פרשת השבוע

המלחמה באנטישמיות כקידוש השם: כך עם ישראל נשאר נטוע בנצח

קיבוץ הגלויות והטבת מצב העם הם קידוש השם המטיל עלינו אחריות להציל את חירות העולם • הזמן המכלה הופך ל"מקראי קודש" – קריאה לקודש לפגוש אותנו • קביעת הזמן במועדים משמעותה שעם ישראל אינו כפוף לחוקי ההיסטוריה • מחשבות לפרשת "אמור"

מהתנ"ך ועד יוון העתיקה: לא לעוף קרוב מדי לשמש, או קרוב מדי לים

מאיקרוס ועד בני אהרן: המחיר הקטלני של קרבת יתר • הפסיכולוגיה של המדרגה השמינית והגדרות ההכרחיים למפגש עם הנשגב • על הצורך באיזון בין רגש בוער למשמעת, והאזהרה מפני "שוחד" של מסירות נפש לא מבוקרת • מחשבות לפרשת "שמיני"

אש שלא תכבה: החידוש ההיסטורי של תקופתנו בארץ ישראל

הקורבן במקרא אינו גורל פסיבי אלא הקרבה אקטיבית המכוננת את קיומנו • השבת, י' בניסן, נציין את יום העלייה הראשונה של שבטי ישראל לארץ • מהירדן המשיכו להר עיבל, שם בנו מזבח עולה שגילה הארכיאולוג אדם זרטל • מחשבות לפרשת "צו"

בין קורבנות לחירות: אירופה שכחה להילחם על חייה

לפתע, ספר ויקרא נשמע רלוונטי, לנוכח קריסת אירופה המסרבת להקריב את נוחותה כדי להתגונן בפני משטרי הרשע המאיימים עליה • מסע בין הרמב"ם לרמב"ן, דרך המאבק של הגל לחירות התודעה ועד לאברבנאל המעדיף להקריב את חייו למען אמונתו

בין רחם לתהום: מטיט מצרים אל החוף הלאומי

אלו שנכנסו אל הים הסוער וזכו לראות אותו נבקע, סימנו את הדרך ההיסטורית העולה מאז ועד ימינו • עבדים שפחדו מאדוניהם נדרשו להשיל מעליהם קליפות של עבדות תודעתית • בניהם שחצו את הים, הפכו לדור כובשי כנען בסופה • ומהם לדורותינו • מחשבות לפרשת "בשלח"

גם אם נגזר עלינו בידוד נצחי: הבשורה המקראית לעם ישראל

בנאום מופתי לדורות הבאים יהודה מלמד שאין עתיד למשפחת יעקב ללא שני ענפיה, היהודי והישראלי • מכירת יוסף היתה ויתור על החלום הלאומי • דרושה מסירות נפש של כל אח לרעהו כדי לפרוץ את חומות הניכור • הרהורים לשבת "ויגש"

מיוסף ועד החשמונאים - הבשורה מגיעה מהתהום

דווקא כשנדמה שהכל אבוד - בבור של יוסף, במערות המורדים או בגלות המנכרת - נזרע הזרע של גאולתנו • על החשמונאים וההבדל בין חופש דת לעצמאות מדינית, על יונתן הגיבור הנשכח, וכיצד מקרין סיפור יוסף ויהודה על סערות חיינו העכשוויות • הארות לשבת "מקץ" וחנוכה