איתן אורקיבי

הכתבות של איתן אורקיבי

הכרחי כדי לזקוף את קומתם של הדוד־זינים הבאים: לשעברים מימין, היכנסו לפוליטיקה

לשעברים כמו נעם תיבון ויורם כהן מביאים לכאורה את יוקרתם כ"ביטחוניסטים", אבל בפועל הם לוהקו בגלל השתתפותם במחאה נגד ממשלת הימין • והם נכנסים לפוליטיקה כדי לוודא שדבר לא יאיים על האליטה הביטחונית • "ביטחוניסטים מימין" ישמשו מקור השראה ועוגן של תמיכה עבור קצינים ובכירים במערכת הביטחון, שלא מצייתים לקו הרעיוני של קפלן ואהוד ברק

למה דווקא עכשיו אומרים בימין: אדרבה, תקראו לנו ביביסטים

הקריאה להפסיק להשתמש בכינויים פוליטיים מגיעה דווקא כשהבומרנג חוזר למי שיצרו אותם • בימין כבר לא נעלבים מ"ביביסטים" - חלקם אף מאמצים אותו כסמל זהות וגאווה • המאבק על המילים חושף את חוסר הסימטריה העמוק בין המחנות ואת שינוי מאזן הכוחות הציבורי

השאלה המתבקשת: איפה היה דובר צה"ל?

ברמה המקצועית, העובדה שהפצ״רית נדחפה להדליף כדי להתמודד עם מה שהיא מכנה ״מסע דה-לגיטימציה״ מעלה חשש לכשל הסברתי ודוברותי בצה״ל • ברובד הסוציולוגי, מתברר שוב ושוב שביקורת עממית מלמטה פשוט לא מטרידה את צמרת הצבא ולא נתפסת כמשבר אמון • מפרשת אלאור אזריה ועד שדה תימן, עמך ישראל רואה את בניו הופכים לסמרטוט שבעזרתו ממרקת האליטה הביטחונית והתרבותית את מצפונה המוסרי

הצעת החוק לשלילת הצבעה למשתמטים: קצת פשיזם, וזה עובר

אחרי נפילת החוק שמתנה את ההצבעה לכנסת בשירות צבאי או לאומי: להבא, כשחברי יש עתיד וישראל ביתנו ימטירו על ראשיכם קלישאות על דמוקרטיה, תזכרו איך הם עצמם הצביעו בעד חוק פשיסטי על-מלא • לליברמן ולפיד יש נטייה לרכוב על כאב חברתי אותנטי ולדהור עליו בפראות מבלי להציג אף מרשם מעשי לפתרון

פרשת הפצ"רית מטילה צל גם על התחקירים הצה"ליים

הפצ"רית המודחת בבושת פנים היא לא פרי רקוב אחד; זה אקו-סיסטם שלם שמגוייס להדוף חשדות, לחפות על הונאות, לשמור על חברים למעמד השליט • מהעדויות המופרעות במשפט נתניהו ועד תרבות השקר בפרקליטות הצבאית – נגלה לעינינו אקלים ארגוני כמעט-מפיוזי, של אחיזת עיניים, טיוח, הטייה, ובחישה

ימנים, מתנחלים, מזרחים וחרדים לא חלק מהקולקטיב הלגיטימי? תגידו תודה (וסליחה) גם לבייס

מאשימים את נתניהו ב"כניעה לבייס" • כאילו הבייס הוא איזה אספסוף זר ושוחר רע, שרק בגללו אין חטופים בבית, יש הרוגים במלחמה ואין שלום במזרח התיכון • היש שיח משסע, מקטב, רעיל ומחרחר שנאת אחים יותר מזה?

שנתיים של טרפוד? בואו נחשוב שוב

לישראלים רבים היום ברור: אם בצמרת ההנהגה המדינית היו יושבים יריביו ומתנגדיו קצרי הרואי של נתניהו - ישראל לא היתה מסיימת את השנתיים האלה במפנה האסטרטגי שהגיע לשיאו בערב החג • ברגע אחד הופרכה תעשיית השקרים והרעל על ״מלחמת נצח״ ו״קבינט של אוכלי מוות״, אבל אל דאגה: עד מוצ״ש יימצא תירוץ חדש לשרוף את איילון

"אור ראשון": בין זוועה לסלבריטיזציה - כשטראומה הופכת לאירוע טלוויזיוני

סדרת הדרמה על 7 באוקטובר מבוימת ברגישות ומותחת עד הסוף, אבל מעלה שאלה מטרידה: מה קורה כשטבח הופך למוצר צריכה טלוויזיוני עם קליף-האנגרים וסלבריטיזציה זוחלת? • למרות הסכנה במסחור, הסדרה זורחת בסצנות שמזכירות לנו שבאפילה הכי אכזרית נדלק אור גדול של אנושיות

קול הרעם מניו-יורק: נתניהו לא נשבר, והאופוזיציה מתקשה לעכל

דבר אחד משותף לאופוזיציה בישראל, לחלק גדול מהתקשורת ולממשלות אירופה: התקווה לראות את נתניהו נשבר תחת הלחץ הסוגר עליו • אבל הנאום של נתניהו באו"ם הציג סיפור של קאמבק אסטרטגי מפואר, והעביר מסר חד בארץ ובעולם: מלחמות מנהלים עד הסוף שלהן, כלומר עד הניצחון • לא משנה כמה פחי זבל יוצתו בירושלים וכמה לחץ תפעיל אירופה תומכת הטרור - לא תשמעו את ה"קנאק" המיוחל מישראל

האו"ם אמר "כן" למדינה פלשתינית - אבל רחובות רמאללה לא נמלאו חג

מקרון ויועצו הישראלי אולי קרנו מאושר, אבל שום פלשתיני לא פרץ במחולות • במדינה הפלשתינית, שתוקם בחסות ההכרה, מורשת הטבח, האונס והברבריות תירשם בדברי הימים כדרך המלך שהביאה את אומות העולם להכרה בפלשתין

לא סופרים אותנו: דמוקרטיה זה לחפ"שים

כשמפקדים למען ביטחון ישראל מפעילים את משקלם כדי לשכנע מעצמה זרה להתערב בענייניה של ישראל, הם לא רק מקריסים את הדיפלומטיה - הם מחריבים אותה במו ידיהם • הם מגייסים את הדרגות, היוקרה והמעמד החברתי שלהם, כדי לכפות בשתלטנות כוחנית את דעותיהם על כולנו

"אוסקר" לא לבד: ממה באמת מפחדים בצה"ל?

בכירי המערכת מתדרכים נגד המבקר כבר חודשים ארוכים, לפחות מאז חילופי הרמטכ"לים • ברובד האישי, הוא מואשם בהטיה פוליטית, וכמי שמנצל את מעמדו לניקוי נתניהו והממשלה, ולהפלת התיק על הדרג הצבאי והביטחוני • המתקפה הזו מחביאה את החרדה האמיתית בצמרת הצבא

פונקציה פוליטית אחת: איך זה ששר אחד מעז

לאליטה הביטחונית יש פונקציה אחת: לחזק את מעמדה של מערכת הביטחון כקבוצת לחץ המסוגלת להכתיב מדיניות, או לפחות לבלום מדיניות לא רצויה של ממשלה "משיחית", "קיצונית" - או בפשטות ימנית • ייתכן שישראל כ"ץ מזהה בחושיו איך הצבא מתמסר מחדש להשפעת זרמים משפטיים ומדיניים, ואיך מערכת הביטחון חוזרת לשמש חסם נגד החלטות הממשלה