זה די כיף לראות עכשיו אנשי שמאל, פעילי קפלן ושאר רל"ביסטים מנסים להסביר שבעצם הם לא התכוונו שראש ממשלת הונגריה, ויקטור אורבן, הוא באמת רודן. אמנם, הם קראו לו כך.
אמנם, הם הזהירו שנתניהו יחסל את הדמוקרטיה כמו שעשה ידיד ישראל אורבן. אמנם, הם נתלו בדוגמה ההונגרית כדי להמחיש איך נראית דיקטטורה מתוחכמת, דמוקרטיה "פורמלית" בלבד. אמנם, הם ראיינו בחרדת קודש אינטלקטואלים ועיתונאים הונגרים שנדהמו מהדמיון בין שני המשטרים האפלים והזהירו את הישראלים שהאסון שקרה להם שם יכול בקלות לקרות גם לנו כאן.
אמנם, הם השתמשו במהפך הפוליטי בהונגריה כמקור השראה לשחרור מרודנות ולהצלת הדמוקרטיה. אמנם, הם עלצו כמדריכים נלהבים בתנועת נוער למראה החגיגות בהונגריה כאילו חזו בנפילת החומה בברלין. אבל בעצם לא, הם לא התכוונו שהוא רודן. או דיקטטור. מה פתאום.
אז למשל, כשחברת הכנסת של מפלגת "הדמוקרטים", נעמה לזימי, צייצה בהתרגשות השבוע "רודנות - אאוט, דמוקרטיה - אין", זה היה ביטוי ציורי בלבד? וכשפעילי מחאה, באחת מאינספור עמותותיהם וארגוניהם, מצייצים בהתלהבות "אורבן, הבסטי של משפחת נתניהו, רודן שהחריב מדינה... הבחירות בהונגריה הן קדימון למה שצפוי לנו כאן" - הוא לא התכוון שהוא באמת "רודן"?
ובכן, אל תשאלו. הרודן נפל. או בעצם הודח. או בעצם לא נפל ולא הודח. אלא פשוט, כמו שקורה במשטרים דמוקרטיים, הפסיד בבחירות חופשיות - והוחלף על ידי מנהיג האופוזיציה, פטר מדיאר.
כמה השוואות כוזבות. כמה אנלוגיות מניפולטיביות. כמה תבהלות מהונדסות. כמה "זאב־זאב" שמענו כל הזמן הזה. מה זה משליך על כל מה שהגוש הזה מספר לעצמו ולעולם כבר כל כך הרבה שנים על גלישתה של הדמוקרטיה הישראלית במדרון האינסופי לעבר הדיקטטורה?
ספר נא, ספר נא צ'יזבט...
אגדת "פטר והזאב־זאב" מאחורינו, אבל שאר סיפורי המעשיות נמשכים כיד הדמיון הטובה. למשל, הצ'יזבט הפוליטי שצובר פופולריות, שראש הממשלה ומפלגתו יעשו הכל כדי לשבש את הבחירות.
הם יפעילו את מכונת הרעל ואת כל השופרות כדי לשחק לכם עם המוח, לעוות לכם את תפיסת המציאות, להפיץ פייק ניוז, לעצב מציאות חליפית ולהשפיע בכלים של "קמפיין השפעה" על התודעה שלכם, באופן כזה שתשימו בקלפי רק "מחל".
אל תשאלו. בהונגריה הרודן נפל! או בעצם סתם הוחלף בבחירות חופשיות. מה זה אומר על כל מה שהשמאל מספר לעצמו ולעולם על גלישתה של הדמוקרטיה הישראלית בעקבות הונגריה במדרון האינסופי לעבר הדיקטטורה?
מיטב המומחים לתרבות דיגיטלית, ללוחמת סייבר ולבינה מלאכותית מזהירים את הציבור מסכנת המניפולציה, הפייק־ניוז, הדיפ־פייק וכל שאר האמצעים שבהם יופצו סרטונים ותמונות שקריים, אבל אתם לא תדעו לזהות שהם לא אמיתיים. וכך, במחי תמונה כוזבת אחת, תשנו השקפת עולם, ובמקום להצביע למפלגות השמאל של בנט, איזנקוט, לפיד או גולן - תמירו את דתכם לביביזם.
ואם הצ'יזבט הזה לא הבהיל אתכם מספיק מסביב למדורה, תוכלו להתמסר למעשייה אהובה אחרת: כשכל מזימות הביביסטים לשבש את תודעת הציבור ייכשלו, אפשר להיות בטוחים שנתניהו עצמו - שהרי גם הוא רודן! - לא יפנה את מקומו. גם אם יפסיד, הוא יסרב לפנות את לשכתו, יתבצר במעונו, ואם צריך - הוא גם יוציא מהמאורות את כל המרדכי דוידים של העולם ואפילו יכריז מלחמה נוספת, הכל כדי להשלים את משימת חייו: הפיכת ישראל לדיקטטורה.
אני יודע. רבים מכם אומרים לעצמם עכשיו - גם זה, בעצם, "זאב־זאב". הרי הפחידו אותנו מהתרחישים האלה בדיוק גם בפעמים הקודמות, וראו זה פלא: לא רק שנתניהו מאז ומעולם שש אלי בחירות ומעולם לא פחד מהן, הוא גם תמיד ידע להפסיד די בכבוד.
ביום השבעת ממשלת השינוי, למשל, אף ביביסט לא פרץ לכנסת ואף פשיסט לא הצית מדורות בנתיבי איילון. באותו יום נתניהו לחץ את ידו של רה"מ הנכנס, נפתלי בנט, אסף בשקט את חפציו, ועבר בג'נטלמניות לשבת בכיסא יו"ר האופוזיציה.
על מראות הבהלה של פלישת מפגינים לכנסת והבערת הרחובות חתומים דווקא כוחות פוליטיים אחרים. והם גם אחראים לעוד סיפורי בדים שנפוצו פה בשנים האחרונות. למשל, זה שלפיו נתניהו הפקיר בכוונה את תושבי העוטף כי הם לא מצביעיו.
או שהוא וקבינט המוות שלו העדיפו לנטוש את החטופים למותם, ובלבד שלא תסתיים המלחמה. או שהוא לעולם לא יחזיר את החטופים וימשיך במלחמה לנצח לצורך הישרדות פוליטית. וקבלו אחד טרי מלפני שבוע: הוא גרר את אמריקה למלחמה מיותרת באיראן אך ורק מתוך אינטרסים אישיים.
מחנה פוליטי שמאוהב בדימויו העצמי ככליל התבונה ומזהיר בלי הפסקה מה"פייק" של "הצד השני", התמסר לבדיות בסגנון "נתניהו לא יחזיר חטופים", "יבטלו את הבחירות" או "בקרוב תהיה כאן דיקטטורה הונגרית"
מה יש לומר, מעולם לא האמינו כל כך הרבה אנשים תבוניים בכל כך הרבה שטויות. מחנה פוליטי שמזהיר אותנו מפייק־ניוז, ממבצעי השפעה ומנהייה עיוורת אחרי דמגוגיה של מנהיג כת מניפולטיבי - מזין את עצמו בכל כך הרבה בדיות. שכבה חברתית שמאוהבת בדימויה העצמי כשומרת הסף של המחשבה הרציונלית והחשיבה הביקורתית - שטופה בכל כך הרבה אמונות טפלות ומיתוסים כוזבים.
לחיות ביקום של אגדות
זה יכול היה להיות קוריוז משעשע, אבל זה מתחיל להדאיג. כל עוד מפולת ההבלים הזו יוצאת מפיהם של טיפוסים כמו אהוד ברק או שקמה ברסלר, אפשר להסביר את זה כהקצנה רטורית שמתאימה למובילי מחאות. הם הרי צריכים לשכנע את הפעילים שהם לא סתם נאבקים למען ניצחון פוליטי, אלא שהם לוחמי חופש שמפילים דיקטטורה הונגרית־נאצית־טורקית־צ'אושסקואית.
אבל הנרטיב הזה, שמחלק את העולם בפשטנות מבהילה ל"טובים" ו"רעים", "נאורים" ו"חשוכים", "ליברלים" ו"פשיסטים", הולך ומתפשט בקצב מבהיל. השבוע שמעתי את ח"כ לשעבר אפרים סנה מהדהד את התפיסות האלה באחד הפודקאסטים, ונבהלתי.
הוא, שתמיד גילם שמאל ציוני הגון וממלכתי, מסביר שאין לו יותר שיג ושיח עם "ישראל האחרת", ומהרהר במעשה רדיקלי שבלעדיו לא תוכל המדינה להשתחרר מלפיתת החנק של הביביזם. זו כבר אינדיקציה להתנתקות יבשות תודעתית. זה מלמד שיש פה אגף פוליטי שקורס בהדרגה לתוך יקום האגדות שלו, ושנפל קורבן למבצע ההשפעה שהוא עצמו הנדס.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו