"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

בחירות 2026: בוחרים בשנאה, משלמים בעתיד

השיח הציבורי צומצם לזירת התגוששות רעילה, הרבה בזכות אלגוריתמים שמתגמלים כעס, הקצנה ועימות • הבחירות הקרובות הן מבחן קריטי: האם נבחר שוב בזעם, או שנציב מטרות לאומיות משותפות?

,עודכן
0השמעה
איזנקוט ונתניהו, צילום: אורן בן חקון, יוסי זליגר, גדעון מרקוביץ'

ככל שהבחירות מתקרבות, נדמה כי השאלה המרכזית אינה מי ינהיג את ישראל, אלא נגד מי הציבור מבקש להצביע. במקום דיון מעמיק על חזון, ביטחון, כלכלה, חינוך וסובלנות, הזירה הפוליטית שוב נשאבת למקום המוכר והמסוכן של חיסול חשבונות, נקמות פוליטיות והעמקת השסעים בחברה הישראלית.

ישראל 2026 היא מדינה שעברה טלטלות חסרות תקדים. הקרע של המהפכה המשפטית, המלחמה הרב־זירתית, משבר חברתי עמוק, קרע פוליטי ארוך מדי, יוקר מחיה מאמיר ותחושת חוסר ביטחון אישי אצל אזרחים רבים, במיוחד בחברה הערבית, אלה תנאים שהיו אמורים להצמיח מנהיגות חדשה, אחראית וממלכתית. אך במקום זאת, חלק גדול מהמערכת הפוליטית עדיין עסוק בשאלה מי אשם יותר ומי צודק יותר, ולא מי מסוגל להוביל אל העתיד.

השיח הציבורי הפך מזמן לזירת התגוששות בין מחנות. כל אירוע, כל החלטה וכל נאום נבחנים דרך משקפיים של בעד ביבי או נגד ביבי, בעד הרפורמה או נגד הרפורמה. המורכבות נעלמה, והמציאות צומצמה למאבק שבטי שבו הניצחון החשוב ביותר הוא הקטנת היריב והשפלתו.

נקמה פוליטית אינה תוכנית עבודה. במקרה הטוב היא מניעה בוחרים לקלפיות, אך היא לא בונה מערכת בריאות או חינוך טובה יותר, לא מורידה את מחירי הדיור ולא מחזקת את הביטחון, וכשהפוליטיקה מונעת משנאה - כולנו משלמים את המחיר.

במציאות הזו ניצבת גם החברה הערבית בישראל, שחלק ממנהיגותה נשאב למאבקים פנימיים ולחשבונות פוליטיים. התוצאה היא ציבור מאוכזב שמתרחק מפוליטיקה. הבחירות הקרובות תהיינה מבחן לא רק למפלגות, אלא גם לציבור: האם יבחר שוב רגשית בזעם ונקמה - או שידרוש ממנהיגיו חזון, אחריות ויכולת ביצוע?

למציאות שלנו כיום יש מנוע המעצים את הקיטוב הפוליטי, והוא נקרא הרשתות החברתיות. אם בעבר הוויכוח הציבורי התנהל דרך עיתונים, טלוויזיה ודיונים ציבוריים - היום האלגוריתמים מתגמלים בעיקר כעס, הקצנה ועימות, וזה מה שהציבור לא מצליח להבין ולהפנים. פוסט מתון כמעט לא זוכה לחשיפה, בעוד סרטון תוקפני או גזעני הופך בתוך שעות לשיחת היום, והתקשורת הקלאסית מצטטת ומזכירה אותו.

כך למעשה נוצר מצב שבו הציבור נחשף בעיקר לדעות הדומות לשלו, והיכולת להקשיב לצד השני הולכת ונעלמת. במקום שיח דמוקרטי, אנו רואים קרב בלתי פוסק בין מחנות, שגולש במהירות מפוסט ברשתות החברתיות לחסימת רכבו של היריב הפוליטי או של מי שסומן ככזה.

לאחר שנים של מלחמות, ישראל זקוקה למנהיגות מסוג אחר, שמסוגלת לאחות קרעים, להשיב את האמון ולהציב מטרות לאומיות משותפות. ישראל עייפה מפייק ניוז וממלחמות חסרות תכלית. לכן האתגר הגדול של הבחירות הקרובות אינו רק לבחור ממשלה חדשה, אלא גם לבחור את הדרך שבה תיראה החברה הישראלית בעשור הקרוב.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר