תם עידן הפילוג: שני קמפיינים לשני עמים

נפתלי בנט, ראש מפלגת "ביחד", עמד על הבמה לפני כשבועיים, לצד שותפו וחברו יאיר לפיד, והכריז: "תם עידן הפילוג". כדי להמחיש עד כמה תם אותו עידן, השיק השבוע בנט את קמפיין המפלגה החדש. ומרוב שתם עידן הפילוג, הוא פיצל את הקמפיין לשני אגפים: קמפיין כלל־ישראלי, ובמקביל לו קמפיין נפרד, ייעודי, מיוחד למצביעי ליכוד. ספיישל.

אין טבעי מכך שמפלגות יובילו קמפיינים נפרדים למגזרים מובחנים, בהתאם לשפתו ולצרכיו הייחודיים של כל מגזר. אבל בנט הולך צעד גדול קדימה: אחרי קמפיינים מותאמים למגזר החרדי ולחברה הערבית, הגיע זמנם של מצביעי ליכוד (שם קוד למזרחים בפריפריה ובשכונות) לקבל מעמד של "מגזר" שונה, נפרד, נבדל.

אנחנו ו"האחרים"

זה לא מהלך טקטי של שיווק פוליטי; זה חלק מתפיסת עולם עקבית שרואה במצביעי הליכוד (כאמור, שם קוד למזרחים בפריפריה ובשכונות) פלח אוכלוסייה שאינו חלק מהחברה הישראלית הנורמטיבית והמקובלת. בעגה הסוציולוגית, קוראים לזה "האחרים": מי שנמצאים מחוץ לליבה התרבותית והזהותית של החברה, או מודרים ממנה. אלה שבעצם קיומם כ"אחרים" מסמנים את גבולות הקולקטיב הלגיטימי. ולרוב, הם גם נתפסים כאיום על האופי הרצוי והטבעי של הקבוצה הדומיננטית, של "האנחנו".

מאז מהפך 77', וביתר שאת לאורך 30 שנות נתניהו, השיח הפוליטי בישראל מבטא בעוצמה את הסנטימנט הזה. התחושה ש"הם גנבו את המדינה", הכמיהה "לחזור למה שהיינו", הנהי האינסופי על "אובדן הממלכתיות", על "ההתבהמות", וכמובן, על "הפילוג". כל אלה מבטאים את הניכור ואת הסלידה מישראל תחת שלטון הימין, ואת עומק החרדה מההשפעה התרבותית הגוברת של תומכי הליכוד (זוכרים? שם קוד) על המרחב הציבורי. הם אלה שנתפסים כאשמים בקלקולה של ישראל הישנה והטובה, היפה והממלכתית.

כאילו מדובר בטריטוריה זרה ומסוכנת, החייל האמיץ בנט שם נפשו בכפו ויוצא לפעילות נועזת בעורף האויב. מעבר לרעננה ולצהלה, אומרות האגדות, ישנו מקום ששמאלני משם עוד לא חזר, והוא נקרא מעוזי ליכוד

בתפיסת העולם הזו, שורש הרע הוא לא הליכוד כשלעצמו, אלא מצביעי הליכוד (שם קוד). הליכודניקים ומצביעי הגוש הם אבן הנגף העיקרית בחזרתה של האליטה הישנה לשלטון באמצעים לגיטימיים. כלומר, ללא הונאת בוחרים וללא הישענות על מפלגות אנטי־ציוניות. וזו הסיבה שמפלגות השמאל מנסות "להעביר ליכודניקים לצד השני" באמצעות הצבת מנהיג מזרחי בראשן - אבי גבאי ועמיר פרץ, למשל - כדי לשדל מזרחים מהפריפריה ומהשכונות לגלות את האור ולערוק לשמאל.

וכשזה לא קורה, ולרוב זה לא קורה, תולים את הכישלון באופיים של מצביעי הליכוד (שם קוד וכו'): הם עדר. הם שרופים. הם צ'חצ'חים. הם ביביסטים. אין להם השקפת עולם - רק סגידה עיוורת למנהיג ולמשפחתו, ויצר עז לנקום בעשירים ואליטות. זה ההיגיון המכונן של הגזענות הפוליטית בישראל.

המבצע נגד "ישראל האחרת"

וזה בדיוק סדר היום שנפתלי בנט מטפח ומשרת. כתבתי עוד בהקמת ממשלת השינוי, שהפגיעה האיומה שחוללו נפתלי בנט ושותפתו איילת שקד אינה מסתכמת רק ברמאות הגסה של הבוחרים ובהפצת הספין השקרי ש"ממשלת השינוי ירדה מהפרק". פגיעת העומק שלהם נעוצה במתן הגושפנקה לסטיגמה שלפיה שלטון המחנה הלאומי בהנהגת הליכוד הוא טראומה לאומית, תאונה היסטורית ומחלה פוליטית, שיש לעשות הכל כדי לשקם, לתקן ולרפא את מדינת ישראל מהן.

הם העניקו לגזענות הפוליטית בישראל נכס יקר ערך, בדמות פיצול הימין מתוך הכרה שהליכודניקים ושותפיהם לא ראויים לשלוט לבד, ושישראל תחת שלטונם מאבדת את צביונה הטהור, את הממלכתיות ואת האחדות. יחד עם השמאל הם הקימו קואליציה שסילקה ממוקדי השפעה את הכוח הפוליטי המובהק של ישראל "האחרת": מזרחים בפריפריה, חרדים ומתנחלים. זו היתה - ועודנה - המשמעות העמוקה והאמיתית של "הריפוי" ו"התיקון".

לפני כחודשיים נפתלי בנט כבר הודיע שבכוונתו להיכנס ל"מעוזי הליכוד". כאילו מדובר בטריטוריה זרה ומסוכנת, החייל האמיץ בנט שם נפשו בכפו ויוצא לפעילות נועזת מעבר לקווים, בעורף האויב. מעבר לרעננה ולצהלה, אומרות האגדות, ישנו מקום ששמאלני משם עוד לא חזר, קוראים לו מעוזי ליכוד.

עכשיו הוא פונה לליכוד בקמפיין נפרד, כי הם אנשים "אחרים" שמבינים "שפה אחרת". ובנט יודע איך לדבר אל הילידים, אל שבטי הפראים, בשפתם. הוא יגיד להם ש"ליכודניק אמיתי" (לא עדיף "אסלי"?) מצביע בנט. כי לליכודניק אמיתי אין השקפת עולם מדינית, סדר יום חברתי ועמדות פוליטיות. יש לו כמיהה לליטוף של יד לבנה שתכוון אותו ממעמקי המערה לעבר האור והנאורות, ותגאל אותו מנחשלותו. עם קצת מילים נכונות ו"אסליות", אתם תראו שליכודניק אמיתי עוד יצביע לפיד.

מעבר לקווים

התפיסה האוריינטליסטית הזו של מעוזי הליכוד כמרחב אחר, ואולי אף מאיים ומסוכן, משתלבת - איך לא - ביוזמה החדשה של "אחים לנשק". ב"נבחרת" של בנט מככבת אחת ממייסדות "החמ"ל האזרחי של אחים ואחיות לישראל", עמותת־בת של "אחים לנשק". מייסד "אחים לנשק" הצהיר לאחרונה על תמיכה בבנט, או לפחות התפעלות ממנו, בין היתר כי הוא לובש היטב "חליפה סגורה".

כלומר, ז'קט ועניבה. כלומר, הוא נראה תרבותי. אבל הדבר החשוב לענייננו הוא התוכנית החדשה של הארגון, שנחשפה בערוץ 14, אשר כוללת מבצע לשמירה על טוהר הבחירות. איך עושים זאת? שולחים יוצאי צבא, קצינים ולוחמים, לקלפיות במעוזי ימין. כי במעוזי ימין יש הרי פשע, רמאות, זיופים ואיום על הטוהר.

ל"ליכודניק אמיתי" אין הרי השקפת עולם ועמדות מנומקות. יש לו כמיהה לליטוף של יד לבנה שתכוון אותו ממעמקי המערה לעבר האור והנאורות. חבר'ה, קצת מילים יפות, ואתם תראו שליכודניק "אסלי" עוד יצביע לפיד

אחד הפעילים, תושב עמק יזרעאל, סיפר שהוא וחבריו לוקחים אחריות על הגזרה שלהם. וכדי שאיש לא יתבלבל, הוא הדגיש: עפולה, מגדל העמק, בית שאן. כלומר, מעוזי ימין. מעוזי ליכוד. כמו בנט, גם יוצאי הסיירות, בני הקיבוצים, מלח הארץ, יחצו באומץ את הקווים ויפשטו על עיירות הפריפריה הפראיות, כדי לוודא שנשמר הסדר, כדי להשגיח על פורעי החוק, כדי לשמור על הדמוקרטיה, כדי להציל את המדינה.

הרי לכם חלוקת עבודה גאונית: בנט ידבר אל הצ'חצ'חים במילים יפות, והאחים לנשק מתארגנים בשטחי הכינוס למבצע קרקעי. כי במעוזי הליכוד מה שלא ילך בטוב - ילך במבצע סמי־צבאי. קמפיין נפרד. מבצע מיוחד. אנשים אחרים. אין מה לומר: תם עידן הפילוג!