כשתוכנית מסתיימת אחרי יותר מעשור, כפי שקרה השבוע ללייט־נייט של סטיבן קולבר ב־CBS, סופדים לה בקינות, בהתאם למעמדה ולהשפעתה - אלא שהפעם הדרמה גדולה בהרבה. קולבר בן ה־62 אינו עוד איש טלוויזיה שפוטר. בעזיבתו הוא גם קובר את ה"Late Show", מותג שנבנה לילה אחר לילה, לאורך 33 שנים, מאז ימי דיוויד לטרמן.
הנסיך הארי מתארח בתוכנית הלייט שואו עם סטיבן קולברט
את הוואקום שייווצר אחריו בשעה המיתולוגית, 23:35, תמלא תוכנית סטנד־אפ רזה ונטולת יומרות, שתחסוך לערוץ CBS כ־150 מיליון דולר בשנה ותצמצם חיכוכים עם הממשל. לכן זה לא רק סופה של תוכנית - זה אולי סוף עידן. קריסה של מוסד היסטורי.
במשך שבעה עשורים נדמה היה שאין טלוויזיה אמריקנית ללא לייט־נייט בקצה לוח השידורים. כעת כולם שואלים: הייתכן שאנחנו מסתכלים על דור המנחים האחרון בתולדות הז'אנר? פורמט תוכניות הלייט־נייט בן 72. הרעיון הושק בשחור לבן ב־1954, גובש לאורך 30 שנה על ידי המנחה האיקוני של "The Tonight Show", ג'וני קרסון (1992-1962); ומאז התגלגל בין סופרסטארים כמו לטרמן, לנו, קונאן, סטיוארט, פאלון, קימל, מאיירס וקולבר.
מחקר גילה ש־92% מהבדיחות מכוונות נגד שמרנים, ומבין האורחים שהוזמנו היו 197 ליברלים ושני שמרנים. הפורמט שאמור לאחד אומה לפני השינה, הפך מפלג מאין כמותו
במשך עשרות שנים סיפרה הטלוויזיה האמריקנית לצופיה אותו סיפור לפני השינה: גבר לבן בחליפה ישב מאחורי שולחן, סיפר בדיחות על אירועי השעה, תזמורת הוסיפה מנגינת רקע, ואורחים קפצו לשוחח רגע לפני שמכבים את האור. דורות של אמריקנים הלכו לישון ככה. בימינו יש כדורי שינה - ומסכי טלפון ליד הכרית.
"שוחד שמן וגדול"
בשיאו, ה"Tonight Show" של קרסון הדביק למסך מדי לילה 17 מיליון צופים. הוא סיפק לרשת NBC רווחים של כמעט 60 מיליון דולר בשנה. התוכנית של קולבר, שהיתה השנייה הכי נצפית מבין הלייט־נייטים, משכה רייטינג של מעט יותר מ־2 מיליון צופים - ולא רק שהיא לא הרוויחה כסף - היא אף גרמה ל־CBS להפסיד 50 מיליון דולר בשנה. כעת, כתוצאה מירידתו של קולבר, נותרו בערוצי הברודקאסט רק התוכניות של ג׳ימי פאלון וסת׳ מאיירס ב־NBC, ושל ג׳ימי קימל ב־ABC.
עד כמה המצב בקרשים יעידו המספרים הבאים: הכנסות הפרסום של כל הלייט־נייטים יחד צנחו מ־438 מיליון דולר ב־2018 לפחות ממחצית ב־2024. הצפייה בפלח הגילים 49-18 ירדה השנה ב־17%. למעשה, מאז 2015 איבדו התוכניות הגדולות 80% מהקהל שלהן.
הסיבות לנטישה רבות: התוכניות התרכזו בהומור פוליטי והתקשו למצב עצמן בשוק המדיה המודרני שבו סטרימינג, ובמקביל יוטיוב וטיקטוק, הפכו למתחרים של הצפייה המסורתית בטלוויזיה. CBS, מצידה, התעקשה שהסיבה לביטול של קולבר היתה כלכלית בלבד, והכחישה התערבות פוליטית בהחלטה.
"ייתכן ששני דברים יכולים להיות נכונים", הסתייג קולבר בראיון ל"ניו יורק טיימס". "רשת שידור יכולה להיות בצרה כלכלית. הם לא מרוויחים כסף בגלל יוטיוב ובגלל סטרימינג. אבל פחות משנתיים לפני שהתקשרו להגיד שזה נגמר, הם רצו מאוד שאחתום לתקופה ארוכה - אז משהו כן השתנה".
מה שהשתנה קשור לכסף, לטייקונים ולרצון להתחבב על טראמפ. כשנגזר גורלו של קולבר, חברת האם של CBS, פראמאונט, ניסתה לסגור עסקת מיזוג ענקית, שהצריכה אישור ממשלתי. כדי לקבל את האישור הנחוץ, הוסכם כי החברה תשלם לטראמפ 16 מיליון דולר כדי שימחק תביעת השתקה שהגיש נגד תוכנית אחרת בערוץ, "60 דקות".
מומחים משפטיים סברו שהתביעה חסרת בסיס, ושהסכם הפשרה גובש כדי להניע את המיזוג של פראמאונט עם תאגיד סקיידאנס שבבעלות דיוויד אליסון, המקורב לנשיא. קולבר, מבקר חריף של טראמפ, כינה בשידור את ההסכם "שוחד שמן וגדול". יומיים לאחר מכן ביטלה פראמאונט את תוכניתו, והציגה זאת כ"החלטה כלכלית גרידא".
בהמשך, גם ג׳ימי קימל חטף. הלייט־נייט בהנחייתו, שמשודר ב־ABC מאז 2003, הורד אשתקד לתקופה קצרה בעקבות בדיחה סאטירית על רצח צ׳רלי קירק, והוחזר רק בזכות מחאות הקהל. בחודש שעבר דונלד ומלניה טראמפ קראו בפומבי לפיטוריו של קימל, אחרי שהתבדח על הפרשי הגילים בין הנשיא לאשתו.
רייטינג בלי כסף
אבל המתקפה הפוליטית היא רק סימפטום. הבעיה האמיתית עמוקה ומשעממת: אין יותר קהל לדבר הזה. הרגלי הצפייה השתנו. אנשים לא צריכים מגיש גבר לבן ומצחיקן בחליפה, שיסכם את היום וישכיב אותם לישון.
שבעה מתוך עשרה צעירים בגילי 24-16 מודים שראו רק קליפ מהתוכנית במקום את התוכנית עצמה. התוכניות הללו אולי צוברות מיליוני צפיות ביוטיוב ובטיקטוק, ומדי פעם מייצרות כותרות בינלאומיות, אבל זה לא מכניס כסף לרשתות השידור.
המתקפה הפוליטית היא רק סימפטום. הבעיה עמוקה יותר: אין יותר קהל לדבר הזה. הרגלי הצפייה השתנו. אנשים לא צריכים גבר לבן ומצחיקן בחליפה שישכיב אותם לישון
תוסיפו לכך את ענייני הקיטוב. הפורמט של קרסון התבסס על דמות א־פוליטית, אך כמו שאבחן לאחרונה ג'יי לנו, הבדיחות הפוליטיות המוגברות של יורשיו מייצרות ניכור אצל מחצית מהקהל. מחקר מהשנה שעברה גילה ש־92% מהבדיחות בלייט־נייט מכוונות נגד שמרנים, וכשספרו את האורחים שהוזמנו לחמש התוכניות הגדולות, התברר שהופיעו בהן 197 ליברלים לעומת שני שמרנים. הפורמט שאמור לאחד אומה לפני שינה, הפך מפלג מאין כמותו.
כנראה בשל כך, קימל הוא מהבודדים שעדיין צומח. השנה צמחה הצפייה בו ב־14%. גרג גאטפלד מפוקס ניוז, היחיד שנותן סאטירה ימנית, התנפח ב־21%, ותוכניתו מובילה ברייטינג מבין כל הלייט־נייטים (אך גם משודרת מוקדם יותר ממתחריו). זאת אומרת, השניים שעדיין רלוונטיים ומצליחים הם זה שמנהל מלחמה גלויה בטראמפ וזה שצוחק עליו מימין. המרכז הפרוגרסיבי המנומס - מת.
בינתיים, פודקאסטים תופסים את מקומן של תוכניות הלילה. קונאן אובריאן, נסיך הלייט־נייט של הניינטיז, עזב את הטלוויזיה ועושה פודקאסט עם מיליוני האזנות חודשיות. "כן, תוכניות הלייט־נייט כפי שהכרנו אותן מאז שנות ה־50 גוססות ועומדות להיעלם, אבל הקולות האלה לא הולכים לשום מקום", הסביר. "אנשים כמו סטיבן קולבר מוכשרים מדי, חיוניים מדי, והם לא ייעלמו".
ג׳ון סטיוארט, מגיש "הדיילי שואו" ואביו הרוחני של קולבר, תיאר את מצב התוכניות הללו בצורה סופנית: "אנחנו בעצם מפעילים דוכן בלוקבאסטר בתוך חנות של טאוור רקורדס". קלטות וידאו, תקליטים ותוכניות לייט־נייט הם מוצרים שפעם שלטו בעולם, והיום מסמלים עבורנו עידן שחלף.
עם פרידתו של קולבר, ייתכן שאנחנו מתקרבים ללילה האחרון של הלייט־נייט. ושמישהו יספר על זה בדיחה עכשיו.
מקום בלב
תוכניתו של קולבר הוקלטה לאורך כל השנים בתיאטרון אד סאליבן שבברודוויי. מדובר בלוקיישן היסטורי, שבו צילם דיוויד לטרמן את תוכניתו במשך שני עשורים. באולפן הזה הקליטו במאה הקודמת את תוכנית האירוח המיתולוגית של אד סאליבן, ובמקום הזה ממש הופיעו הביטלס לראשונה בארה"ב והשיקו את הביטלמאניה.
בין ערוצים: חרדת נטישה
מי היה מאמין שיוסי שטרית יכול לייצר כל כך הרבה להט ברשתות החברתיות, אבל כשנודע השבוע ששטרית עזב את "משחקי השף" כדי לחתום ב"מאסטר שף" - רבים מחובבי התוכנית הדביקו לו את הכינוי "בוגד". הם השוו את נטישתו המפתיעה למקרי בגידות מתוקשרות קודמים. למשל, עזיבתו של טל מוסרי את ערוץ הילדים לניקלודיאון, הבגידה שבה ערן זהבי החליף אדום בצהוב של מכבי, או זו שבגינה בראד פיט זרק את ג׳ניפר אניסטון בשביל אנג׳לינה ג׳ולי.
שטרית נחשב לאחד מאבני היסוד של "משחקי השף", ומאז 2018 הוביל את הריאליטי לצד אסף גרניט ומושיק רוט. בלעדיו "משחקי" לא תהיה אותה התוכנית. הרוח הכללית תשתנה ותחייב את ערוץ 13 לרענן את הפורמט כדי שלא יתפרק להם.
עזיבתו דווקא לתוכנית היריבה מוכיחה שאין דבר כזה "סמלים". כל אחד יעזוב את הבית, אם ייתנו לו מספיק כסף. שטרית מצטרף ל"מאסטר שף" כתוספת, גבר רביעי, שיתחלק עם חיים כהן במשבצת ה"עממי". ועדיין, בשורה התחתונה, קשת באו להרוס למתחרים, ונדמה שממש הצליחו לדפוק לרשת את תוכנית הדגל.
להתמכר/לוותר
לא לריב (כאן 11, כאן BOX)
בשנים האחרונות נדמה ששי אביבי נתפס על טייפקאסט מסוים. ביותר ויותר סדרות הוא מגלם דמות של רוחניק, סטלן, תמים, מכור לאהבה ולמעשים טובים. במקביל, אפשר למצוא בפייסבוק הזמנות למפגשי חיבוקים שהוא מארח עם רעייתו בסלון ביתם שבפרדס חנה. בדרמה החדשה של כאן, "לא לריב", אביבי שוב מתערבב עם הטייפקאסט כשהוא מגלם אח בכור במשפחה, המנסה לממש את צוואת האב - ואיכשהו, שוב גונב את הפוקוס מכולם.
אויב מושבע (נטפליקס)
דרמת הפשע החדשה של נטפליקס, "אויב מושבע" ("Nemesis"), היא קלישאה של ז׳אנר. היא בנויה על נוסחאות וצבעים ויכולה לשעמם למרות האינטנסיביות שבה - אף על פי שהיא מספרת על כנופיית שודדים שמבצעת גניבות ראוותניות ונועזות. במרכז העלילה שני גברים כהי עור עוצמתיים משני עברי המתרס: מצד אחד מנהיג הכנופיה, וממולו הבלש המשטרתי שרודף אחריו ומנסה להפלילו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
