דעה

תהא שנת פיוטים וזמירות - חדשות

היציאה מצום גדליה זרקה אותנו ישירות אל תוך מערכת בחירות של קצוות, שבה הכל הוא או נס הרואי או כישלון קולוסאלי • המסרים הדיכוטומיים הללו אינם מקריים, אלא נועדו לייצר קיפאון מלאכותי שמשרת את שני הצדדים • הגיע הזמן להפסיק להאמין לכותבי הסלוגנים שמנציחים את התיקו הפוליטי

כך נחשפה חולשת המגזר הדתי-לאומי

המגזר הסרוג לקח על עצמו משימות לאומיות של התיישבות וביטחון בדיוק כמו תנועת העבודה ז"ל, אך הצלחת הביניים גרמה לחבריו לשכוח מי השותפים האמיתיים שלהם • במקום לשמור על הברית עם בוחרי הימין והמזרחים, הציבור הדתי-לאומי מתפזר בין מפלגות שונות ומחפש לגיטימציה במקומות הלא נכונים

אזהרה מתמשכת: בדרך לקלפי - שאלנו את השאלה הלא נכונה

במקום לשאול רק מי ירכיב את הממשלה הבאה, עלינו לדרוש מהמנהיגים שלנו אחריות וממלכתיות בדרך לקלפי • מילים שנאמרות בקמפיין אגרסיבי לא נעלמות, אלא נשארות עם הציבור, עם המשפחות ועם המילואימניקים ברחוב הישראלי

דמוקרטים טוטליטריים: מוטציה פוליטית - שמאחוריה בלוף

במקום לייצג את החלוציות ואת עובדי הכפיים, המפלגה של יאיר גולן הפכה לנציגה המובהקת של השכבות האמידות ובעלי ההון • המפלגה מנותקת ממורשת בן-גוריון ורבין, ושואפת להכפיף את הכנסת לשלטון שופטים במקום להגן על שלטון החוק

סוף עידן מפא"י: מערכת הבחירות מוכיחה - זו האליטה החדשה של ישראל

מגדי איזנקוט ועד הליכוד, המערכת הפוליטית כולה מנסה לדבר בשפה הסרוגה לקראת הבחירות הקרובות • במקום לראות בפיצול הקולות חולשה, יש להבין כי מדובר במגזר שמרגיש אחריות גורלית לעתיד המדינה ומוכן לשאת במחירים • הציונות הדתית הגשימה את ייעודה ההיסטורי, והיא זו שתעצב את פני הדור הבא

לא סתם עוד מהלך פוליטי ציני: לאן נעלם אבו יאיר?

הסרטון שבו נראה איזנקוט מדלג על פני ישראלי הלבוש בחולצת "אחדות ישראלית", הוא שימוש גזעני, מסוכן וחסר אחריות באזרחים הערבים, שהפכו לכלי משחק במאבק ההישרדות של הימין • מדינה שבה דה־לגיטימציה, פילוג והפצת שנאה הם כלי עבודה מרכזי, לא תצליח לשרוד

אלף ימים שלא עברו: אסונות לא נמדדים בימים עגולים

עבור רבים, 7 באוקטובר כבר נעשה אירוע היסטורי • אנחנו אומרים "מאז 7 באוקטובר" כאילו היום ההוא נמצא מאחורינו, אך יש מי שהזמן שלהם ממשיך להסתובב סביבו • ציון הדרך הזה אינו צריך להיות עוד טקס של ספירה, אלא רגע של חשבון נפש: האם למדנו לשאת את הזיכרון, או רק לחיות לידו?

חוגגת 250: עם כל הביקורת, ארה"ב היא משענתנו היחידה

היחסים עם ישראל חווים נקודת פיתול ומתיחות סביב המאבק באיראן • למרות כתמים שחורים בהיסטוריה, כמו הפאסיביות בשואה והאמברגו ב-1948, וושינגטון נותרה משענתנו המרכזית מול מערכת בינלאומית עוינת • לרגל החגיגות, אפשר לשים את חילוקי הדעות בצד, ולהכיר תודה לבעלת הברית הגדולה מכולן

התפכחות מאשליית טראמפ: עבור ארה"ב, נפט סמיך מדם

הנשיא טראמפ מתרץ את הכניעה לאיראן בזינוק בבורסה ובירידת מחירי הנפט, ומוכיח שוב כי האינטרס הכלכלי מכתיב את המדיניות האמריקנית • וושינגטון העדיפה לא פעם את האנרגיה מהמפרץ על פני בעלות בריתה • עלינו להפנים את האמת המרה שיש מגבלות למחויבותה של אמריקה כלפינו, ולהיערך לכך בהתאם

איך הפכתם את הסטארטאפ היהודי לזירת קרב פוליטית?

מהפחד של כלות חילוניות, דרך קמפיין המשפיעניות שכשל ועד להתנגשויות האחרונות ברוח הישראלית • המקווה הפך לנקודת הקצה המפוקפקת של החוויה היהודית, אך הרוב הגדול והשותק של הנשים מכיר מציאות אחרת לגמרי של מסע רוחני ואינטימי • הגיע הזמן להוציא את הציניות מהמים

34 שנה אחרי: הפעם שבה ישראל חיכתה לרבין - ומה שניתן ללמוד ממנה

בחירות 1992 ייזכרו בהיסטוריה הפוליטית הישראלית כמהפך השני, שבו אזרחי ישראל קיוו לשינוי סדר העדיפויות • במטרה לקבל את תמיכתם של מצביעי הימין הרך, רבין פנה לזרם המרכזי של החברה הישראלית • האסטרטגיה הזו הצליחה למפלגת העבודה - אך לא לזמן רב