קַוִּים לְשָׁנָה חֲדָשָׁה

קַו הַיֹּשֶׁר אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ לִרְעֹד.

הַקַּו הַמַּקְבִּיל מִתְעַקֵּשׁ בְּכָל זֹאת לְהִפָּגֵשׁ הַפַּעַם

עִם רֵעֵהוּ לַמְרוֹת כָּל מָה שֶׁכְּבָר קָבַעְנוּ.

קַו הַזְּמַן מְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ אֶת הָאֲזוֹרִים

שֶׁבָּהֶם יְצַיְּנוּ יְמֵי חַג וְחֻלִּין נִפְרָדִים מֵאֵלֶּה שֶׁלָּנוּ.

קַו הָעֲצִירָה הַמְּסֻמָּן דּוֹרֵשׁ עֲמִידָה מֻחְלֶטֶת:

מִי שֶׁמְּנַסֶּה לַחְרֹג מִנֶּאֱמָנוּתוֹ מִסְתַּכֵּן בְּפָנִים זָרוֹת לְעַצְמוֹ.

קַו הַזְּמַן חוֹזֵר כְּדֵי לְנַסּוֹת תְּנוּעָה בָּרוּחַ,

אֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְעַלֵּם מִמַּשָּׁבִים אֱנוֹשִׁיִּים עַדְכָּנִיִּים.

קַו הַתְּנוּעָה דּוֹרֵשׁ לְעַצְמוֹ אֶפְשָׁרוּת מַעְגָּלִית,

עֲדַיִן לֹא שֻׁכְנַע בְּעַתִּיקוּת הַגֵּאוֹמֶטְרִיָּה.

"צַו לָצָו קַו לָקָו" אָמַר הַנָּבִיא

לְגַבֵּי עַם הַמִּתְכַּחֵשׁ לִתְבוּנָתוֹ.

לְקַו הָעֹנִי אֹפֶק שֶׁל עִנּוּי קָבוּעַ:

יֶשְׁנָם פִּיּוֹת הַמְּפַטְפְּטִים בּוֹ בִּשְׁרִירוּת הַלֵּב

אַךְ יֶשְׁנָם יְלָדִים הַנּוֹפְלִים מִמֶּנּוּ בַּחֲבָטָה.

קַוֵּי הַהֲגָנָה שֶׁל הַנֶּפֶשׁ מַבִּיטִים בָּהּ בִּפְלִיאָה

לֹא הִפְנִימוּ אֶת עֹמֶק חֶרְדוֹתֶיהָ.

קַוִּים מֵאוֹרוֹ שֶׁל הַזָּהִיר -

מֵהֶם אֲפִלּוּ דֶּרֶךְ קְלוֹקֶלֶת מִתְיַשֶּׁרֶת.

קַוֵּי מִתְאָר שֶׁל עִיר דִּמְיוֹנִית חֲדָשָׁה

וְאֵלֶּה שֶׁטֶּרֶם הֻבְהֲרוּ לְעֵינֵינוּ וּמוֹחֵנוּ

אֲבָל עוֹלָמֵנוּ צוֹעֵד בְּלִי לַחְרֹג מִגְּבוּלָם.

וְכָאן הַהִתְרַשְּׁמוּת מִסְתַּיֶּמֶת, הַקַּו

עוֹבֵר לְהֵרָשֵׁם וְלִחְיוֹת עַל כַּף הַיָּד.