היו מוצאי שבתות שבהם אמרו פה שיחיא סינוואר בוודאי מחייך בסיפוק למראה המחאות, הפאניקה והשבר הפסיכולוגי שמייסר את ישראל סביב החטופים.

הכרזת השביתה הכללית מבית היוצר של ארנון בר דוד כבר מעבירה לידי חמאס את השליטה בעצביה של החברה הישראלית. ספק אם השביתה הזו, שאין בה עניין ביחסי עבודה או בסולידריות מקצועית, עומדת בסטנדרט חוקי או נורמטיבי. זה קרה גם במחאה נגד הרפורמה המשפטית, כשבר דוד ניסה לרתום את ההסתדרות למאבק פוליטי בלי זיקה ישירה לעולם העבודה המאורגנת. אז לפחות היה אפשר לטעון שפגיעה במערכת המשפט עלולה לפגוע בזכויות העובדים.

הסיפור עכשיו הוא אחר: בכסות של סולידריות רגשית עם יסורי האיוב האינסופיים של החטופים ומשפותיהם - בר דוד מגייס את ההסתדרות כדי להכתיב לממשלה מדיניות ביטחונית. או כדבריו: "לזעזע את מי שצריך לזעזע". לא. זו לא הזדהות סמלית, זו שביתה באמצע מלחמה שהופכת את אזרחי ישראל למנוף הלחץ על הממשלה, כדי שתתקפל מדרישות הסף ותתפשר על האינטרסים הביטחוניים שלה במסגרת מו"מ להפסקת אש.

מקבל מעטפת פוליטית

ספק אם לבר דוד יש מנדט רעיוני לגייס את ההסתדרות לקידום סדר יום ביטחוני, אבל יש מעטפת פוליטית שמעניקה לו את הסמכות המוסרית להפוך את פועלי ישראל לפרוקסי סמלי של חמאס מול הקבינט.

אתמול בבוקר ח"כ בני גנץ האשים את נתניהו שהוא "משחק על זמן משיקולים פוליטיים במקום לפעול, משחק שעולה בחיי אדם", וקרא לציבור "צאו להפגין". גם יו"ר האופוזציה יאיר לפיד קרא לשביתה, וקבע: "נתניהו וקבינט המוות החליטו לא להציל את החטופים - מסיבות פליטיות".

"קבינט המוות", לא פחות. קשה להאמין שהדמגוגיה הפשטנית והרעילה הזו יוצאת מפיהן של דמויות רשמיות במדינת ישראל. לאיזו רמה התרגלנו מהם. מה שקורה פה בשבועות האחרונים, ושהגיע ביממה האחרונה לשיא, זה כבר הרבה מעבר להסתה פרועה וירודה נגד נתניהו, שמוצג ללא כחל וסרק כרוצח בדם קר של החטופים.

נעשה כאן ליבוי מכוון של היסטריה ציבורית, שנועד למוטט את כושר העמידה של החברה הישראלית. זוהי בדיוק ההתנהגות חסרת האחריות שפוררה את צבא העם, כשאותם כוחות פוליטיים וממסדיים הימרו בקלות דעת נפשעת על הכשירות וההרתעה של צה"ל, והעניקו לגיטימציה מוסרית ל"מרי אזרחי" ולגל סרבנות המוני. כשם שאז זה לא היה קשור לרפורמה - תהיו בטוחים שגם עכשיו זה לא רק גורלם של החטופים שמעסיק אותם.

גנץ, לפיד, בר דוד וכל השאר, ביחד עם המדליף האלגנטי מהקבינט, מעניקים לסינוואר על מגש של כסף את הניצחון המוחלט על רוחה של החברה הישראלית. לזה, כנראה, קוראים לעשות פוליטיקה על גב החטופים.