדתית ממוקמים סביב ה־8. מצביעי יש עתיד, העבודה, מרצ והמחנה הממלכתי - סביב ה־7-6.5. זה פער מובהק. וזה קופץ לעיניים גם בנתוני הרקע שמנבאים נטיות פוליטיות: ככל שאתה דתי יותר בישראל, כך אתה מאושר יותר. ככל שאתה חילוני יותר - כך אתה מודאג יותר. ולא הייתי ממליץ בכלל להתעלם מאזרחי ישראל הערבים: הם בתחתית המדד, עם ממוצע שמתקרב ל־6.
בין המגבעת לארנק
אלה נתונים שכדאי מאוד לממשלה החדשה להתייחס אליהם, מפני שהם מבטאים את הזיקה המתהדקת בין שתי נקודות רגישות: יחסי חילונים- דתיים ומידת הביטחון הכלכלי.
הנתון המובהק וחוצה הגושים הוא משקלו של המצב הכלכלי: כמחצית מאיתנו דירגו את הכלכלה כגורם שהשפיע עליהם יותר מכל בשנה החולפת - הרבה יותר מביטחון, ממשילות או ממערכת המשפט. 60% מאיתנו מעידים שגל ההתייקרויות הרטיב גם אותם. זה נתון שבאופן יחסי חוצה גושים ומגזרים.
כך גם המיקום של יוקר המחיה בסדר העדיפויות הלאומי: בערך 60% מאיתנו חושבים שזה הנושא הדחוף ביותר לטיפולה של הממשלה הנכנסת. מה שצריך לשמש נורת אזהרה הוא מידת הביטחון הכלכלי. רק 18% מאיתנו צופים שמצבם הכלכלי ישתפר השנה. 29% משוכנעים שמצבם יורע. אלה אינדיקציות לפעמיו המתקרבים של מיתון.
הדבר המטריד הוא שחילונים ומסורתיים פסימיים יותר מדתיים ובעיקר יותר מחרדים. וכשמצרפים לכך את ההסכמה הרחבה יחסית על כך שהרכב הממשלה החדשה ישפיע לרעה על יחסי חילונים־דתיים בישראל - התמונה המתקבלת גם כאן לא מנבאת טובות לסולידריות החברתית.
על כלכלה ודעה קדומה
ניסוח דמגוגי יגיד שמישהו הזריק לתודעתו של הרוב החילוני־מסורתי, המנוע היצרני של החברה, את התפיסה שלפיה האיום החמור על עתידו הכלכלי מגיע מאורח החיים החרדי.
אנשים מדברים בגלוי על כך ש"נמאס לפרנס אותם" ו"בסוף נקרוס בגללם". זה נכון שבשוליו השיח הזה נגוע בסטריאוטיפים בזויים ובגזענות חברתית. אבל צריך לשים לב למגמה: השסע הדתי־חילוני, שפעם נגע בעיקר לסוגיות של גיוס, כוחנות הממסד הרבני ותחבורה ציבורית בשבת - מקבל ממד כלכלי: שוויון בנטל היצרנות והמסים. ואופיה של הממשלה החדשה מאשש עבור רבים מהחוששים את הפסימיות: רק 29% מהציבור מרוצים מהרכב הממשלה החדשה - ורובם הגדול מקרב מצביעי המפלגות הדתיות.
בין מצביעי הליכוד, רק 48% שבעי רצון מדמותה של הממשלה. אלה גם מצביעי הליכוד שספקנים יחסית ביחס ליציבות הקואליציה: רק 57% מהם סבורים שהממשלה תשלים את כהונתה, לעומת 74% ממצביעי הציונות הדתית, או 71% מקרב מצביע ש"ס.
השורה התחתונה היא שהרוב החילוני־מסורתי בישראל מצפה לתחושה של ביטחון כלכלי־חברתי.
הם זוכרים איך ישראל עברה בסך הכל בשלום את המשבר בוול סטריט ב־2008 ואת הקריסות של כלכלות אירופה ב־2011. הם נתנו לליכוד צ'אנס לחלץ גם הפעם את ישראל מהאטה כלכלית גלובלית, אבל הוסיפו הערת אזהרה.
הסקר בוצע ע"י מאגר מוחות - מכון מחקר ויעוץ בינתחומי בע"מ בניהולו של פרופ' יצחק כ"ץ. שיטת הדגימה - משולבת: פאנל אינטרנטי וטלפוני. הסקר נערך בתאריכים: 27.12.2022-28.12.2022. הסקר נערך בקרב 573 איש, שהם כלל האוכלוסייה הישראלית הבוגרת, גילאי 18 ומעלה. הדיגום מאפשר הסקת מסקנות ברמת ביטחון של 95%, עם טעות דגימה של 4.3%
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו