מחברת הביוגרפיה על נתניהו: "זה המהלך שרודף אותו, יודע שזה עליו"

"תמיד שואלים אותי מה לדעתי התכונה הכי חזקה אצל נתניהו, מה הסוד שלו", מנחשת הפרשנית והסופרת מזל מועלם את השאלה הראשונה שלי.

>>בחירות 2026: כל הסקרים, הכתבות והטורים באזור המיוחד<<

"אני לא אוהבת לדבר במונחים של 'קוסם'. הוא לא קוסם. הוא עובד קשה. יש לו הרבה תכונות, אבל התכונה הכי חזקה, שהיא גם חזקה ממנו, זה שהוא פשוט לא מסוגל לוותר או להפסיד. כשהוא מפסיד לממשלת השינוי הוא בן 72. יש מאחוריו המון שנות שלטון. הוא יכול לפרוש בשקט. אבל בתודעה שלו, הוא לא הפסיד. יש לו 30 מנדטים, יש לו את הציבור שלו, והוא נשאר".

זו פחות או יותר התקופה שבה מועלם מפרסמת את "צופן נתניהו", אחת הביוגרפיות הפוליטיות הפופולריות, והקולעות, של ראש הממשלה, שבדיוק עבר לכיסא יו"ר האופוזיציה אחרי 12 שנות שלטון רצופות. באותם חודשים, היה למועלם ברור שהדנ"א שלו והמבנה הנפשי, והמטען המשפחתי, לא ירשו לו לרדת מהבמה ולפרוש.

אבל הימים הראשונים אחרי 7 באוקטובר, היו קריסה מסוג אחר. "ראיתי אותו בכנסת, כמה ימים אחרי הטבח. זה אירוע שאף לא חשב שהוא יוכל לשרוד אותו, הקרובים לו ביותר חשבו שבתוך כמה חודשים הוא יפרוש. עבור מישהו כמו נתניהו, שכל הזמן מדבר על כך שכדי לשרוד, בטח מדינה כמו מדינת ישראל והעם היהודי, אתה חייב להיות ערני לסכנה. מה יותר ערני מלהתכונן לאיום קיומי? ובסוף חמאס, הדבר שהוא הכי לא חשב עליו, תקף אותו, תקף אותנו, וגם את כל מה שהוא האמין בו. ברגע הזה, הוא קורס כ'מר ביטחון', הוא קורס פוליטית, הוא קורס ציבורית. אבל המציאות היא שהוא שרד את זה".

והשאלה היא, איך.
"נתחיל בזה שנתניהו לא מסתכל לאחור. אנשים שהיו סביבו מעידים, הוא לא אמר מילה על מה ואיך קרה בשבועות הראשונים. הוא התעסק עם שני דברים: איך הוא מייצב את עצמו פוליטית, כדי שיוכל לנהל את המלחמה, שכבר אז ראה כממושכת, ושכבר אז הוא ראה בקצה שלה את איראן. ולמעשה, הוא למעשה יצר סיפור חדש שמתחיל ב-7 באוקטובר. דבר שני, יש לו יכולת, כמו להרבה מטכ"ליסטים, להתנתק מהסערה שמסביב".

מה באישיות שלו מסביר את זה.
"קודם כל, נתניהו הוא דמות משתנה, דמות מתפתחת. זה גם ההסבר לשרידותו ולשלטונו הארוך, הוא מתאים את עצמו לסביבה משתנה. רואים את זה לאורך כל חייו הציבוריים. ב-7 באוקטובר גם אני אמרתי לעצמי, את זה אי אפשר לשרוד. זה גדול מדי.

"זה מזכיר את הקריסה אחרי רצח רבין, אבל בעוצמות הרבה יותר גדולות. בליל הרצח, הוא התרסק. גם לאומית, אבל גם אישית. הוא דיבר על כך שאם פרס יקדים את הבחירות, הליכוד לא ישרוד את זה, הוא צפה את מה שקרה, שהוא יהיה האשם המרכזי. אבל בבוקר, כשהוא מכנס את סיעת הליכוד, הוא יודע שהוא ממשיך. ובתוך שמונה חודשים הוא מנצח בחירות".

ואיזה שינוי הוא עבר שם?
עד הרצח הוא לא דיבר במונחים של ברית המקופחים. אחרי רצח רבין מתעורר אצלו הדנ"א הרדוף, המקופח, הירושה של הסבא ושל האבא".

כי לראשונה הוא במצב של התגוננות.
"כן. זה האיש שבעצם בגיל 30 וקצת חרש את כל האולפנים הכי גדולים באמריקה, והיה מותג, פוסטר של ישראליות אולטימטיבית. כשגריר ישראל באו"ם הוא קיבל אהדה מכל המחנות הפוליטיים. ופתאום הוא לא יכול ללכת ברחוב אפילו".

מותג רעיל. כמו אחרי 7 באוקטובר.
"נכון. והוא מתרומם כמו עוף חול. זה מהלך כזה של חיים, קורס – ומשתקם. היו לו בחייו המון אירועים כאלה".

בייס בצבא היבשה

הקאמבק הפוליטי, הרפורמה המשפטית ו-7 באוקטובר עומדים במרכז הפרקים החדשים שמועלם הוסיפה לאחרונה ל"צופן נתניהו", שמהדורה מעודכנת שלו עומדת להתפרסם בקרוב באירופה. עבור הקוראים בישראל, אלה ארועים טריים מדי, קרובים מדי, טעונים מאד. אבל הם כל כך דרמטיים, שלפעמים נדמה ש-27 השנים שקדמו, היו רק הקדמה לדרמה הגדולה שתבוא. חלק גדול ממנה, יהיה באוקטובר. נתניהו למעשה, אומרת מועלם, שינה את תפיסת הביטחון של ישראל שהניח בן גוריון בשנות החמישים של הכרעה מהירה.

"כראש ממשלה, עד 7 באוקטובר נתניהו היה מאוד שמרני, ומאד זהיר בשימוש בכוח. נמנע מלקיחת סיכונים. העדיף הסכמים, הסדרה, מבצעים אלגנטיים. הוא-הוא הקונספציה של סבבים, התמגנות, חתירה לשקט. זה חלק מהאופי שלו. נתניהו ב-2011 כראש ממשלה מוביל את עסקת שליט. ישראל מחזירה יותר מאלף מחבלים, כולל סינוואר. זה עליו, ואני חושבת שזה רודף אותו.

"הוא באמת חשב באיזשהו שלב, שהוא פתר את הסיפור של הפלסטינים באמצעות הסכמי אברהם. 7 באוקטובר שינה אותו באופן הכי עמוק שאפשר לדמיין. הוא הבין שזו תהיה מלחמה גדולה, ממושכת. לתפיסתו, ישראל לא חייבת הכרעה מהירה, כי היא חזקה כלכלית, וכי זו מלחמה אחרת, בכמה חזיתות, עם מדינות שאין איתן גבול".

את כותבת באפילוג החדש לספר, שהוא הופך למצביא.
"עד 7 באוקטובר, הוא כמעט לא מתעניין בצבא היבשה. מעניין אותו חיל האוויר, מוסד. מבצעים מיוחדים. אחרי 7 באוקטובר הוא יוצא לסוג של סמינר מתמשך. הוא לוקח מסוק פעם או פעמיים בשבוע, חלק מהמקרים בלי תקשורת, לפעמים באוטו, מגיע ליחידות מודיעין, יחידות שדה, מדבר עם מפקדי האוגדות, מכיר אותם, ולאט-לאט מתחיל גם להבין את צבא היבשה".

ופוגש שם את הבייס שלו?
"סוציולוגית, כן. הוא מוצא שם עוגן של כוח שהוא לא מוצא בחיל האוויר או במודיעין. ובהתחלה, הסיפור של העוגן מאוד מאוד חשוב, כי הוא גם מקים לעצמו קבוצות צללים כאלה, דמויות שהן בצבא, אבל הן מזוהות יותר עם הימין. והם נותנים לו פשוט איזשהו כוח, איזה תוקף, בוודאי בהתחלה. לאט לאט הוא נכנס לזה, והוא מאוד מאוד נוכח בצבא".

אפשר להגיד שזה בעצם פעם ראשונה שהוא מרגיש בבית במערכת הביטחון, שבאגפים רבים שלה, בטח בעולם הלשעברים, מאוד עוינת אותו.
"במובן הזה, כן. כשהוא נכנס למלחמה הזאת, הוא בסוג של חוויה שעשו לו פוטש, מרד כזה. מליל גלנט, ועד הלילה שלא העירו אותו. כשאנחנו יודעים שלאורך השנה שקדמה לזה יש כל הזמן קונפליקטים בינו לבין ראשי מערכת הביטחון סביב הרפורמה, שהם באים ואומרים לו, 'תעצור'".

 זה מרגיש כאילו מאחורי המלחמה הצבאית הגלויה מתקיימת מלחמה סמויה בבכירי המערכת שאכזבה אותו ב-7 באוקטובר, בתפיסה שלו, כמובן. כמעט אמרתי "הוליכה אותו שולל".
"גם, אבל לצד זה הנחישות, וצורך פנימי, לתקן את הטעויות של עצמו. כשאנחנו רואים את נתניהו של 2009 עד 2011, כשהוא וברק לא תוקפים בסופו של דבר באיראן, זה כי נתניהו מורתע מהמלייה הביטחוני הבכיר, מאובמה, אבל גם מעצמו. גדי איזנקוט אומר את זה, זה היה סוד גלוי.

"נתניהו מעולם לא הלך למהלך גדול בניגוד לעמדת הצבא, בניגוד לעמדת הרמטכ"ל. הוא תמיד אימץ את העמדה שלהם, ופה היה לו שבר מאוד מאוד גדול. לאט לאט הוא מצליח להחליף את הסביבה הזאת. מינוי של רומן גופמן למזכיר צבאי לא היה קורה אצל 'ביבי הישן'. זה לוקח זמן. אבל אם אנחנו מסתכלים לאחור, בסוף הוא היחיד ששרד את זה. ובמקביל נתניהו הזהיר והאולטרה-מחושב, פתאום לוקח סיכונים, ולפעמים מהמר. התקיפה בדוחא. התקיפות באיראן".

קו העימות, קו הקיטוב

אמרת פוטש ומרד. הוא נכנס למלחמה בהתנגשות עם חלקים מהצבא. למה תמיד אצל נתניהו אנחנו בתפיסה של קונפליקט, עימות, עוינות.
"קודם כל, כן. התנגשות חברתית לפני הכל. צריך לומר בהגינות, החברה הישראלית היא בקיטוב מאוד מאוד גדול עכשיו, והוא ראש ממשלה. אבל קיטוב בחברה אינו מתקיים במעמד של צד אחד, זה דיאלוג ובמקרה הזה, שהלך והסלים".

הרי גם אחרי רצח רבין, נתניהו הואשם בהסתה, ומאז עברו 30 שנה, וחלק מיריביו היום כמו אהוד ברק ישבו איתו בממשלות, אז מה ההסבר?
"אני חושבת שעצם הפייט שנתניהו נותן, גורם למעגל הקסמים הזה. הוא יצא למאבק משפטי למרות שאף אחד לא האמין שיצליח לשרוד ציבורית ופוליטית. הוא עשה קאמבק ב-2022, למרות שהיה מי שהניח שאחרי שייפול, והחרם עליו ימשך תומכיו ינטשו אותו. הם טעו כי הוא הצליח להחזיק סביבו גוש מאוחד.

"והוא הצליח לשרוד פוליטית את 7 באוקטובר והממשלה שלו כמעט ממלאת את ימיה, דבר שאגב לא קרה מאז 1988. העובדה שנתניהו מסרב להרפות, גורם לצד השני להסלים את מהלכיו, ומצד שני: גורם לנתניהו שכאמור אינו מרים ידיים אף פעם למתוח את גבולותיו".

מה מייצר בו כזאת עוינות?
"בין היתר האינדיבידואליזם. שאתה מראה ומשדר כל הזמן שאתה יכול להסתדר לבד. אתה לא כל כך שחקן קבוצתי. נתניהו הוא דמות אוטונומית. זה התחיל מוקדם. נסיכי הליכוד ראו בו פתאום איום. הם התכוננו לתורם, והוא פתאום בא ועוקף אותם".

עוקף אותם. מה שעולה מהניתוח שלך זה משהו מחזורי. קודם הנסיכים, אחר כך התקשורת.
"אם מדברים קו על פרשת מים מול התקשורת, אז זה היה בחירות 2015, שהוא מבין בלילה, עם ה-30 מנדטים, שהוא לא צריך יותר את האולפנים. שהוא עשה את זה למרות האולפנים, למרות 12 ולמרות 'ידיעות אחרונות', והייתה לו מערכת בחירות מאוד מאוד קשה במובן הזה".

אז הוא בקונקפליקט עם הנסיכים. עם התקשורת. עם ראשי מערכת הביטחון. ולזה צריך להוסיף את מערכת המשפט. וכל זה כשהוא עומד במרכז ה-עימות החברתי הגדול.
"אם נעשה זום אאוט לשנים האחרונות בישראל, נראה מאבק חברתי בין שתי קבוצות סוציולוגיות. נתניהו ותומכיו, שאגב בניגוד לתדמית, רוב הליכודיניקים הם אנשים מבוססים כלכלית שעברו מוביליות, דור שלישי למשרתים בצבא - אבל הם מזדהים עם המאבק המשפטי של נתניהו, שאותו הם תופסים כעוול. ככל שנתניהו התמיד במאבקו המשפטי כך הם התמסרו יותר למאבק. הם מזדהים ותומכים עם הדרך בה נתניהו הוביל את המלחמה מנקודת השפל להישגים: חיסול נסראללה, התקיפה באיראן.

"מן הצד השני ניצבות הקבוצות המבוססות, העשירות ביותר בחברה, מה שבעבר היה קרוי 'השבט הלבן' במאבק עצום על שמירת ההגמוניה. המאבק הזה שהתפרץ בשנת המהפכה המשפטית ממשיך בדרכים אחרות, ומחדל 7 באוקטובר ממשיך אותו. זה קייס חזק כמובן, אבל לדעתי הטעות שלהם היא בכך שהם ריכזו זאת בדמות אחת, 'אתה הראש אתה אשם', ועשו הנחות לכל שאר האחראים".
המון אמוציות, משני הצדדים.

"בסופו של דבר הכל פשוט מתרכז אל אדם אחד שלשיטת יריביו הוא מקור כל הרע. אבל ברור שזה הרבה מעבר. לכן בעיני בבחירות הבאות האלמנט הסוציולוגי ישחק תפקיד ראשי. במידה רבה נתניהו, בן האליטות, נשאב לתפקיד הזה. אמנם זה צורך פוליטי, אבל הוא גם מתלבש עליו באופן מושלם כמעט: לדנ"א של משפחת ימנית מודרת על ידי הגמוניית השמאל, אך גם למאבק משנותיו הראשונות בפוליטיקה.

"הוא מואשם בהסתה שהובילה רצח רבין, מנהל משפט שלשיטתו נתפר למידותיו כדי לחסל מנהיג ימין, בהמשך הוא קורבן למרד שהובילו ראשי מערכת הבטחון שלטענתו העניקו רוח גבית לסרבנות הפוליטית, מוחרם על ידי נשיא אמריקני דמוקרטי, ג'ו ביידן, שתוך כדי מלחמה מטיל אמברגו נשק על ישראל. הרבה חזיתות, כשבכולן נתניהו מנהל מלחמות ומאבקים ומסרב להכנע ולהרפות, וזה מייצר סיפור אפי כמעט. אפילו סיפור הסרטן מתחבר לזה: הוא מנהל מאבק נוסף כדי להוכיח שהוא כשיר בריאותית, כולל בבית משפט".

והנה, בסוף הקיץ צפוי עוד מאבק.
"בדיוק. ומערכת הבחירות הזו מתדלקת את אותו סנטימנט בשני הצדדים: חרף המחדל, הגיל, הבריאות, המשפט – נתניהו עושה סימנים של יציאה למערכה נוספת בתנאים מאוד קשים".