רק כשיסתיים הסבב הבא מול איראן - וטראמפ אישר ביום שני בלילה שסבב כזה אינו שאלה של אם, אלא של מתי - אפשר יהיה להתחיל בהערכת תוצאות העימות. גם אז, נניח בעוד שבוע, תהיה זו הערכה חלקית, שכן בישראל לחלוטין עוד רואים את נפילת המשטר כתרחיש אפשרי.
"המשטר עוד לא מבין מה קרה לאיראן", אומר גורם ישראלי, "הוא הפך שורה של מדינות כמו לבנון, עיראק ותימן לנחשלות. עכשיו איראן הפכה עצמה לנחשלת".
על פי ההערכות בישראל, בשני הסבבים שהיו עד כה נגרם לאיראן נזק כלכלי של 300 מיליארד דולר. תל"ג של שנה שלמה נמחק. בהתחשב בעיצומים הכבדים המוטלים עליה ובמצור הימי שחונק אותה, אין לאיראן מקור תקציבי לכסות על הנזקים האלה, כך שיהיה לה קשה מאוד להתאושש.
התנאים האלה, מעריכים בישראל, מניחים את התשתית להפלת המשטר. כן, בירושלים כלל לא איבדו תקווה שהשינוי הדרמטי הזה עוד יקרה. כל עוד הפצצות נופלות והמצב בלתי יציב, הגיוני שהעם האיראני ממתין לראות מה יילד יום, ומה תהיה המכה האחרונה של טראמפ. אך כאשר השלב הזה ייגמר, וכשלמשטר בטהרן ייגמרו תקציבי החירום שהכין להאכלת ההמונים בזמן המערכה - או־אז יגיע המבחן האמיתי. יש לזכור שמחאת הסוחרים בבזאר, שהולידה את העימות, החלה בינואר בגלל המצב הכלכלי הבלתי נסבל, המחסור במים ומחירי המזון הבלתי אפשריים. לא רק שהבעיות האלה לא נפתרו - הן רק החמירו. כך שבבוא היום יש מקום להאמין שהמחאה תתפרץ שוב.
זה לא יקרה ולא אמור לקרות ביום אחד. בין "עם כלביא" להתקוממות בחורף חלפה, כזכור, חצי שנה. גם עכשיו צריך לתת לאבק לשקוע ולהמתין. אמנם אין כמובן ודאות שתתפתח התקוממות, אבל שלא כמו פרשני האולפנים במערב, שמצפים בכל דבר לתוצאות עכשוויות, הקצב המזרחי אחר והזמן עושה את שלו.
העם האיראני ראה בעיניו עד כמה המשטר מחורר. הרי ארה"ב וישראל עשו במדינה כבתוך שלהם. בסוף הדרך תהיה לחוויה הזו השפעה; ואולי הבטחה נוספת למתקוממים העתידיים ש"העזרה בדרך" תיתן להם דחיפה להרים את נס המרד. בכל מקרה, המילה האחרונה בנוגע להחלפת המשטר עוד לא נאמרה.
הבלים באולפנים
ומה לגבי פרויקט הגרעין? גם באולפנים בישראל וגם באלה שבארה"ב, מנמיכי הרוח מדקלמים את הסיסמה החדשה: "בלי הוצאת האורניום לא עשינו כלום". ובכן, הבל. הנה, למשל, ניתוח של "המכון למדע וביטחון בינלאומי" (ISIS), בראשות המומחה מספר אחת לתחום, דיוויד אולברייט.
"השתמשנו בתמונות לוויין כדי להעריך את הנזק שנגרם לתוכנית הגרעין של איראן. הבה אבהיר", כותב חוקר המכון ספנסר פרגסו. "התוכנית של איראן סבלה מהרס ומחורבן נרחבים. מתקנים רבים הקשורים לתהליך המחקר והפיתוח הכרוך בבניית נשק גרעיני (הנשקה) נהרסו או ניזוקו קשות. מדענים נהרגו, מה שחיסל את הידע המצטבר שלהם, שנבנה במשך שנים של ניסיון, ויש ללמוד אותו מחדש ולהכשיר מחדש דור של מומחים. כל זה נובע גם מהעובדה שאיראן אינה מקיימת תוכנית העשרת אורניום, שנהרסה ביוני 2025 (אם כי ניתן לבנות אותה מחדש בעלות עצומה). גורמים חדשים אלה ללא ספק יאריכו את הזמן הדרוש להשלמת פיתוח נשק גרעיני, ויגדילו את הסיכוי לכישלון אם תתקבל החלטה כזו (מה שיהיה מסוכן ביותר עבור איראן ואין לו ערובה ברורה להצלחה).
"בסופו של דבר, מצאנו כי ההערכה הנוכחית (כפי שדווח עליה ברויטרס), שלפיה לא השתנה משך הזמן שנדרש לאיראן לפתח פצצה, היא הערכה שקשה מאוד להגן עליה או להצדיק אותה. כאשר בוחנים את היקף הנזק החדש ואתרים חדשים שנפגעו, במיוחד אלה המעורבים בעבודות פיתוח נשק גרעיני, ברור שהנזק משמעותי ומעכב את לוח הזמנים. נשמח אם הוועדה המרכזית תפרסם כיצד הגיעה למסקנה שנשאר אותו לוח זמנים של כמה חודשים לפצצה".
פרגסו לא טוען שהיכולות של איראן נוטרלו. "למען הסר ספק, עדיין קיים מסלול לפצצה עבור איראן, אך הוא מפוקפק מאוד ומאתגר יותר ויותר. מה שעדיין מדאיג אותנו הוא מצב מלאי האורניום המועשר. כל עוד האורניום המועשר נשאר בתוך איראן, והיא מתעקשת שיש לה הזכות להעשיר ולבנות מחדש את התוכנית שנהרסה, מסלול ארוך טווח לנשק גרעיני הוא אופציה עבורה. איראן חייבת לוותר על מאגרי האורניום המועשר שלה ולנטוש את תוכנית ההעשרה".
כלומר, על פי מכון המחקר החשוב ביותר, תוכנית הגרעין של איראן הוסגה לאחור באופן משמעותי. אולי זה לא "לדורי דורות", כפי שחשבו נתניהו ומערכת הביטחון לאחר מבצע עם כלביא, אבל זה גם בהחלט לא "לא עשינו כלום", כטענת המומחים להפצת דיכאון.
בכל מקרה, כדאי להקשיב לטראמפ. הוא חוזר ומתחייב שלא יאפשר לאיראן לפתח נשק גרעיני. המיליארדר שהפך לנשיא אף אמר פומבית כי שלילת היכולת הזו מהמשטר חשובה לו יותר ממצב הכלכלה האמריקנית.
בישראל מי ששומעים את טראמפ בשיחות הסגורות משוכנעים שהוא יעמוד בדיבורו. "הוא לא יעצור פה", הם אומרים. כלומר, המערכה לא תסתיים במציאות שבה איראן עדיין מחזיקה ב־400 ק"ג אורניום מועשר ברמה גבוהה ובכמה טונות שהועשרו ברמה נמוכה יותר.
כל המתואר עד פה הוא עובדות קשיחות. הצרה היא שכנגדן, גם בישראל וגם בארה"ב, יש קמפיין תבוסתני. הדמוקרטים בארה"ב מנהלים מסע דה־לגיטימציה נגד "המלחמה המיותרת", כלשונם, מול איראן.
המניע שלהם פוליטי. הרי כל הסנאטורים, חברי הקונגרס ומומחי הביטחון של הדמוקרטים דיברו בעצמם במשך שנים על הסכנה שנשקפת לארה"ב מאיראן. קמלה האריס הגדירה את איראן בקמפיין הבחירות שלה כיריב מספר אחת של אמריקה. מה היא אומרת כיום, כשהיא משתעשעת ברעיון הריצה המחודשת לנשיאות? "טראמפ גרר את אמריקה למלחמה שאנחנו לא רוצים בה".
ממש כמו שנתניהו נאלץ בשעתו להתמודד עם אופוזיציה מבית למלחמה בחמאס, כך בארה"ב טראמפ נלחם עם יד אחת קשורה מאחור. מי שבאמת דואגים לביטחון העולם ולשלומו היו צריכים לשאת אותו על כפיים. אך גם כאן גם שם, הקטנוניות הפוליטית גוברת.
בואי גלי לי
שקט הוא רפש, אמר ז'בוטינסקי. זהו התיאור של עמדות האופוזיציה בנוגע לתפקודה המזעזע של גלי בהרב־מיארה. הרי לא צריך להיות מאיר שמגר כדי להבין עד כמה מהדהד כישלונה המקצועי, ולא צריך פלס כדי לראות עד כמה מעוות וחד־צדדי התפקוד שלה.
זה לא התחיל היום, אלא עוד בתקופתם של בנט־לפיד. אז, כפרקליטתה של הממשלה הקודמת, בהרב־מיארה עיקמה חוקים והתעלמה מתקדימים כדי שתגשים את מדיניותה. בעולם מתוקן זו גישה נכונה. יועץ משפטי אמור לסייע למבקשים את שירותיו במסגרת החוק. אלא שמאז ינואר 2023, היועצת המודחת עושה בדיוק אותו הדבר - אך כדי להשיג את המטרה ההפוכה. כלומר, היא שוב שוברת כל נורמה, רק שהפעם מטרתה להכשיל את הממשלה המכהנת.
תזכורת: בסוף דרכם בשלטון, לפיד ובנט קידמו את הסכם הגז עם לבנון. חוק יסוד: משאל עם חייב לקבל את אישור הציבור להסכם שהיה כרוך במסירת המים הטריטוריאליים ללבנון. זו, לפחות, היתה הדעה של לא מעט משפטנים. לבהרב־מיארה זה לא נראה מכשול, והיא קבעה בקלי־קלות שהחוק לא חל במקרה ההוא. יתרה מכך, לא הפריע לה כלל שהסכם מדיני שנוי במחלוקת נחתם ומוצא לפועל בתקופת בחירות, זאת בסתירה לתקדימי עבר.
הפעולה הנוספת שבהרב־מיארה הכשירה באותה עת היתה מינויו לרמטכ"ל של הרצי הלוי. בעיצומה של מערכת הבחירות היא נשכבה על הגדר למען גנץ, אז שר הביטחון, שקידם את המינוי. תחילה חזרה בה מחוות דעת ראשונית שלא ניתן לבצע מינוי כזה בתקופת בחירות. אחר כך גיבתה את טענת גנץ, כאילו יש איזו בהילות ביטחונית שלא מאפשרת להמתין כמה שבועות עד לכינון הממשלה החדשה. על הדרך, ושוב בזמן בחירות, היא אישרה למנות את מני מזוז ליו"ר הוועדה למינויים בכירים למשך 8 שנים (!), רק כדי לסלול את הדרך להלוי. כשאפילו בג"ץ הבין שהיא הלכה רחוק מדי ופסל את מזוז, היועצת בראה יציר כלאיים משונה. אליקים רובינשטיין מונה ליו"ר חד־פעמי של הוועדה כדי להכשיר את הלוי.
ומה כיום? בהרב־מיארה נלחמת בממשלה הנוכחית לכל רוחב הגזרה. היא מטרפדת מינויים, מכשילה מהלכים, מסכלת החלטות ולא עומדת בדרישות המינימום שמחייב התפקיד שלה. למשל, מאבק באלימות המשתוללת במגזר הערבי, או חקיקת חוק שיאפשר לשפוט את מחבלי הנוחבה. איפה היא ואיפה גדעון האוזנר?
מיארה משקרת, ממציאה, מתפתלת, מתהפכת, ולמען האמת גם משפילה את עצמה לעיני כל האומה. כי אמנם אין לדעת מה היה קורה לו נתניהו היה ממנה את אייל זמיר לרמטכ"ל בינואר 2023, כפי שהמליץ אז לעשות בעודו באופוזיציה. אולי זמיר היה מטפל טוב יותר בסרבנות, מונע את הטבח או מגיב לו טוב יותר מהלוי. ואולי לא.
מה שבטוח, אין ולא יכולה להיות שום סיבה לשתיקה העלובה של האופוזיציה. למעט, כמובן, אינטרס פוליטי. בני גנץ וגדי איזנקוט, יאיר גולן או אביגדור ליברמן - מבנט ולפיד, אגב, אני אפילו לא מצפה - הם וכל האחרים, הרי רואים כיצד מיארה מגלגלת בתוך הרפש אלוף מצטיין שיצא להילחם במחבלים ב־7 באוקטובר. איך יכול להיות שהם שותקים?! אין להם מילה טובה אחת להגיד עליו?! אין להם מילה רעה אחת להגיד עליה?!
כל הקבוצה הזו שמדברת כאילו בשם הממלכתיות והערכיות, איכות השלטון ונופת הצופים - עליה מקובל שהפצ"רית שיקרה לבג"ץ? שמיארה חיפתה עליה? שהן בדו עלילת אונס על חיילי צה"ל? האם סביר בעיניהם שמוסד הייעוץ המשפטי לממשלה ישמש במדינת ישראל מטה פוליטי?! כזה שמיטיב עם ממשלה אחת אבל מכשיל אחרת?! מקדם מדיניות של הראשונה אבל משבש את זו של השנייה?!
הרי שובל הכישלונות המקצועיים של מיארה ארוך בערך כמו של כל קודמיה גם יחד. עמדותיה נדחו בבג"ץ, באופן חלקי או מלא ולפעמים יותר מפעם אחת לאורך ההליכים, בשלל פרשות. למשל, במינוי אודליה מינס, בהדחת הממונה על התחרות מיכל כהן, במינוי רואי כחלון, בפרשת הפצ"רית, בהדחת רונן בר, בפרשת גופמן, בחוק הנבצרות, ועוד. כמו כן, בתקופתה זינק לשמיים מספר המקרים שבהם פרקליט חיצוני ייצג את עמדת הממשלה - מה שמעלה כמובן את השאלה, את מי אם כך היא מייצגת? אם לא את הממשלה, אזי בשם מי ובשם מה היא טוענת בכלל בפני בג"ץ?! רק ההתפתחות הזו מבהירה עד כמה זול נהיה מעמדו של היועמ"ש.
שאלת עתיד מערכת המשפט, שהיא למעשה שאלת עתיד הדמוקרטיה הישראלית, תעמוד במרכז מערכת הבחירות הקרובה. בארבע השנים הבאות אמורים לפרוש עוד שישה משופטי בית המשפט העליון. הם יצטרפו לארבעה שכבר שחסרים. נוסף על כך, הממשלה הבאה תמנה את היועץ המשפטי ואת פרקליט המדינה הבאים. כלומר, הקדנציה הבאה תעצב לשנים רבות קדימה את פני מערכת המשפט של ישראל.
לנוכח הסיאוב באופן עבודתה של מיארה, היוהרה והניתוק של עמית, והשתיקה המבישה של האופוזיציה - הבחירות יהיו למעשה על השאלה מי כאן הריבון. האם קבוצה קטנה וכוחנית שאוחזת בהגה מערכת המשפט, מעקמת אותו לפי האינטרסים שלה ומגובה על ידי צד שמאל של המפה, עושה במדינה כבתוך שלה. בלי שוויון, בלי צדק, בלי הגינות.
או שכמו באמריקה, הימין השמרני יפעל בסבלנות במבט לטווח הארוך וישים קץ למדינת שני המעמדות שהפכנו להיות. שם באמריקה, בעבודה סבלנית שנמשכה עשורים, הרפובליקנים הצליחו בעשור הקודם להושיב רוב שמרני בבית המשפט העליון. מאמץ עצום זה נותן את אותותיו בשנים האחרונות בשורה ארוכה של פסיקות ששמות קץ לטרלול הפרוגרסיבי.
לנוכח הסיאוב באופן עבודתה של מיארה, היוהרה והניתוק של עמית, והשתיקה המבישה של האופוזיציה - הבחירות יהיו למעשה על השאלה מי כאן הריבון
אם הימין ינצח בבחירות הקרובות, כך יקרה גם בארץ. לעליונים לא תהיה ברירה. הם יהיו חייבים לשתף פעולה עם שר המשפטים הבא, גם אם יקראו לו שמחה רוטמן. מנגד, אם הימין יפסיד, ישראל תהפוך למדינה שבה מערכת המשפט יכולה לתפור עלילה על חיילי צה"ל (פרשת שדה תימן) ולצאת מזה בשלום (פרשת הפצ"רית). מדינה שבה יש חקירות שמטויחות (הממד החמישי) ויש כאלה שלא. מדינה שבה הייעוץ המשפטי מטרפד תפקוד של ועדת חקירה ממלכתית (בתחום הרוגלות) והאדמה לא רועדת. מדינה שבה יש מי שמותר להם לחסום כבישים (קפלניסטים) ויש מי שלא (מתנגדי ההתנתקות). מדינה שבה יש כלי תקשורת שאסור לסגור (גל"צ, התאגיד, ערוץ 13) ויש כאלה שכן (ערוץ 14, "ישראל היום", ערוץ 7). מדינה שבה יש ממשלות שהחוק משרת אותן ויש כאלה שהוא משמש מכשלה עבורן. מדינה שבה יש כאלה שאסור להם לשקר, לרמות ולסחוט - אבל יש "אנשים אחרים", שזוכים להגנת הקונסיליירים.
מה יעשו יריבי הממשלה, ששותקים אל מול "הפגר המסריח במרכז החדר", ברור לחלוטין. השאלה היא אם ממשלת הימין מלא־מלא תצליח בפעם הבאה במקום שבו נכשלה בקדנציה הזו.
