איתן אורקיבי

הכתבות של איתן אורקיבי

הטאבו על התיישבות בעזה: האם באמת כל האופציות על השולחן?

גם כשנסיגות הוכחו כשגויות, כשהתחזיות הופרכו, כשהתחייבויות הופרו - הדוקטרינות של מחנה השלום מכתיבות את גבולות הדיון על היום שאחרי • אפילו מטילות וטו על סדר היום ועל רפרטואר הפתרונות של המחנה הלאומי • אדרבה, אויבי ישראל צריכים להאמין שכיבוש מחדש ואפילו התיישבות הם תרחיש ריאלי לחלוטין

המכבסה הנשיאותית: מי שקורא לסרבנות אינו ראוי לאות הוקרה

אין שום דבר שיכול להפריד בין אחים לנשק כארגון שהוביל ביודעין את גל הקריאה לסרבנות לבין החמ"ל האזרחי שהפעילו אחרי 7 באוקטובר • האנשים שהבטיחו להביא רבבות "לא מתנדבים" יקבלו מנשיא המדינה הוקרה על אזרחות למופת

מה מסמל דוד לוי: מכבסים על גבו גזענות פוליטית

הבדיחות הגזעניות היו איומות, אבל גרוע מהן היה סימונו כפוליטיקאי שפועל מהרגש, מהבטן, מרגשי נחיתות • כמעט אף פעם לא הוצגו עקרונותיו, השקפותיו, הישגיו, אילוציו ונאמנותו לבוחריו • שוב נעזרים בו כקולב, הפעם על דרך השלילה, כדי לסלוד ממזרחים בפוליטיקה, על כל הגסות, העילגות והדרבוקאות שנהוג לייחס להם

אומת הגנרלים: גם ב-73' העריצו את בכירי הצבא, רק שאז השכילו גם לבעוט באלילים שאכזבו

הם מתחננים שגדי איזנקוט "ייקח פיקוד", מתפללים שיאיר גולן "יביא את המהפך", חולמים שבני גנץ "יעשה את המפץ", ועכשיו גם מעריצים את יואב גלנט על ה"אומץ" להגיד משהו נגד נתניהו ולהפוך לגיבור האולפנים והבית הלבן • הדור שלנו, שחווה על בשרו את קריסת הקונספציות שהצמרת הביטחונית טיפחה בשקידה - כורע על ברכיו ומתחנן לעוד

אני מאשים: הפילוסוף הידוע לא סולח על בגידת העולם המערבי

הפילוסוף והסופר הצרפתי ברנאר־אנרי לוי נחת בארץ ימים ספורים לאחר מתקפת 7 באוקטובר, כשהבין ש"משהו עצום מתרחש" • מאז הוא מנהל קרב בלימה אינטלקטואלי נגד האנטישמיות הגוברת בארצו, מצד גורמים ש"לא מבינים שישראל נמצאת בסכנה קיומית" • בספרו החדש, "בדידותה של ישראל", הוא מעמיד את הפוליטיקאים, הפרופסורים והמפגינים בצרפת ובארה"ב על טעותם ההיסטורית, שעוד תעלה להם ביוקר: "זו תופעה שמוכרת לנו מאז שפינוזה ופרויד - בורות מרצון"

כולם מדברים על פעולה ברפיח: כמה קל להיות אבו־עלי על חשבון נתניהו

אין בנמצא שום מגבלה לכוח או רסן מדיני שיכולים לעצור טיפוסים מסוגם של סמוטריץ' וסער מלהמטיר עלינו הצהרות חסרות אחריות • הברברת הזו גורמת נזק אדיר לכושר התמרון של הממשלה מול חמאס ודעת הקהל העולמית

ברוכים הבאים לעידן ״ביטול ישראל״- ההפגנות בקמפוסים מקבלות רוח גבית גם אצלנו

מה שקורה בקמפוסים במערב הוא לא מחאה נגד "פשעי מלחמה" כביכול, אלא פורקן חסר שליטה של שנאת ישראל והתפרצות של אנטישמיות מודחקת • מולה, אנו חוזים בקריסה מבישה של מנהיגי המפלגה הדמוקרטית בפני הפופוליזם והבייס המתלהם • וכן, גם למתנגדי הממשלה בארץ יש אחריות תורמת לעיצוב דעת הקהל העוינת נגד ישראל

המחאה נגד סמוטריץ' בוועידת "ישראל היום" - נגד חופש ההקשבה של כולנו

הלקח הגדול מ-7 באוקטובר, כמו ממלחמת יום כיפור, הוא שזה האינטרס המיידי והברור שלנו לשמוע, להיחשף, ללמוד – ואולי גם להשתכנע מדי פעם בעמדה אחרת • זכותם של אנשי המחאה להפוך לקוף השמאלי – זה שאוטם את אוזניו

הכל חלול: האנשים שהטיפו שלא כופים רפורמה - כפו את הגיוס

ברור להם שכפיית גיוס, ועוד בהנחתה של בג"ץ והיועמ"שית, לא תחולל תמורה תרבותית אמיתית ורק תבעיר קונפליקט • ואלה האנשים שהטיפו לפני דקה שלא כופים רפורמה שלטונית ולא משנים סדרי עולם בכוח אלא רק בהסכמה רחבה • אם הייתי ציני, לפחות כמו כמה מראשי המחאה בנוסח אהוד ברק ומשה רדמן, הייתי אומר שכאוס ברחובות והתפרקות חברתית הם אולי תרחיש רצוי, שהרי לשיטתם, לפני שיהיה טוב - מוכרח להיות יותר רע

עוד חוזר הניג'וס: לממבו-ג'מבו של סער יש רק מוטיבציה אחת - אנטי ליכוד

מאז פרש מהליכוד, סער ואלקין מפצים על חוסר הכריזמה שלהם בהנדסת מערכים פוליטיים להבסת נתניהו • אין להם ברקורד הביצועי משהו אחר להציע, זולת להתבדל סוציולוגית ככל האפשר מכל הביביסטים והדרבוקות ושאר מנודי השמאל • ובסוף כל משפט שאתם אומרים ברל"בית, מסתתר ימני מ"קדימה"

"זה השיר שסבא": נציגות ישראלית באירופה היא מסר חזק בפני עצמו

קרה פה משהו שלא קרה בעולמות התרבות הישראלית זה זמן רב: לא רק שלא משווקים לעולם את הסטריאוטיפ של ישראל כובשת, אלימה, גזענית ומשיחית - אלא מתעקשים לבטא את תחושת הצדק הישראלית • זו ישראל שמתייצבת מול אפם העקום של שונאיה ומפזזת: "שמעו אחיי, אני עוד חי" • כמו ב־83' על הבמה במינכן, עם כל מלחמת לבנון וסברה ושתילה ברקע