איך, יש השואלים את עצמם, הגיעה צרפתית לשיר הישראלי לאירוויזיון - אבל ברחוב בוגרשוב בתל אביב, ברחוב אחוזה ברעננה ובטיילת של נתניה איש לא שואל זאת. התשובה זועקת מכל קונדיטוריה, מעדנייה, דירה להשכיר וסניקרס במהדורה מוגבלת. העברית היא שפה שנייה שם. כמעט כולם דוברי צרפתית - ולא רק מדברים: הם גם משפיעיני אופנה וקולינריה, הם מסונכרנים היטב עם התמורות בחברה הישראלית (הרבה ציציות, ובלי כיפות), והם עושים יופי של היפ הופ, רגאטון ופופ ישראלי.
נועם בתן, שמשפחתו עלתה מצרפת כשהיה ילד, לא מייצג אותם. במרקם החברתי של ישראל בשנת 2026 - הוא מייצג אותנו. מאז קום המדינה, עלו ארצה יותר מ-200 אלף יהודים מצרפת, ובשנים 2016-2014 צרפת היתה מוקד העלייה המרכזי לישראל (בשנת 2015, לדוגמה, הגיעו אלינו משם 7,800 יהודים). התרבות הצרפתית, על איכותיה וגווניה, היא מרכיב מרכזי בתמהיל הישראלי, כולל כמובן גם את הצליל.
הייבוא המוזיקלי מצרפת החל עוד לפני שבכלל היה פה משהו, בשנות ה-30, והגיע לשיאו לקראת סוף שנות ה-50. מייצגיו הבולטים בעבר היו אמנים כמו אבי טולדנו, יוסי בנאי ולהקת "התרנגולים". בתחום הייצוא, ישראל תרמה לצרפת ולעולם כולו את משה ברנד החיפאי, שהופיע במסבאות של טהרן, התגלגל לפריז, שינה את שמו למייק ברנט, ומכאן אין צורך להרחיב.
מאז, הקשר התרבותי בין ישראל לצרפת נשמר בעקביות. לאורך השנים, אמנים ישראליים רבים (עמיר בניון, שירי מימון, מאור כהן, הראל סקעת, רותם כהן, תומר ישעיהו, עידן רפאל חביב ועוד ועוד) שאלו מילים ומנגינות ממדינת הטריקולור. במקביל, מוזיקאיות ישראליות עם זיקה לצרפת, כמו קרן אן, ריף כהן ויעל נעים, הפכו לכוכבות בינלאומיות, וסטפן לגר הוכיח ששילוב בין עברית לצרפתית הוא ממש לא קומסי קומסה; הוא מתכון לא רע לדוז פואה.
מי שעדיין מתקשה להאמין, מתבקש להמשיך לקרוא. תודה ומרסי.
1. "אילו ציפורים", להקת הנח"ל: קורס בתעופה עצמית
אילו ציפורים אשר עפות על פני הים היו דוברות כבני אדם, שפתן - בניגוד להנחה הרווחת באזורנו - לא היתה עברית, אלא צרפתית. הן גם לא ראו בדרכן את כל חופי הפלא, כל אגמי התכלת וכל הרכסים המושלגים - פרי דמיונה הפסטרולי של נעמי שמר, שתרגמה את השנסון שהפך לקלאסיקה ארצישראלית.
את השיר המקורי, שכתב הפזמונאי ז'אן ברוסול שש שנים קודם לכן, ביצעה חבורת הזמר "הקומפניון של השאנסון", ומילותיו היו שונות לחלוטין מהתרגום של שמר, בביצועה של להקת הנח"ל. הן בכלל עוסקות בפרידות ובאהבות נכזבות, שרק הציפורים עדות להן. "אילו ציפורים היו יכולות יום אחד לספר לנו על אותן דמעות שהתייבשו במהירות, ועל אותן שמלות מקומטות, שאהבה אחרת גיהצה", שרו הקומפניון בצרפתית רהוטה ומפתה.
זריקת אופוריה. "אילו ציפורים"
שמר, שתרגמה את השיר זמן קצר אחרי מלחמת ששת הימים, בשיא ימי האופוריה, התאימה אותו למצב הרוח הלאומי, והפכה אותו לפזמון ילדים על ציפורים חופשיות, משוחררות, שחולפות בין נופים משתנים ומציתות את הדמיון ואת הסקרנות. אולי היתה שם, ברמת המסר הסמוי, גם התכתבות עם התעופה העצמית של הישראלים אחרי הניצחון המזהיר, ועם התחושה שהכל בר-השגה.
פחות חופי פלא, יותר אהבות נכזבות. המקור הצרפתי
האופוריה, כידוע, התפוגגה די מהר, אבל השיר הצרפתי הפך לחלק בלתי נפרד מהרפרטואר של ארץ ישראל הישנה והטובה, ונראה שגם בעוד 78 שנה ילדים יזייפו אותו בטקסים, ופנסיונרים יחריבו אותו בערבי שירה בציבור עם אפי נצר.
2. "עם הזמן", אביב גפן: המנגינה ניצחה את האגו
כוחם של כמה מהטקסטים והלחנים שהגיעו אלינו מצרפת חזק עד כדי כך, שהם מצליחים לכופף גם אגו-טריפים מפלצתיים כמו זה של אביב גפן. לא זו בלבד שגפן, בצעד נדיר ביותר שלו, החליט לבצע שיר שמישהו אחר כתב והלחין - הוא גם הוציא אותו בתור סינגל ראשון מאלבומו העשירי, הנושא את אותו שם ("עם הזמן").
עוצמה שקטה ונדירה, בדלת האחורית. "עם הזמן"
את השיר המקורי, Avec le" temps", הלחין, כתב וביצע בשנת 1970 המשורר והמוזיקאי לאו פרה, שהיה גם מגדולי הפרפורמרים בצרפת - והוא הפך מיד ללהיט מקומי. גם הגרסה של גפן תפסה יפה, אבל היו לגפן שירים שהצליחו הרבה יותר - ביניהם קאבר נדיר אחר שלו, ל"גשם כבד עומד ליפול" של בוב דילן.
הפך מייד ללהיט מקומי. Avec" Le Temps"
מוזיקלית, "עם הזמן" זו אחת הבלדות היותר מרגשות, עמוקות ונוגעות של גפן. לחניו האדירים יושבים בדרך כלל על טקסטים ישירים, קיטשיים וחד-ממדיים - עקב האכילס שלו משכבר הימים - וכאן, באופן נדיר, הוא מצליח להגניב עוצמה שקטה מהדלת האחורית.
3. "אי שם בלב", קורין אלאל: כמו יציאה ראשונה מהארון
במשך שנים הקפידה קורין אלאל, ילידת תוניס, לשמר את מיצובה כמוזיקאית ישראלית אינדיווידואלית, מקורית, נאמנה לקול פנימי עמוק ולחופש יצירתי בלתי מוגבל. השיא היצירתי והמסחרי שאליו הגיעה בדרך זו נרשם באלבום המופת שלה משנת 1989, "אנטארקטיקה", לאחר שכבר כבשה לא מעט מצעדים ופסטיבלים.
בעקבות ההגשמה העצמית, אלאל הרגישה מספיק בטוחה כדי להביט לרגע אחורה, אל שורשי השפעותיה המוזיקליות. "בהתחלה בכלל לא רציתי לעשות את הפרויקט הזה", סיפרה באחד הראיונות, בהתייחסה למופע ולאלבום "שפת אמי", שהורכבו מתרגומים לקלאסיקות הצרפתיות שהיא שמעה בבית. "עדיין הרגשתי קצת כמו עולה חדשה, וזו היתה בשבילי היציאה הראשונה מהארון".
מלבלב לעד. "אי שם בלב"
הלהיט הגדול מהפרויקט היה "אי שם בלב", תרגום לשירו של האגדה המוזיקלית זורז' ברסאנס, ששירים רבים שלו עוברתו לאורך השנים. מילות השיר, שנקרא במקור "Au bois de mon cœur" ("ביערות לבי"), היוו בסיס לתרגום חופשי ורב-השראה של אהוד מנור. מילותיו המקוריות, בתרגום נאמן יותר, הן: "בחלקה של קלאמאר יש פרחים קטנים, יש פרחים קטנים, ישנם חברים בתוך יער ליבי, בתוך יער ליבי".
עם המילים המקוריות זה לא היה עובד בעברית. "Au bois de mon coeur"
ספק אם הפרח של אלאל היה מלבלב באקלים הישראלי גם עם הטקסט המקורי, אבל השילוב של ברסאנס, מנור ואלאל גרם לו לפרוח לעד.
4. "מיליארד סינים", אריאל זילבר: עצמאי בשטח, כן צריך טובות
אין לאריאל זילבר, תימני-רוסי במוצאו, יותר מדי קשר לצרפת, למעט העובדה שבתחילת שנות ה-70 הוא הלחין שם כמה פרסומות, כחלק מניסיונו הכושל לפרוץ בחו"ל, שהתמקד בעיקר בבריטניה. ובכל זאת, המילים של הלהיט הצרפתי המתורגם "מיליארד סינים" מהאלבום "בה-דה-די-דיאה" (שכלל גם את הקלאסיקה "ואיך שלא") מתאימות לדמותו האמנותית כמו ספסל לשופרסל.
מתאים כמו ספסל לשופרסל. "מיליארד סינים"
"250 אלף רוסים ואני מי אני, מה אני, מה אני?", שואל זילבר, אאוטסיידר נצחי, בשיר שנקרא במקור "Et moi, et moi, et moi" ("ואני ואני ואני"), בוצע על ידי ז'אק דיטרון בשנת 1966, והגיע למקום השני במצעד הצרפתי. הטקסט, העוסק בחוסר אונים שנגזר מחיפוש אחר זהות והגדרה עצמית, מזכיר ברוחו את הלהיטים שכתב לזילבר שמוליק צ'יזיק (למשל, "בחברה להגנת הטבע" ו"שיר הזרוק"), ולכן, כנראה, שולב באלבום שמבוסס ברובו על עזבונו של הפזמונאי הגאון.
מחפש זהות. "Et moi, et moi, et moi"
גם "הולך בטל", שכתב לו מאיר אריאל, ו"אני שוכב לי על הגב", שחיבר יענק'לה רוטבליט, יושבים על אותו קונספט זילברי, של אדם המתקשה למצוא את מקומו בחברה, מתמודד עם הזרה תמידית, ונע בין שעמום לייאוש, בין חרדה לדכדוך - ובמקרה הזה גם בין ישראל לצרפת.
5. "אין כמו יפו בלילות", התרנגולים: מכיכר השעון לכיכר פריז
בסוף שנות ה-50 ובתחילת שנות ה-60 של המאה הקודמת, פזמונאים, מלחינים ומבצעים ישראליים רבים היו ספוגי השפעות מהזמר הצרפתי. זה בא לידי ביטוי באינסוף קאברים מתורגמים לשנסונים צרפתיים, ושירים מקוריים שנשמעים כמו שנסונים.
היפו והאמיצים. "אין כמו יפו בלילות"
בשנת 1961 הפך חיים חפר את השיר "Totor têtu" ("טוטו הקטן") משנת 1955 ל"אין כמו יפו בלילות", בלי כל קשר לטקסט המקורי. הוא גם לא ציין את שמו המלא של הכותב המקורי (פביאן לוריס) בגרסה הרשמית שיצאה לרדיו, אלא רק את הקיצור "פ' לוריס", שבהמשך הפך במקומות מסוימים ל"פרנסואה לוריס" (כי פרנסואה נשמע צרפתי).
זכינו בטוטו. "Totor têtu"
השיר עצמו, כידוע, היה אחד הלהיטים הגדולים של להקת התרנגולים בתוכניתם הראשונה (שכולה היתה בסימן של השפעות פרנקופיליות כבדות), ולימים נכנס לתא הכבוד של רשימות ההשמעה בשישי אחר הצהריים. הלחן שחיברה לו כריסטיאן ורז'ה, אחת הקומפוזיטוריות הצרפתיות הגדולות בכל הזמנים, עובד עד כדי כך טוב גם בגרסה העברית, שלמשך 2:56 דקות (אורך השיר) הוא אשכרה מצליח להפוך את יפו לפריז.
6. "אהבה בת 20", יוסי בנאי: בואי נהיה הזוג הזה
יוסי בנאי, פרסי במוצאו, היה הישראלי הכי צרפתי בארץ מבין הישראלים הלא-צרפתים. פרנקופיל קיצוני, שבצעירותו לימד את עמנואל הלפרין עברית. ההגשה הדרמטית, הפאתוס והבחירות המוזיקליות שלו לאורך הקריירה - כולם נצבעו על ידו באדום, כחול ולבן. כשבנאי שר, הוא דמיין שהוא ז'אק ברל או ז'ורז' ברסאנס, ושכנע בכך את הקהל ללא קושי - עם קצת עזרה ממתרגמי השירים המוכשרים שלו, נעמי שמר, ניסים אלוני ודן אלמגור.
בנאי טען, ואולי בצדק, שהקאבר עולה על המקור. "אהבה בת 20"
"אהבה בת 20" הוא תרגום לשיר שכתב ברל בשנת 1951 בשם "שיר האוהבים הזקנים" ("La chanson des vieux amants"), שתיאר מערכת יחסים מורכבת, עם בגידות, שקרים, סודות ומלכודות, לצד כמיהה להתגבר על כל אלה, ולהמשיך לחיות יחד למרות הקשיים. המסגרת נשמרה, פחות או יותר, גם בתרגום החופשי של שמר.
לא זוג יונים, אבל ביחד כבר שנים. "La chanson des vieux amants"
בנאי שילב את השיר, שהפך לאחת הבלדות המרגשות והמזוהות עימו ביותר, באלבומו "פרצוף של צועני" משנת 1973, והצלחתו המשיכה בקאברים רבים לקאבר שלו, שביצעו בין השאר חווה אלברשטיין, קורין אלאל, ישי לוי, וגם בנו יובל בנאי, סולן משינה. לאורך השנים בנאי האב טען, בצניעותו האופיינית, שגרסת הכיסוי שלו עולה על המקור - בדגש על התרגום שכלל משפטים חזקים כמו "ובלילות הכי קרים היו ודאי גם אחרים, שאת גופך השביעו נחת", וכמובן, הפזמון הכובש: "יפה שלי, את יחידה ומכושפה שלי". הכישוף ללא ספק עבד.
7. "מרלן", זוהר ארגוב: הרגע שלפני הנפילה
הקשר בין זוהר ארגוב לצרפת רופף לפחות כמו הקשר בין הטקסט של Le violon de mon" père" ("כינורו של אבי"), שירו של אנריקו מסיאס, למילים שעוזי חיטמן חיבר לגרסה העברית שלו, "מרלן" - מלהיטיו הגדולים של המלך.
כך עוברים חייו. "מרלן"
השיר הופיע באלבומו החמישי של זוהר, "כך עוברים חיי", משנת 1984, וסימן את הרגעים האחרונים שלפני נפילתו לסמים. חיטמן סיפר פעם שכשהגיע לביתו של זוהר כדי להציג בפניו את השיר, הוא פגש אדם עשיר שחי ברמה גבוהה מאוד, אבל כבר בביקורו השני גילה שם בית מוזנח, ללא ריהוט, וקיבל מכך השראה ללהיט נוסף שכתב לזוהר - "עד מתי?"
נגן כינור, נגן שירך. "Le violon de mon père"
במקום ערגה לצלילי הכינור של אבא ("גופו עשוי מעץ החיים, למיתריו יש קול שאיש לא יכול לחקות"), "מרלן" של חיטמן מדבר על אהבה נכזבת ("השקיתי וטיפלתי בה, גדלה כבר לא ילדה / אמרה שלום והסתלקה, לאן איש לא ידע") ועל שברון לב, שרק הכינור של אבא של מסיאס, אולי, יכול לרפא.
8. "עיישה", חיים משה: עיישה שאיתי
הטלטלה הנפשית שחווה הדובר בעקבות כישלונו לחדור לליבה של "עיישה" מזכירה קצת את הסחרור שעבר השיר הזה עד שהגיע לנחלתו אצל חיים משה. כתב והלחין אותו המוזיקאי הצרפתי-יהודי ז'אן ז'ק גולדמן, ובשנת 1996 הוא הגיע לזמר הרגאיי האלג'יראי שב חאלד, שהקליט אותו בשתי גרסאות - אחת בצרפתית ואחת בערבית.
הצלחה מיידית. "עיישה"
השיר הפך ללהיט בינלאומי, ושנה לאחר מכן זכה לביצוע של ילד הפלא הדרוזי פאדי כיוף, בתרגום לעברית שבו "עיישה" - במקור, אישה שמחפשת אהבת אמת, ולא כסף או תכשיטים - היא "עיישה, אישה שטן", שקוראת בקלפים ובקפה. הביצוע פחות הצליח, ושבע שנים לאחר מכן, ב-2004, פאדי בן ה-19 נמצא ללא רוח חיים בביתו שבעוספייה.
פתח לחיים משה את השער לתרגומים נוספים. "Aicha"
את הגרסה העברית הידועה ל"עיישה", עם התרגום של אהוד מנור, הוציא חיים משה כמה שבועות אחרי הקאבר של פאדי - וההצלחה היתה מיידית. "עיישה" היה ונשאר אחד הלהיטים היותר גדולים של משה, ובעקבותיו הגיעו תרגומים בעברית לשירים אחרים של שב חאלד, שהולידו בין השאר את "תרחמי עלי" של עומר אדם (בתרגום של אסף אטדגי), את "רק איתך ודי" של אושר כהן, ואת "סה לה וי" של קובי פרץ. כל אלה היו חלק מהחיבור החזק ביותר שהיה כאן לתרבות הצרפתית מאז הפיפטיז, ונישא על גל העלייה הגדול מצרפת.
9. "קומסי קומסה", סטפן לגר: הרבה יותר מ"ככה ככה"
להיט הקיץ הרשמי של 2018 ככל הנראה לא היה קורה אילולא השפעתה התרבותית של העלייה החדשה מצרפת. ההייפ סביב הצליל והקצב שהגיעו איתה משם הובילו את חברת "יס" ללהק את הדוגמן/שחקן/רקדן סטפן לגר, יליד טוגו, לפרסומת מקפיצה בצרפתית, שבהמשך הפכה לשיר ששבר את הרשתות החברתיות ואת מצעדי הפזמונים.
טבעי כמו שילוב בין קוראסון לשוקולד השחר. "קומסי קומסה"
השילוב בין העברית לצרפתית בשיר היה טבעי כמו שילוב בין קוראסון לשוקולד השחר, ובמובנים רבים סייע לחיבור בין הצברים לעולים היהודים מצרפת, והקל על חבלי הקליטה שלהם. התוצאה היתה הרבה יותר מ"ככה ככה" (קומסי קומסה). מעבר לאינסוף ההשמעות ברדיו והצפיות ביוטיוב, היא גם חיזקה את הפלטפורמה, ואת ההצדקה, לשילוב של עברית וצרפתית בשיר הישראלי לאירוויזיון. האם הלכנו רחוק מדי? ימים מעטים מאוד יגידו.
10. "מישל", נועם בתן: יהיה מארש ניצחון?
רבים הרימו גבה כששמעו לראשונה את השיר וגילו שהוא משלב מילים בצרפתית. מה פתאום צרפתית? למה? מה רע בשפת האם? לחלק מהמעריצים זה נשמע מוזר, לא קשור, יומרני, אפילו פלצני. ובכל זאת, "מישל" היה ונשאר אחד השירים היותר יפים ומרגשים של הביטלס.
רק לביטלס מותר? "מישל"
בקיצור, אם לביטלס מותר לשלב צרפתית בשיר שקוראים לו "מישל", אז מי אנחנו, מה אנחנו. הכל טוב, ואולי אפילו אפשר להתחיל לזמזם את מארש הניצחון.
