כשחיילים הגיעו לפנות את ביתו בנווה דקלים בקיץ 2005, פרופ’ סודי נמיר רופא משפחה, תושב גוש קטיף, צעק לעברם משפט שהפך לסרטון ויראלי: "הסליחה שלכם לא מתקבלת, כי ייכנסו מפילדלפי מיליון רוצחים, קטיושות על אשקלון, מרגמות על שדרות, רצח בנתיבות. כולכם שותפים לפשע הזה. כל כותרת יהיה לכם סיוט, כל ילד שנרצח תתנו על זה את הדין, אתם עושים טעות חייכם!"
נתניהו מצביע בעד ההתנתקות//צילום: ערוץ הכנסת
מאז אותו רגע, אומר נמיר, המשפט מלווה אותו והיום, אחרי 7 באוקטובר, נדמה שהוא נשמע כמו נבואה. “אבל זו לא נבואה”, הוא מתעקש. “זו קריאת מפה. היגיון פשוט. 40 שנה ניסו לבנות גשרים עם מי ששונא אותנו. יאסר ערפאת הוא דוגמה, רוצח ילדים שנתנו לו פרס נובל. הוא לא עמד בהסכמים ולא מנע פיגועים. זה היה ברור שזה ייגמר באסון".
תיעוד רגעי הפינוי הדרמטי של פרופ' סודי נמיר, הרופא המיתולוגי של גוש קטיף מנווה דקלים#איפה_היית_בהתנתקות הפרק השני מחר אחרי החדשות בכאן 11 ובכאן BOX pic.twitter.com/Dsv7vAfKOl
— כאן (@kann) July 27, 2025
ב-7 באוקטובר גויס נמיר למילואים. אחרי התפילה קיבל טלפון והגיע דרומה. "אספנו גופות בכביש בין שדרות לנחל עוז. אפילו בתמונות השואה לא ראיתי כאלה מראות. בתוך רכב שרוף שלדים בלי בשר, ראש של אחד על הברכיים של השני. הנבואה שלי הכפילה את עצמה".
לדבריו, מאז אותו סרטון שהתפרסם, ובפרט מאז הסבבים הבלתי פוסקים בעזה, אנשים עוצרים אותו ברחוב, כותבים לו, למשפחתו ומחזקים אותו בלי סוף ואומרים “צדקת”. הוא עצמו נשאר חד משמעי: "פשע לאומי אם לא נחזור לגוש קטיף ולעזה כולה. לעיר, לנמל, האדמה הזו מגיעה לנו על הדם שנשפך שם. כל חטוף צריך לקבל עשר דונם. כל משפחת חייל שנהרג דירה ושטח בעזה. אם על כל רצח יהודי היו לוקחים קרקע, הם היו מבינים שלא כדאי לרצוח יהודים.
"ביום הרצח של טלי חטואל ובנותיה, שאני הייתי זה שפיניתי את הגופות שלהן, בליכוד הצביעו הצבעה פנימית נגד ההתנתקות. החלטה ששרון (אריאל, ראש הממשלה דאז; מ.ס) התעלם ממנה. האם הצבא עשה משהו על הרצח הזה? האם הייתה תגובה? האם חוץ מלהתגונן ולהתמגן עשו משהו? ולכן כך זה נראה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו