20 שנה להתנתקות

אחרי 20 שנה: המסר הגנוז של דוד חטואל - ימים לפני שפונה מביתו, ושנה אחרי שכל משפחתו נרצחה בפיגוע

מאיר אליפור לא העז לפתוח סרטון שצילם את הימים האחרונים לפני הפינוי • הסרטון מתמקד ביום יום, באנשים רגע לפני האירוע הדרמטי • בין הרגעים המרגשים, נמצא גם תיעוד של דוד חטואל, שרק שנה לפני הצילום נרצחו אשתו טלי וארבעתם בנותיהם

הריקוד האחרון של מועצת יש"ע: קריסת הגוף שהיה פעם החזק בימין

עד קיץ 2005 המועצה, שברצותה שטפה את המדינה בקמפיינים ומעמידה עשרות אלפים להפגנות ענק, הייתה כוח משמעותי בציבוריות הישראלית • אבל מאז רבים ממתנגדי הגירוש תלו בראשיה את כישלון המאבק, והיא הפכה לחסרת רלוונטיות • קרני אלדד, שעשתה סרט על המועצה באותם ימים ונכחה בדיונים הדרמטיים, חוזרת לרגעים שחרצו את עתיד ההתיישבות

השלטון רצה דם, המתיישבים לא נתנו לו את זה

חשבנו במערכת העיתון איך נסקר את האירוע • ההתרפקות על הצד המקצועי שימשה אמצעי להגן על עצמנו מהחוויות הקשות. נכחתי בטקס שהיה קשה לעמוד בו בבית הקברות של גוש קטיף, שעמד לפני פינוי והעברה, כי מחמוד דרוויש ותומכיו לא מסוגלים לסבול אפילו עצמות של יהודים

גר עם השב"חים שהסתננו, ליווה את המשפחות: יומן הפינוי מכפר דרום

לפני 20 שנה עבר נדב שרגאי, אז כתב "הארץ" וכיום איש "ישראל היום", ליישוב, כדי לתעד את השבועיים האחרונים של היישוב שנפל בתש"ח ושהוחרב שוב בהתנתקות • ביום הפינוי קורע הלב הוא ליווה קבוצה של משפחות ברגעים הקשים ביותר שלהן, מול החיילים המפנים, וסבור כיום שעדיין לא מאוחר לבקש סליחה מאנשי גוש קטיף

בגיבוי אהרן ברק: מערכת דיכוי המחאה הברוטלית נחשפת

נערים שהפגינו בצד הדרך הושלכו לניידות, נערות הופשטו ונשלחו למעצר עד תום ההליכים, בתי משפט מיוחדים פגעו בזכויות חשודים, לובשי כתום הורחקו מהכנסת ומאירועים ציבוריים כאחרוני העבריינים • בפעם הראשונה מוצגת מערכת הנהלים והאכיפה הסודית והבלתי חוקית שהפעילו היועץ המשפטי לממשלה, הפרקליטות והמשטרה - הכל בהכוונה מלמעלה של ראש הממשלה ושרת המשפטים, ובגיבוי נשיא העליון ושופטיו

התוצאה ההגיונית: אפילו איש מפלגת העבודה הבין בזמן אמת ש"נקבל חמאסטן"

הבטיחו ביטחון, הבטיחו סינגפור של המזרח התיכון, הבטיחו שגשוג מדיני והבטיחו שעזה לא תהיה יותר בעיה שלנו - אז הבטיחו • כל מי שעיניו היו בראשו ולא הלך כסומא אחר ההנהגה החלולה של הימים ההם, ראה את הסכנה והאיוולת • וכשעלינו על האוטובוס החוצה מנווה דקלים, לא הצלחנו להבין למה מחריבים חבל התיישבות פורח והורסים חיים של 10,000 יהודים

החרם הלא רשמי על אחד האירועים הדרמטיים בתולדות המדינה

האמנים שגדלו על החולות של גוש קטיף מבקשים להחזיר את הקול שנשכח דרך ציור, צליל או פסל • "ההתנתקות לא חדרה לשיח האמנותי, לא כי לא היו יצירות - אלא כי לא רצו לחוות אותן", אומר אלחי סלומון שהשתתף במאבק לפני 20 שנה • מהשירים שנכתבו ונגנזו, דרך הקרטונים שצה"ל הביא לאריזת בתים והפכו לחומרי גלם, ועד ליצירות על עיוורון שתלויות בגלריות ירושלמיות קטנות - האמנות שנולדה מחורבן נאבקת, עד היום, שיראו בה לא רק זיכרון מגזרי, אלא סיפור ישראלי שלם

אנחנו חווינו את "הפרומו" ל-7.10, לא תיארנו אבל שסרט האימה יהיה כה זוועתי

עוד לפני ההתנתקות ספגנו קסאמים בשדרות, אבל מרגע שהוכרזה התוכנית גבר הקצב של "החפצים המעופפים", כשההבטחה לטפל ברקטה הראשונה נגוזה, וגם באלף • בזמן ששכנינו מקיבוצי העוטף עודדו את הגירוש, אנחנו יצאנו לצמתים לחלק סרטים כתומים • כבר אז ידענו שאת מחיר הפנטזיות המסוכנות נשלם בדם

פודל השמירה: כך הכשירה התקשורת הישראלית את הגירוש

בלי שאלות קשות, בלי דיון על הסיכון הביטחוני ועל המחירים - ויותר מכל: מסע השחרה של המתיישבים • ללא כלי תקשורת ימניים וללא הרשתות החברתיות, יכלה הממשלה לבצע את תוכנית ההתנתקות ולזכות לרוח גבית מתומכיה בעיתונות הכתובה והמשודרת, שחטאו לתפקידם • מבט נוסף על הסיקור המגמתי

סקר "ישראל היום": יותר ממחצית הישראלים בעד חידוש ההתיישבות היהודית בעזה

הציבור הישראלי מתנגד נחרצות לכניסת פועלים מעזה לישראל לאחר הפסקת אש עתידית • הסקר שביצע מכון ''מאגר מוחות'' מצא כי רוב הישראלים רואים קשר ישיר בין ההתנתקות מעזה לבין טבח 7 באוקטובר, ומאמין שללא ההתנתקות הסיכויים להתקפה היו קטנים יותר