השינוי יגיע מבחוץ: מה אפשר ללמוד מכישלון "הציבור החרדי"?

מפלגת "הציבור החרדי" נחלה כישלון חרוץ. מול 612 אלף איש שהצביעו ליהדות התורה ולש"ס, הצביעו לה 10,599 איש בלבד - פחות מ־2%. ומאחר שמספר החרדים בעלי זכות הבחירה גדול עוד יותר ממספר המצביעים, שיעור התמיכה בה בקרב הציבור שאליו פנתה זניח לחלוטין.

זו תוצאה מאכזבת מאוד. במשך עשרות שנים נשלטה הפוליטיקה החרדית בידי עסקנים ורבנים, והנה קמה מפלגה חרדית אותנטית שניסתה לאתגר את השליטה הזו. חשוב מכך, המפלגה הזו חרתה על דגלה בדיוק את מה שחסר כל כך בציבור החרדי, למרבה אסונה של מדינת ישראל.

היא קראה לחרדים לקבל אחריות לעצמם ולמדינה, לראות בעבודה ובפרנסה דרך חיים ראויה, ללמוד לימודים כלליים כדי להגיע לפרנסה טובה ולהשתלב במערכות המדינה. ולא פחות חשוב, היא קראה למי שאינו מקדיש את חייו ללימוד תורה, לשרת בצבא. אלה בדיוק הדברים שמדינת ישראל מבקשת מהציבור החרדי כבר עשרות שנים.

המפלגה עוררה תקווה גדולה בקרב ישראלים רבים. היה נדמה שסוף־סוף יש חרדים שמבינים כמה חשוב להיות חלק, ושהקריאה לשילוב החרדים כבר אינה מגיעה רק מבחוץ. אבל כגודל הציפייה גודל האכזבה. מתברר שרוב עצום של החרדים אינו מעוניין להיות חלק מהכלכלה, מהצבא ומהאחריות המשותפת למדינה.

ברור שחלק מהכישלון נובע מהמאבק שניהלו העסקנים והרבנים נגד המפלגה, מאבק שהוזן מהחשש לאבד את השליטה בקהילה. אבל למרבה הצער, יש כאן משהו עמוק הרבה יותר. כבר שנים רבות המדינה והפילנתרופיה משקיעות מאמצים גדולים בשילוב החרדים: תוכניות תעסוקה, מכינות להשכלה גבוהה, מסלולי שירות מותאמים ותקציבים לא מעטים. ולמרות כל זאת, החרדים כמעט אינם משתנים.

בעשור האחרון שיעור התעסוקה של הגברים החרדים לא עלה, שיעור הלומדים לימודי ליבה אינו עולה, ובוודאי אין עלייה במספר המסיימים לימודים תיכוניים ראויים. גם במספר המשרתים בצבא כמעט אין שינוי. את העלייה המתונה מאוד במספר המתגייסים החרדים אפשר לייחס בעיקר לחשש מהאכיפה וללחץ הכלכלי, בהיעדר חוק גיוס, ולא לשינוי בתפיסה.

זמן לשנות אסטרטגיה

מפלגת "הציבור החרדי" הובילה קו ברור: הדרך הטובה ביותר לשלב את החרדים היא פעולה מבפנים, חרדים שיפעלו למען חרדים ויביאו את השינוי. על פניו זה היה רעיון נכון, שכן שינוי שבא מתוך הקהילה עמוק ויציב יותר משינוי שנכפה עליה. אבל הרעיון הזה עמד למבחן בקלפי ונכשל. רוב עצום של החרדים אינו רוצה בשינוי הזה. הוא נשלט בידי העסקנים ונכנע להם.

את המספרים כולם כבר מכירים. חלקם של התלמידים החרדים בחינוך העברי גדל משנה לשנה, ובתוך שלוש שנים הם צפויים להיות רוב בו. כלכלה שבה חלק הולך וגדל מהגברים אינו עובד, וצבא שחלק הולך וגדל מהצעירים אינו משרת בו, לא יוכלו לשאת את המדינה לאורך זמן. אם לא יבוא שינוי משמעותי, ישראל תקרוס לתוך עצמה.

לחרדים המשתלבים ש"הציבור החרדי" ביקש לייצג יש תפקיד חשוב כפורצי דרך. אבל כדי שחרדים רבים ילכו בדרך הזו, חייבים לשנות את האסטרטגיה. שינוי יבוא רק מבחוץ, באמצעות מדיניות ממשלתית. אין הכוונה לכפות על החרדים ערכים, אלא להפסיק לממן את אורח החיים החרדי במתכונתו הנוכחית. כל אדם רשאי לבחור את דרך חייו, אבל המדינה אינה חייבת לממן כל בחירה. מי שלא ילמד לימודים תיכוניים, לא ישרת בצבא ולא יעבוד - לא יקבל מהמדינה תמיכה באורח החיים הזה.

לכן, כשהממשלה הבאה תכתוב את קווי היסוד שלה, היא חייבת להציב את הנושא הזה במרכזם. לא מדובר רק בגיוס. מדובר גם בלימודים תיכוניים, בהשכלה ובעבודה. בלי זה פשוט לא נשרוד.

ד"ר שוקי פרידמן הוא מנכ"ל JPPI, המכון למדיניות העם היהודי, ומרצה למשפטים במרכז האקדמי פרס