יונתן דה שליט

הכתבות של יונתן דה שליט

"אנשי ההייטק אומרים לנו שה־AI תיצור כאן אוטופיה. אבל אנחנו צריכים סיבה לצאת מהמיטה בכל יום, לא?"

עם 150 מיליון עותקים שמכר מספריו, דיוויד באלדאצ'י יכול היה לנוח - אך הוא בוחר להילחם על "הרקמה התרבותית" שנהרסת מול המסכים • לרגל צאת ספרו "עיר החלומות", הוא יוצא למתקפה חזיתית נגד הבינה המלאכותית, חושף את תהליך הכתיבה המהיר ומציג עמדה צלולה ומפתיעה נגד קריאות החרם על ישראל: "לכל מדינה יש זכות להגן על עצמה, חרמות רק בונים חומות ומחמירים את המצב"

ניר דבורי מבטיח הרבה חשיפות בספרו החדש, ומקיים מעט מאוד. ועדיין, מדובר בספר חשוב

הספר "משַדר מלחמה" של ניר דבורי אמנם מבטיח לחשוף "הכל, שחור על גבי לבן", אבל בפועל לא מגלה סודות חדשים • למרות זאת, הוא חשוב ומעניין כעדות אישית של כתב צבאי בערוץ החדשות המרכזי בישראל קשת 12, ומעורר שאלות עומק על תפקידו העדין של פרשן במלחמה

"כולם ידעו שישראל פועלת בשטח. מזל שלא ידעו שאנחנו מעטים כל כך ושאנחנו פועלים ללא תמיכה"

אריה בן־צל, לשעבר איש "נתיב", מפרסם ממואר חצי־בדיוני וחושף בין השורות את סיפורו של הארגון החשאי שפעל מאחורי מסך הברזל • בראיון לרגל יציאת הספר הוא נזכר ברכבות הליליות, במרדפי הקג"ב ובחילוץ יהודים תחת אש, ומספר בכנות על אותו ארגון כאוטי שבו עבד, שלא תמיד סיפק גיבוי לאנשיו בשטח. "את הצנזורה עשיתי לעצמי. מי שצריך להבין - יבין"

שיתוף סוד: הספר שפרסם המוסד הוא סנסציה בכל קנה מידה

"מלשכה למוסד" הוא סנסציה ספרותית, שעברה עד כה מתחת לרדאר • באמצעות חומרים פנימיים שנחשפים לראשונה הספר מתאר בשפה בהירה את שנותיו הראשונות של הארגון, על העוסקים במלאכה והמבצעים הנועזים מעבר לקווי האויב • זו ההיסטוריה הישראלית כפי שטרם נקראה

"חרם תרבותי הוא טיפשי. הוא ממילא לא משפיע, אז מה הטעם?"

"לא ניסיתי להעתיק את סטיג לרסון", אומרת קרין סמירנוף, הסופרת השבדית שהחזירה לחיים את סדרת "מילניום" • בראיון לרגל יציאת "הנערה בטופרי העיט" היא חושפת את המחיר ששילמה כדי להמשיך את יצירתו של סופר מת, ומסבירה מדוע כמעט ויתרה על הגיבור: "בלומקוויסט פשוט לא מעניין אותי. חשבתי להרוג אותו"

"אומרים שאין מה לדאוג, אז כנראה הלך עלינו"

כעשור אחרי הצלחת הענק של ספרו הראשון "לבד בתיאטרון המוות", טרי הייז מוציא את ספרו השני, "שנת הארבה", וכבר חושב על המשכים • בראיון בלעדי הוא מספר למה ברח מגיבורו הקודם ("בודד ומיזנתרופ"), על החיים החדשים בליסבון ("נפלאים!"), על תחושת השובע מכתיבה על טרוריסטים, ועל הצורך לכתוב דווקא על מה שהוא לא מכיר ("אני מחפש את הפרט המיוחד, שמספר הרבה במעט מאוד מילים")

"אם כותבים על הקרב בשדרות - צריך לספר את סיפורם של המחבלים הפלשתינים"

דרור משעני כתב יומן מלחמה אישי וחשוף, שנכתב עבור השוק האירופי • אך האם יומן שנכתב עבור הקורא האירופאי רלוונטי גם לקורא המקומי, שחווה, ראה והרגיש הכל בזמן אמת? במקרה של "התמונה הקטנה", התשובה היא כן

"יופי הוא שטר, אבל מה קורה אם את לא רוצה לפרוע אותו?"

בספר הבלשי החדש שלה, "כוונות טובות", אילה בן־פורת שוברת את המוסכמות של הז'אנר: הגיבורה שלה, פקד סיגל שמש, אינה זאבה בודדה, אלא שוטרת ואמא שמתמודדת עם הכאוס המתמיד של החיים עצמם • בשיחה גלויה היא מספרת למה בחרה דווקא בעיר הבורגנית גבעתיים כזירת פשע, על המחיר שנשים משלמות כשהן מנסות לאזן בין קריירה למשפחה, ולמה יופי מהפנט הוא לפעמים עול