"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X
קבינט שישי

הטרגדיה של זמננו: הסופר האיטלקי הצהיר "אני ציוני", ואז הגיע הטוויסט

ארי דה לוקה טען בראיון שקיימתי איתו החודש ברומא כי "מה שקורה בעזה אינו רצח עם", והתחייב שלא להתפשר על אמונותיו • אלא שלאחר מתקפה אגרסיבית, הוא פרסם פוסט הבהרה - ונסוג אל הטריטוריה העיוורת של פתרון שתי המדינות • מסעות הצלב של ה־BDS מטילים אימה, ודוחקים גם את גדולי המורדים לשלם מס שפתיים

,עודכן
0השמעה
מסעות הצלב של ה־BDS מטילים אימה, ודוחקים גם את גדולי המורדים לשלם מס שפתיים, צילום: אי.פי.אי

לפני 11 שנים ישבתי עם ארי דה לוקה לראיון בתל אביב. איטליה סערה אז סביבו; הסופר הנפוליטני המוערך הועמד לדין פלילי בגין הסתה, לאחר שקרא ״לעכב״ בכל דרך בניית מסילת רכבת מהירה בין טורינו לליון, שפגעה במרקם הטבע בעמק סוזה. במשך חודשים ארוכים ניצב תחת איום מאסר ממשי - עד שזוכה.

כשנפגשנו שוב בחודש שעבר, שאלתי אותו אם במבט לאחור, וחרף המחיר, היה פועל באותו אופן. כתשובה, הוא חייך חיוך חד־משמעי.

הנכונות ללכת עד הקצה עבור ערכים ואמונות היא שהפכה את דה לוקה, בעיניי, לאחד האינטלקטואלים העצמאיים והחופשיים ביותר באירופה. לכן, לא הופתעתיכשהראיון שקיימתי איתו החודש ברומא, ופורסם ב״היום״ בערב שבועות(ואף צוטט כמעט בשלמותו בעיתון האיטלקי ״איל פוליו״ - Il Foglio), חולל סערה רבתי בארצו.

ארי דה לוקה. הכותרות הנחרצות "אני ציוני" ו"מה שקורה בעזה אינו רצח עם" גררו התקפה אגרסיבית ברשתות החברתיות,צילום: Getty Images

הכותרות הנחרצות "אני ציוני" ו"מה שקורה בעזה אינו רצח עם" גררו התקפה אגרסיבית על דה לוקה ברשתות החברתיות.באיטליה כיום, ובאירופה כולה כמדומה, אין סובלנות לאמירות מסוג זה. בעטיו של הבליץ האנטי־ישראלי, כשהתכתבתי איתו הוא שמר על קו קשיח: "עבור אמונותיי", כתב לי, "אני מוכן לאבד הכל״.

אלא שיום לאחר מכן הגיע הטוויסט. לנוכח עוצמת המתקפות, דה לוקה פרסם פוסט הבהרה. הוא אמנם לא חזר בו מהגדרתו העצמית כציוני ומהצורך ללכת עד הסוף מול טרור חמאס, ואף לא מהאמירה כי ג׳נוסייד הוא מושג שקרי ונפשע בנוגע למלחמה בעזה.

פעילי BDS. בניסיון להסביר את עצמו בפני הסלונים המקומיים דה לוקה נסוג אל תוך הטריטוריה המוכרת והעיוורת של פתרון שתי המדינות,צילום: פי.אי

אך בניסיון להסביר את עצמו בפני הסלונים המקומיים הוא נסוג אל תוך הטריטוריה המוכרת והעיוורת של פתרון שתי המדינות. ״ממרום גילי אני רואה בפתרון שתי המדינות פתרון אפשרי ומחויב המציאות״, כתב, ״מדינה פלסטינית ללא דיקטטורת חמאס, חופשייה סוף־סוף לקיים בחירות ולבחור את נציגיה. ומדינת ישראל, חופשייה משלטון הקיצונים ומתוכניות הסיפוח וגזל אדמות הפלסטינים. כאבו ודיכויו של העם הפלסטיני יירפאו רק בפיצוי בדמות מדינה חופשית משלו״.

שורת המקהלה

עבורי, זה היה הרגע שבו האומץ האנושי המהפנט נתקל בקיר הגבוה של הקיבעון המחשבתי. אירופה ברובה היא כיום יבשת דקדנטית שמתכנסת לתוך עצמה בזמן שאויביה מכרסמים בה מבפנים. היא מעולם לא הצטיינה בזיהוי סכנות קיומיות בזמן.

דה לוקה, חרף צלילותו והבוז שהוא חש לריקבון מוסרי, שב לשכפל במכתבו את המנטרה; הוא דיבר על מדינה פלשתינית חופשית ודמוקרטית, מבלי להדגיש כי משמעותה המעשית של ישות כזו כיום היא חיסול המדינה היהודית שעל זכותה הוא מבקש להגן. האינטלקטואל האירופי מסרב להכיר בכך שחזון שתי המדינות אינו תוכנית עבודה פוליטית, אלא ״טקס טהרה״ שנועד להרגיע את המצפון המערבי.

הפגנה פרו ישראלית בברלין. רק מיעוט קטן ומבוצר מתייצב בפומבי לצד האמת,צילום: רויטרס

אפשר לחלק את היחס של האליטה האירופית לישראל כיום לשלוש קבוצות מרכזיות. רוב האליטה הזו נע בין שני מוקדים: שלילה מוחלטת של זכות הקיום של מדינת ישראל המלווה באנטישמיות מופגנת, לבין אדישות קרה שאופיינית לבורגנות מנוונת. רק מיעוט קטן ומבוצר מתייצב בפומבי לצד האמת, וגם הוא עושה זאת כמעט תמיד בליווי מבט מודאג לאחור.

דה לוקה העז לנוע לקצה האמיץ ביותר של המיעוט הזה, אך פוסט ההבהרה שלו חשף את האימה שמטילים מסעות הצלב של ה־BDS וכוחות רשת אלימים אף יותר.החשש מחרם ומנידוי חברתי הסלים לכדי איום ממשי - ראו רק אמש תקיפה מילולית קשה של הלן מירן ברחובות לונדון - עד שהוא מאלץ אפילו את גדולי המורדים לשלם מס שפתיים. זה לא פחד מאיבוד פופולריות או פגיעה בקריירה; זהו הלחץ המקהלתי, המאסיבי והאלים שמצליח להתיש בסופו של דבר גם את מי שרגיל לעמוד לבדו.

ארי דה לוקה. העז לנוע לקצה האמיץ ביותר של המיעוט שהתייצב לצד האמת,צילום: זיו קורן

בדידות מזהרת

אומץ ויושרה מקוריים מכים בך ישירות בפנים כשאתה פוגש בהם ללא תיווך - כמו השקט המצמית של האוקיינוס, או היופי הארצי הטמון בעבודתו של בעל מלאכה. האינטלקטואל, אם הוא מבקש להיות אפקטיבי, חייב לדבוק בפשטות הזו, ולגזור על עצמו בדידות מוחלטת מהלך הרוח של הכלל. ברגע שדה לוקה הרגיש צורך לתרץ ולהבהיר את דבריו, ולוודא שחלילה לא פגע ברגשותיו של איש, הוא השתהה לרגע ביציאה מן הסלון.

הנסיגה הזו אינה מוחקת את האומץ המפעים שהפגין ארי דה לוקה בראיון המקורי, אך היא משרטטת את הטרגדיה של זמננו. ועדיין, אני סבור שהוא לא מתעכב במקום, ואני מודה לו מעומק הלב על דבריו החשובים, הצלולים והחיוניים.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

עמר לחמנוביץ

עמר לחמנוביץ הוא העורך הראשי של ישראל היום. לפני שנכנס לתפקידו הנוכחי ב-2022 ערך לחמנוביץ את מוסף סוף השבוע הפוליטי של ישראל היום, ולפני כן שימש כעורך מדור הספרים. לחמנוביץ זכה בפרס ברנשטיין לביקורת ספרותית בעיתונות היומית ב-2013. יזם את הפעלתו של פרס רמת גן למצויינות ספרותית ושימש כמנהל הספרותי של המיזם. כיהן כחבר במדור הספרות של המועצה הציבורית לתרבות ואמנות, וחבר בוועדת השיפוט של פרס ספיר לספרות, פרס דבורה עומר ומפעלים נוספים. כיהן כחבר בוועדה לביקורת ואתיקה במועצת העיתונות בישראל מאז 2017 ועד שנת 2022.

כדאילהכיר