תהא שנת פיוטים וזמירות - חדשות

היציאה מצום גדליה זרקה אותנו ישירות אל תוך מערכת בחירות של קצוות, שבה הכל הוא או נס הרואי או כישלון קולוסאלי • המסרים הדיכוטומיים הללו אינם מקריים, אלא נועדו לייצר קיפאון מלאכותי שמשרת את שני הצדדים • הגיע הזמן להפסיק להאמין לכותבי הסלוגנים שמנציחים את התיקו הפוליטי

וינטר, בנט, איזנקוט ונתניהו , אורן בן חקון, רויטרס, גדעון מרקוביץ'
וינטר, בנט, איזנקוט ונתניהו | צילום: אורן בן חקון, רויטרס, גדעון מרקוביץ'

התפילות והפיוטים של ראש השנה הם עונג צרוף. חוץ מזה שהם קדושים ומרוממים, הם גם אוצר בלום של שפה ולשון במשלבים שונים וסגנונות שונים ועל פי מקורות שונים.

חשבתי עליהם הרבה במהלך החג. גם קריאת חולין בהם מעוררת מחשבה, ויש גם אטרקציות. המילה "ממשלה" מוזכרת בתפילות ראש השנה 16 פעמים. ב־14 מתוכן ההקשר הוא "כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ". הו! חשבתי לעצמי. איזו נחת רווים מתנגדי הממשלה משורה כזאת. חבל שרובם לא מבקרים בבית הכנסת, הם היו יכולים להיות מאושרים.

רגע: ומה עושים תומכי הממשלה, שחלק גדול מאוד מהם מבקרים בבית הכנסת, עם השורה הזאת? נו, זאת לא שאלה. הם בטח מוציאים להם פירוש מיידי שמשרת את הצד שלהם. הממשלה ההיא, הממשלה האמיתית של הדיפ־סטייט, ממשלת הזדון של הדעות, מה שתרצו. אני לא חושב שלמישהו יש בעיה.

‏בחלק אחר בתפילה מופיעה הההנגדה בין מלך מלכי המלכים לסתם מלך. בין מלך עליון למלך אביון, על פי הפייטן. ההבדלים הם קיצוניים, ובלשונו הלירית של הפייטן הן שיר נפלא:

"מֶלֶךְ אֶבְיוֹן

תְּנוּמָה תְעוּפֶנּוּ

תַּרְדֵּמָה תְעוֹפְפֶנּוּ

תֹּהוּ יְשׁוּפֶנּוּ

עַד מָתַי יִמְלֹךְ

[אֲבָל] מֶלֶךְ עֶלְיוֹן

תָּקְפּוֹ לָעַד

תִּפְאַרְתּוֹ עֲדֵי עַד

תְּהִלָּתוֹ עוֹמֶדֶת לָעַד

לַעֲדֵי עַד יִמְלֹךְ"

אדיר.

בצום גדליה, קמתי ישר אל מערכת הבחירות שלאט־לאט מותחת את איבריה ומתעוררת. כרגיל - אין באמצע. רק קצוות. השבוע, למשל, זה היה שר האוצר. איזה שר אוצר הוא? תלוי איזו כרזה קראתם. זה לא שהוא טוב או רע, אפילו לא מצוין או גרוע. זה או שהוא הדבר הטוב ביותר שקרה לישראל, עילוי מפואר גאון כל הדורות, או שהוא חרפה ובושה ומוביל את ישראל אל מתחת לקו העוני ואל דירוג בינלאומי שלא היה כדוגמתו, ועוד מיני גוזמאות שאפילו מי שכתב אותם לא מאמין להם.

והמלחמה? אין בה שום דבר מורכב. רק שחור ולבן. או נס הרואי שרק קריעת ים סוף ומלחמת עמלק עומדים ברמתו, או כישלון קולוסאלי בכל הזירות. בעזה, בלבנון ובאיראן (נשבע שהרגע קראתי סלוגן כזה).

‏עכשיו, תגידו לי: ככה אנחנו הולכים לבלות את החודש הקרוב? זאת הולכת להיות איכות המסרים? יש לכם כוח לסבל הנורא הזה? ובעיקר: מישהו חושב שמסרים דיכוטומיים של שחור ולבן זה מה שיעביר מצביעים מגוש אחד למשנהו?

קוראים לזה "אפקט משיכת החבל". הוא מאפיין את מערכות הבחירות כבר כמעט עשר שנים, והוא מגעיל ומעורר בחילה ומנציח לא רק את התיקו, אלא גם את מה שמסתתר מאחוריו: קיבעון וקיפאון מלאכותיים, מעשה ידי אדם וידי כותבי סלוגנים, שתפקידם להנציח את התיקו ואת אפקט משיכת החבל, כי הם משרתים את שני הצדדים.

אם חשבתם שהבחילה הקלה שאתם חשים מקורה בארבע ארוחות החג הצפופות - אינכם אלא טועים. כנראה נתקלתם בכמה שלטי בחירות הבוקר.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר