קבינט שישי

אורבן, ישראל והמיתוס: מי מעצב את נרטיב ה"זאב־זאב"

השימוש בהונגריה כסמל לאיום על הדמוקרטיה הישראלית חוזר כבומרנג למחנה השמאל • מחנה פוליטי שמאוהב בדימויו העצמי ככליל התבונה ומזהיר בלי הפסקה מה"פייק" של "הצד השני", התמסר לבדיות בסגנון "נתניהו לא יחזיר חטופים", "יבטלו את הבחירות" או "בקרוב תהיה כאן דיקטטורה הונגרית"

"ברית המפרקים": הקרב על המדינה יצא משליטה

מצד אחד - היועמ"שית והגוורדיה הישנה, שמנסים להדיח שר מכהן ללא שום סמכות חוקית • מהצד השני - הממשלה ונציגיה שמפירים את חוק שירות הביטחון, ובשם הישרדות פוליטית מאפשרים את ההשתמטות החרדית • ויחד הם פועלים כדי לערער את יסודות המדינה והחברה

מה יש בה, במילה "אינשאללה"?

ברור ש־7 באוקטובר יצר טראומה שקשורה גם בשפה הערבית • עד היום מתייחסים בישראל לשפה כשפת האויב • אבל אם השפה היתה חלק מהמרחב הציבורי שבו אנחנו חיים, ההתמודדות עם הטראומה היתה כנראה שונה באופן מהותי • הסכסוך המתמיד בין יהודים וערבים לא היה חייב לייצר איבה של היהודים כלפי השפה הערבית עצמה

החמצה וכישלון: בלבנון ייקבע גורל המערכה

בחזית האיראנית ישראל עשתה ככל יכולתה וההישגים גדולים, גם אם לא מכריעים, אבל בגבול הצפון נראה שאנחנו בדרך לפספוס היסטורי • במקום לשחרר את מדינת לבנון בכוח מהשליטה האיראנית, כולל פגיעה בראשיה, נתניהו התקפל מול הממשל האמריקני, נכנע לאיראן ונכנס למשא ומתן עם שלטון הבובות של ביירות

בין ה"תקלה" של ברק לתיקון של אסייג: הקרב על זיכרון המעברה

ההקלטות של אהוד ברק חשפו את האמת המרה של השמאל הישן: העלייה ההמונית כ"משגה דמוגרפי" שיש לתקן בסלקטיביות • מנגד, שלום אסייג מנער ב"המעברה" את אבק המסכנות ומציב מנהיגות מזרחית זקופה, חיונית ומאמינה • בעוד האחד מתגעגע לאוטופיה אירופית אבודה, השני כותב מחדש את ההיסטוריה בגאון – ונוקם את נקמת ה"לחם" של הדור הקודם

לאן עפים המפגינים כשקפלן קופא?

הכבישים פתוחים, המדורות כבו וצינור הכסף מארה"ב נסגר – וזה קרה עוד לפני המלחמה • איך הפכה מחאת הענק למצג שווא של "מתנגדי משטר", ומדוע הפוליטיקאים הם אלו שחזרו למרכז הבמה? • בזמן שהתקשורת מתקשה לעכל את הסולידריות המפתיעה, גוש האופוזיציה מחפש רעיון חדש שיחליף את ה"רק לא ביבי" שנסדק

יציאת מצרים כאן ועכשיו: הלקח של משה לשנת 2026

לסיפור המקראי יש לא מעט מה לומר לנו על הקשיים, האתגרים והבחירות של דורנו, ובפרט על הספקות והדילמות של המלחמה הנוכחית מהקושי לצאת מאזור הנוחות, ועד השאלה "מה האסטרטגיה" • מהחשיבות של פעולה יזומה, ועד הנס שמגיע בעקבותיה

מלכוד 26: צה"ל מנצח בשדה הקרב, המנהיגות נכשלה במבחן האופק

צה"ל מדהים בביצועיו והחברה האזרחית חזקה, אבל המערכת הפוליטית מכניסה אותנו למלכוד • באופוזיציה אין דרך אלא רק מריבות על מחנה לא קיים, ובקואליציה מקדמים התפרקות לאומית עם חיזוק המשתמטים • מה שדרוש לנו זה שילוב בין עמדות ביטחוניות מפוכחות לממלכתיות וקץ להשתמטות – זו שעת המבחן לכוחות השפויים בשני הצדדים

החיסולים מרשימים, אבל הם לא יביאו אותנו להכרעה

עוד פירות רקובים הוסרו מעץ הנהגת הרשע והטרור השבוע • ותגובת איראן לפגיעה בתעשיית הגז? מוכיחה עד כמה פגיעה כזו כואבת למשטר • אולם בעוד הרצון של ישראל להיות טובה כלפי אזרחי האויב וגורמת לנענוע קל של המשטר - היא מאריכה לשווא את המלחמה ואנחנו, אזרחי ישראל, משלמים את המחיר

המהפך השקט ביו"ש: חזרה לדיסקט הצה"לי השפוי

לשפשף את העיניים ולא להאמין - מאז 7 באוקטובר מתחולל מהפך ביטחוני ביו"ש • כניסה חופשית למחנות הפליטים, פירוק גדודי המחבלים והבנה שרק שליטה צבאית בשטח מביאה ביטחון • השלב הבא חייב להיות משימת־העל: חיסול מוחלט של הרשות הפלסטינית