את הראיון עם נועם בתן קטעו לפתע צלילים צורמים של אזעקה שפילחו את האוויר בתל אביב, משגרים אותנו למקלט ציבורי סמוך.
שם, בין הדי הפיצוצים, הופך בתן לכוכב בן־רגע. עונה לכל מי שניגש, מצטלם עם ילדה נרגשת, שמספרת לו שאח שלה הולך להצטער על שהלך לחבר ופספס אותו במקלט, משרה רוגע וביטחון על כל הנוכחים, מעין מרחב מוגן אנושי של אור, ממש כמו שהוא מתכוון להיות על הבמה הגדולה בווינה, כנציג כאן תאגיד השידור הישראלי לאירוויזיון 2026. רגע לפני שהוא ממריא לתחרות, נועם מספר בראיון אישי וחשוף על החיים שהשתנו, על החלומות לעתיד ועל המוזיקה.
רגע לפני האירוויזיון: נועם בתן בראיון למגזין עצמאות של "היום" // כתבת: מאיה כהן, צילום: מיכאל וקסל
"מאז 'הכוכב הבא' אני כל הזמן אומר תודה לאל על שמונה השנים שהיו לי כהכנה בקריירה", הוא משתף. "זה לא היה באותו קנה מידה בכלל, אבל כן היו מזהים אותי והתרגלתי כבר לאקט הזה שניגשים אליך, מצטלמים, מדברים. היום כמובן זה בקנה מידה אחר לגמרי, לפעמים זה נעים ולפעמים פחות, אבל זו ברכה מטורפת, משהו שחיכיתי לו המון זמן".
שמונה השנים שעליהן הוא מדבר היו מלאות בעבודה קשה של מי שבגיל צעיר התאהב במוזיקה והבין שהיא הייעוד שלו. צעיר ישראלי־צרפתי שהמתח בין הזהויות שבו בא לידי ביטוי באמנות שלו, כולל בשיר "Michelle" ("מישל") שיבצע באירוויזיון, שיר שכתב יחד עם צליל קליפי, נדב (נאבי) אהרוני והמתמודדת שקדמה לו יובל רפאל, ושעוסק בבחירה לצאת ממעגל רגשי רעיל.
לשבור את המעגל. השיר "מישל"
עוד לפני התחרות השיר התפוצץ ברשתות וזכה לשבחים, לצד תהיות על המקום הנכבד שלו השפה הצרפתית זוכה בו. המקום הזה הוא הסיפור של בתן, שאחרי שנים שבהן חיפש זהות ובית, מצא אותם דרך הצלילים.
"אנחנו מכינים ביצוע מדהים על הבמה עם המון הפתעות", הוא מבטיח. "אני לא יכול לספר כמעט כלום, רק שאני בחזרות מאוד אינטנסיביות, כולל הרבה חזרות ווקאליות. תהיה הרבה שמחה על הבמה".
עוד לפני זה, יום העצמאות הקרוב יהיה שוב בתקופה ביטחונית לא יציבה. איזה משקל זה שם עליך?
"אני מרגיש שיש לי שליחות מטורפת, זכות אדירה להיות במקום הזה, לייצג את המדינה שלנו. אם אני יכול לתת גאווה או אור לאנשים בתקופות מורכבות כמו אלה, זו זכות ענקית ואני מקווה שאעשה את זה בצורה הכי טובה שיש. להרגיש את העם שמחזיק אותי ונותן לי גב, אין כוח שמשתווה לזה. זה כוח טבע".
בשנה שעברה יובל רפאל סיפרה שהכינו אותה לקריאות הבוז מהקהל. אתה מתכונן לאפשרות שזה יקרה לך?
"אי אפשר באמת להתכונן לעשרות אלפי אנשים בקהל שצועקים. גם אם יואב צפיר יצעק לי בוז, זה לא ישתווה לזה..." הוא צוחק. "אני לא מגיע למקום שהולך לחבק אותי בהכרח, אני לא חווה את זה כמו שאר המדינות. אני מגיע לשם קצת במצב הישרדותי. מצד אחד יש לי את העם שלי מאחוריי, שנותן ים כוח, ואני עטוף במשלחת של כאן, ומצד שני אני מגיע לסיטואציה לא פשוטה. יש פה אתגר לעבור, ואני בא במוד של מוטיבציה גבוהה ושמחה בלתי נגמרת.
"אני מביא לשם את עצמי, לא יודע להיות משהו אחר, והעצמי הזה כולל אהבה, רגישות, את הלב שלי ואת האותנטיות שלי. אני לא בא לשחק משחק ולהיות מישהו שאני לא, אני בא לתת את הביצוע הכי טוב שאני יכול, ליהנות מהדרך ולהיות אמיתי. לבוא להיות נועם. אני בא עם דגל ישראל על הכתפיים שלי, זה כבר חתיכת דבר שמראה טוב מאוד מי אני ומאיפה אני בא. אני בא להתגאות בזה שאני ישראלי, ותמיד אהיה ישראלי, זה חלק בלתי נפרד ממני. אביא את עצמי, ואני מקווה ליהנות מהדרך כמה שאפשר ולהוציא את האור שלי החוצה".
לקחת קצת טיפים מיובל?
"גם יובל וגם עדן גולן אמרו לי 'פשוט תיהנה מזה, כי זה לא דבר שיחזור'".
יצא לך להאזין לשירים אחרים שמשתתפים?
"בין החזרות הספקתי להקשיב לשיר של בולגריה, והוא ממש מגניב ומרים ועושה שמח. הקשבתי גם לשיר האיטלקי, והוא שיר מגניב של החיים, עם זמר שיש לו קסם משלו, ומאוד כבש אותי. אני מאוד אוהב גם את השיר של יוון, שיר על ספידים כזה. יש השנה מתחרים מדהימים".
"שיר מגניב של החיים, יש מתחרים מדהימים השנה". השיר של איטליה לאירוויזיון 2026
קצת מלחיץ, לא?
"זה לא מלחיץ, כי זה להתעסק בהשוואות ואני לא חושב שיש בזה תועלת. הדבר העיקרי זה להתפקס על מה שיש לי לעשות, על החזרות ועל הביצוע שלי, שאני רוצה שיהיה הכי טוב".
מצליח לראות תרחיש שבו אתה זוכה?
"לפעמים אני מרשה לעצמי לדמיין את זה, כדי לכוון את עצמי לשם. אני מקווה שזה יקרה, אמן, אבל אני מנסה לזרום עם הדבר, להיות ברגע, לא לחשוב יותר מדי. זו הרפתקה חדשה, במה עצומה, דבר גדול. אני מרגיש את כובד האחריות".
האחריות הזאת מלווה גם בנטל?
"גם נטל וגם זכות".
"נפרץ סכר מטורף"
בתן, שחגג לפני כחודש וחצי 28, נולד בכפר סבא וגדל ברעננה, הוא אח צעיר לשני אחים גדולים ובן לקורין, מטפלת וציירת ("מאוד רוחנית, יש לנו קשר מטורף"), ולעופר, איש הייטק ("הוא השכלי של הבית").
שני ההורים צרפתים, "עם המבטא והכל", כפי שמגדיר בן הזקונים. "הם עלו לישראל בשנות ה־90, האחים שלי נולדו בצרפת ואני נולדתי פה".
מתי המוזיקה נכנסה לחיים שלך?
"היא תמיד העסיקה אותי. שרתי, רקדתי. כשהייתי בן 12, אחי אילן השתתף במחזמר של 'מסך עולה', פרויקט של עיריית רעננה שבו ילדים מכיתות מב"ר, אתגר, עולים, תלמידים קצת בעייתיים, מרימים בסוף השנה מחזמר מושקע. לא אשכח בחיים את הרגע שבו ראיתי את אחי המוכשר על הבמה. התרגשתי ברמות ואמרתי לעצמי שכשאגיע לגילו, אעשה את זה גם. זה ממש היה דבר שחיכיתי לו.
"כשסיימתי חטיבה עם ממוצע ציונים של 50 ומשהו בתעודה, כי פשוט לא ראיתי צורך ללמוד, אמרו לי 'אם אתה רוצה לעלות לתיכון, הדרך היחידה היא כיתת אתגר'. אמרתי 'יש!', זה הדבר שהכי רציתי, בגלל 'מסך עולה'. בחטיבה הלכתי למישהו שעשה לי אבחון בשקל תשעים כזה, עשר דקות, שבסופו הוא אמר לי 'קח ריטלין'.
"לקחתי ריטלין בגיל 14, במשך שבוע, ונכנסתי לדיכאון הכי עמוק שהייתי בחיים שלי. הפסקתי עם זה והבנתי שאף אחד לא יגיד לי מה לקחת, ושהלימודים פשוט לא עניינו אותי. ידעתי שכשמשהו יעניין אותי אהיה מספיק מרוכז כדי ללמוד אותו. הדיכאון נמשך כל השבוע שבו לקחתי את הריטלין, וברגע שהפסקתי זה עבר. זה היה אירוע ספציפי מאוד, שבו מישהו החליט עבורי שאני צריך לקחת תרופה שלא היתה נכונה לי.
"באותה תקופה רקדתי ברייקדאנס, התחלתי לנגן בגיטרה, ובכיתה י"א הגיע המחזמר של 'מסך עולה' שבו הייתי בתפקיד ראשי, שר ורוקד עם חברים שלי ועושה את מה שאני הכי אוהב בעולם.
"בהופעות הייתי יושב בקהל ומעריץ את מי שעל הבמה, ובאותה נשימה עם קוצים בתחת, מרגיש שאני חייב לעלות עליה. הייתי נער די מופנם, ביישן, ילד טוב, אבל בתוכי היה המון רעש, דברים שהייתי צריך לצעוק החוצה"
"למדתי לנגן בפסנתר לבד וכתבתי את השיר הראשון שלי, אבל עוד לא חשבתי על זה כמקצוע. אני זוכר גם שהייתי בהופעה של אסף אבידן שהעיפה אותי. בכלל, בהופעות הייתי יושב בקהל ומעריץ את מי שעל הבמה, ובאותה נשימה עם קוצים בתחת, מרגיש שאני חייב לעלות עליה. הייתי נער די מופנם, ביישן, ילד טוב, אבל בתוכי היה המון רעש, המון דברים שהייתי צריך לצעוק החוצה".
לצעוק דרך היצירה שלך?
"את השיר הראשון שלי כתבתי בתקופה הזאת. נפתחתי ל־NLP ולטוני רובינס, להתפתחות אישית. אמא שלי מטפלת ובאה מהעולם הזה, ומגיל צעיר נמשכתי לזה. הבנתי שדרך המוזיקה אכניס את ההתפתחות ואת הדרך שלי.
"השיר הראשון שכתבתי היה על זה, על הילד הפנימי. עזבי שהוא היה גרוע וקלישאתי בטירוף..." הוא צוחק. "בגיל 17 במאי המחזמר מהתיכון המליץ עלי ל'כוכב הבא'. הלכתי לאודישנים לא בשל בעליל, ולא עברתי. הייתי עצוב ברמות מטורפות. למזלי, לא שידרו את זה. אני יודע שיואב צפיר שמר עלי, כי כשנפגשנו בשלב מאוחר יותר הוא אמר לי 'ידעתי שמתישהו תחזור'. בגיל 20 התקשרו אלי מ'אביב או אייל' והציעו לי לבוא לתוכנית. סיימתי במקום השני והיה לי מדהים. לא הייתי אותו ילד בן 17 שהגיע ל'כוכב' ולא ידע מי הוא בכלל. אמרתי 'אני לא זז מעצמי מילימטר', והאודישן הראשון, בצרפתית, עשה רעש.
"נפרץ לי שם איזה סכר מטורף, הבנתי בפעם הראשונה מה הפוטנציאל שלי כי קיבלתי פידבקים, אבל עדיין לא חשבתי שאעשה מזה קריירה. החלום הגדול שלי היה להשתחרר ולטייל בעולם, לפגוש אנשים ותרבויות וללכת לאיבוד בחופש הזה. זה לא קרה, כי פתאום הגיעו הזדמנויות ואמרתי 'תכה בברזל כשהוא חם'. מצד שני, לא היו לי שירים והתחילו לרוץ לי בראש שאלות כמו למה אני עושה את זה אם אני לא נהנה מהתהליך?"
למה לא נהנית?
"אחרי 'אביב או אייל' הייתי בתקופה שבה לא הצלחתי להכיל את השינויים בחיים שלי, וזה היה בבום. זה לא היה דיכאון באותה עוצמה כמו בגיל 14, פשוט לא הייתי בשל להכיל את מה שקורה, אבל התקופה הזאת גם לימדה אותי המון על סבלנות ועל כמה אני שמח שהדברים לוקחים זמן. אלוהים לוקח אותי בדרך בריאה וטבעית לנשמה שלי".
את חלום הטיול הגשמת?
"רציתי לטייל, אבל נכנסתי לעבודה, ובשנתיים הראשונות המוזיקה לא יצאה. אחר כך יצאו שירים ואז אלבום, יצאנו לטור הופעות. כל התהליך הזה לקח בערך חמש שנים, ואז אמרתי לעצמי שעכשיו אני טס לתאילנד, הולך להרגיע את החסך, לטייל ולחוות את מה שרציתי יותר מהכל. חודש וחצי אחרי שהגעתי לתאילנד קרה 7 באוקטובר, אז חזרתי לארץ והתחלתי להופיע איפה שאני רק יכול.
"בטיול הזה היתה לי נקודת מפנה. פתאום הגדרתי את עצמי מחדש. תמיד אמרתי 'אני רוצה להיות פרי ספיריט', אבל שם הבנתי שאני לא באמת רוצה ללכת לאיבוד בעולם. הסתכלתי על הדרך שלי במוזיקה, ראיתי את המנהלים שלי זאק אזוגי ורודי סמדג'ה, ואת מי שהולך איתי כבר שנים, והבנתי שאני רוצה לחזור הביתה ולבנות מפעל חיים, שאני לא רוצה להיות הילד האבוד הזה שמטייל בעולם. שם, בפעם הראשונה, הבנתי מה חשוב לי".
"אני בא עם דגל ישראל על הכתפיים שלי, זה כבר חתיכת דבר שמראה טוב מאוד מי אני ומאיפה אני בא. אני בא להתגאות בזה שאני ישראלי, ותמיד אהיה ישראלי, זה חלק בלתי נפרד ממני. אביא את עצמי, ואני מקווה ליהנות מהדרך כמה שאפשר ולהוציא את האור שלי החוצה"
"אין לי דבר אחר"
עם חזרתו לארץ הצטרף נועם לסיירת האמנים שירדו לשטח המוכה והמדמם מאז 7 באוקטובר, לשמח משפחות מפונים וחיילים, וגם למפעל ההנצחה המוזיקלי שבו אמנים העניקו חיים לשירי הנופלים. הוא מבצע את השיר "פוקח עיניים" שכתב סמ"ר ירון שי ז"ל, בנו של השר לשעבר יזהר שי, שנפל ב־7 באוקטובר בקרב גיבורים מול עשרות מחבלים שניסו לחדור לקיבוץ כרם שלום. המילים המצמררות שכתב ירון, "רוצה שלא יגיע יום שבת", מקבלות בביצוע של נועם משמעות קורעת לב.
"קיבלתי פנייה מיזהר, אבא של ירון", הוא מספר, "יונתן ויינרייך, מפיק מוכשר שאני עובד איתו והלחין את השיר, חיבר בינינו. יזהר דיבר איתי, שלח לי את השיר וסיפר לי את הסיפור של ירון. היו לי בהתחלה קולות בראש של 'איך עושים את זה?', אבל הם נתנו לי תחושה מדהימה. המשפחה הזו, הם פשוט אנשים יוצאי דופן, אוהבי ישראל, מדהימים. זה דרש רגישות לגעת בשיר כזה. תהליך מדהים ומרגש, זכות".
התובנות החדשות באשר לייעוד שלו הובילו את נועם ללכת שוב לתוכנית שאליה ניסה להיכנס בגיל 17. הפעם, חמוש בניסיון, בשירים ובקו אמנותי מובהק, הוא עשה את כל הדרך עד לניצחון המוחץ ולכרטיס הכניסה לאירוויזיון, שיציין השנה 70 שנה, בעוד אצלנו מציינים 90 שנה לשידור הציבורי. בתן ישתתף בחצי הגמר הראשון, שיתקיים ב־12 במאי (שיר מספר 10), והגמר יתקיים במוצ"ש, 16 במאי. גם הגמר וגם חצאי הגמר ישודרו בכאן 11, בכאן 88, בכאן BOX, ביישומון כאן ובכאן רדיו.
ההשתתפות באירוויזיון, כידוע, לא עברה חלק עבור ישראל. בנובמבר האחרון נערכה עצרת ה־EBU (איגוד השידור האירופי) בז'נבה, ושם ייצגו את תאגיד השידור מנכ"ל כאן, גולן יוכפז, ונציגת התאגיד באיגוד, עו"ד אילה מזרחי. בתום דיון מכריע ומתוח הוחלט שישראל תשתתף באירוויזיון.
במהלך המושב, שהתקיים לאחר כמה חודשים של קמפיין אינטנסיבי שאורגן על ידי חלק מהמדינות נגד השתתפותה של ישראל בעקבות הלחימה בעזה, אמר יוכפז למשתתפים כי ניתן להבין את הניסיון להוציא את כאן מהתחרות רק כחרם תרבותי, וכי מדובר בהחלטה שתפגע בחופש היצירה ובחופש הביטוי של חברות ה־EBU. יוכפז ומזרחי ציינו בפני המליאה את התרומה התרבותית המתמשכת של ישראל לתחרות, את חלקה המשמעותי באירוויזיון ואת חלקה בארגון עצמו לאורך יותר מחמישה עשורים.
ההצלחה של "כאן" להישאר חלק מהאירוויזיון, על אף הלחץ הדיפלומטי הקשה של גוש המדינות המתנגדות, הגיעה לאחר תהליך הכנה נרחב וממושך שערכו יוכפז ומזרחי מאחורי הקלעים חודשים לפני הכינוס בז'נבה, ושהגיע לשיאו בביקור שערך בישראל מנכ"ל תאגיד השידור האוסטרי, שמארח השנה את התחרות, ובפגישה שלו עם נשיא המדינה יצחק הרצוג ועם יוכפז.
במקביל, בתן כיכב על במת "הכוכב הבא של ישראל לאירוויזיון" (קשת 12) בדרכו לייצג את ישראל בתחרות. "במשך כמה שנים היה 'לא' נחרץ מהצד שלי ומהצד של המנהלים שלי לפניות מ'הכוכב'", הוא מספר. "הרגשנו שלא בא לנו את הדרך הזאת. שאני כאמן יודע מה אני רוצה, ואני לא רוצה להיות חסר שליטה. הפעם אמרנו, יאללה, בואו נלך על זה, אני קופץ למים".
"היתה לי לפני ארבע שנים מערכת יחסים רעילה, לא בריאה, ולמדתי לקום וללכת, לבחור בעצמי. למדתי לשים גבולות, זה היה שיעור חשוב. 'מישל' זה שם קוד כזה לאהבה רעילה. השיר בא להגיד - תבחר בעצמך"
הגעת לתוכנית כאמן עם שירים, אבל לא פרצת ממש עד "הכוכב".
"אגיד את זה בצורה יותר מדויקת. לפני 'הכוכב' היו לי שירים שהתפוצצו, אבל אם היו שואלים בן אדם ברחוב 'אתה יודע מי זה נועם בתן?', הוא היה עונה שלא. אם היו מתחילים לשיר לו 'בן אדם עם שריטה', הוא היה אומר 'אה, זה שלו?'"
השיר הולך לפניו. "בובה"
היה שלב בדרך שחשבת שזה כבר לא יקרה?
"בשיר שלי 'היום' אני אומר 'יש לי קולות שעוד רצים בראש, עשר פעמים ביום רוצה לפרוש'. אז היו רגעים כאלה, אבל הם החזיקו בדיוק חצי שנייה, כי ידעתי שאין מצב, שאין לי דבר אחר. אנחנו באים לעולם הזה לעשות משהו ולהשפיע, ואני רוצה להעביר אור, תקווה".
להעביר אור באחת התקופות החשוכות שלנו, וגם לאחר שניסו להדיר אותנו מהתחרות. ברור שלא יהיה קל, אתה מוכן לזה?
"אני חייב להגיד לך שבזמן שאמרת את זה עכשיו עלו לי דמעות. אני עובר ימים לא פשוטים עם המצב במדינה, יש פה תדר כללי כבד, ולחשוב על זה שאני אהיה זה שיוכל לתת אור. אני יודע שזה נשמע קלישאתי, כי אני מרגיש את הקושי בעצמי, אבל אני אומר לעצמי שלהיות מסוגל לתת אור בתקופה הזאת זה די מטורף".
מה מעודד אותך בימים קשים?
"אני שומע מוזיקה, כותב. מתאמן קצת, יוצא להליכה. אביתר בנאי מאוד עוזר לי, חנן בן ארי, עמיר בניון, ישי ריבו, אמיר דדון, אני מאוד אוהב את האזורים האלה, גם הרבה באנגלית.
"היתה לי גם שיחה עם חנן בן ארי, שהתעניין אחרי שנפגשנו ב'כוכב' ושאל איך אני. אמרתי לו שאני מרגיש שאני לא מעכל, שבא לי לעכל את זה בזמן התהליך ולא אחרי, והוא אמר לי שלרוב מעכלים אחרי. אפילו כשאלוהים ברא את חוה הוא הרדים את אדם, אז לפעמים צריך לתת לזה זמן. אני חושב שאולי אחרי זה אצליח לעכל".
"התפוצץ על 200"
לאחר שנים שבהן ניהל מאבק וחיפש אחר ה"אני" האותנטי שלו, היום נועם בטוח במקום שלו, שאותו הוא מבטא בשיחה, וגם בשירים.
"נולדתי בישראל ותמיד הרגשתי יותר בנוח לדבר ולהתבטא בעברית", הוא אומר. "ההורים שלי הם הכי צרפתים שיש, עם מבטא, ובתור ילד, שגם מדבר מהר, הייתי מתוסכל שלא הצלחתי להתבטא. כששרתי 'פור מי דאבלה' ב'אביב או אייל' בפעם הראשונה, כל התסכול שחוויתי בחיים על חוסר הביטוי הזה התפוצץ על 200 קמ"ש, בצרפתית".
למה הרגשת שלא הצלחת להתבטא?
"ההורים שלי לא הבינו מה אני אומר, אז ניסיתי לתרגם לצרפתית ולא הייתי מצליח להגיד מה שאני רוצה. אמא שלי היתה מתקנת אותי, וברגע אחד נקטע לי חוט המחשבה. זה נהיה פרויקט שלם בשבילי בתור ילד, עד שבכיתה ז' החלטתי בצורה מודעת שבא לי לעבור לחטיבה עם הרבה ישראלים, כי ביסודי הרוב המוחלט של החברים שלי היה צרפתים, שעד היום הם חברים טובים שלי. רציתי להיפתח ולהכיר את הצד הישראלי שבי, שלא קיבל מקום.
"אף פעם לא הייתי צרפתי עד הסוף או ישראלי עד הסוף. אצל הצרפתים הייתי תמיד יותר ישראלי ואצל הישראלים הייתי זה עם הנימוס הצרפתי, אף פעם לא הייתי בשום משבצת באמת".
"לפני 'הכוכב' היו לי שירים שהתפוצצו, אבל אם היו שואלים בן אדם ברחוב 'אתה יודע מי זה נועם בתן?' הוא היה עונה שלא. אם היו מתחילים לשיר לו 'בן אדם עם שריטה', הוא היה אומר 'אה, זה שלו?'"
מה ישראלי בעיניך?
"זו שאלה יפה שיש לה מיליון תשובות, כי למדינה שלנו באו אנשים מכל העולם ויש פה שילוב תרבויות מטורף. באתי מבית שמדברים בו צרפתית, אבל אני מרגיש הכי צבר, זה הבית שלי, אז אני חושב שהתשובה היא אהבת המדינה, לדעת שאין לי ארץ אחרת. אני חולם לעשות קריירה בינלאומית בזמן הנכון, אבל אני לא רואה את עצמי גר בשום מקום אחר חוץ מבארץ".
הצרפתית שולטת בשיר "מישל", זו גם סגירת מעגל על השנים שברחת ממנה?
"זה התחיל כבר ב'כוכב'. שרתי הרבה בצרפתית, גם בגמר. נשארתי נאמן לעצמי כמו שהייתי תמיד בכל הקריירה שלי, ואמשיך להיות עד סוף ימיי. כשהשיר יצא היו ביקורות על הצרפתית והיו לי ימים מאתגרים כדי להכיל את זה. אמרתי לעצמי, מה, לא אוהבים? לא מתחברים?
"התבאסתי בימים הראשונים, ברור, אבל נתנו לזה רגע לראות מה קורה וקיבלתי תגובות שהראו ממש תהליך שקרה להרבה אנשים. ראיתי ברשתות שבהתחלה היה איזשהו קושי, ואחרי שבוע-שבועיים אנשים שרים את הצרפתית בסלון, הופכים את זה לקטע, לומדים את השפה ומתרגמים. זה מטורף. אני לא מפסיק לקבל הודעות של 'אנחנו לומדים צרפתית בזכותך'.
"ברור שאנחנו מייצגים את ישראל, אבל חשוב להגיד שבשיר יש הרבה יותר עברית מכל מה שהיה בשנים האחרונות. הדבר השני, שעליו אני לא מתנצל, הוא שאני חצי צרפתי והולך לשיר את השיר הזה רוב חיי, אז אני צריך לאהוב אותו וליהנות לשיר אותו. באתי לעשות מוזיקה כדי לממש את עצמי, ובשביל לממש את עצמי אני צריך לדבר את האמת שלי. הצרפתית היא חלק מהאמת שלי".
יצא לך לראות את כל הממים על זה? אפשר לצחוק על זה?
"אפשר, זה מצחיק, אני רואה הכל מהכל וזה בסדר. אם זה גורם לשיח, זה אומר שזה דבר טוב. אמנות אמורה לעורר משהו, לגעת".
כמה אנשים שאלו מי זאת מישל?
"אינסוף. אבל באמת אין מישל ספציפית. זה שם קוד כזה לאהבה רעילה, מערכת יחסים רעילה. יש אנשים שייקחו את זה למערכת יחסים רומנטית, או חברית, לקשר לא בריא. והשיר בא להגיד - תבחר בעצמך".
אבל זה מבוסס על חוויה אישית שלך.
"כן, היתה לי לפני ארבע שנים מערכת יחסים רעילה, לא בריאה, ולמדתי לקום וללכת, לבחור בעצמי. למדתי לשים גבולות, זה היה שיעור חשוב.
"מערכת היחסים האחרונה שלי, שנגמרה לפני שמונה חודשים, לא היתה רעילה אלא פשוט לא מדויקת, וגם בה למדתי לקום וללכת למרות שאני אוהב אותה מאוד. בשיר אני אומר 'אני נותן לך ללכת אבל אני אוהב אותך'".
"יש לי רצון אמיתי ועמוק בזוגיות, אבל אני ברגע של טרפת בחיים שלי וצריך להיות הכי ממוקד שיש, אז אני שואל את עצמי כמה אנרגיה יש לי? הרבה דברים זזים בחיים שלי, אני לומד להכיל את כל מה שקורה"
"אנחנו יוצאים מתבניות"
אז כן, בנות. הוא רווק, ומתחילות איתו בלי הפסקה, אבל לא בטוח שיש לו מקום בתקופה הזאת לאהבה חדשה.
"זו שאלה שאני שואל את עצמי לאחרונה", הוא מתוודה. "יש לי רצון אמיתי ועמוק בזוגיות, אבל אני ברגע של טרפת בחיים שלי וצריך להיות הכי ממוקד שיש, אז אני שואל את עצמי כמה אנרגיה יש לי? האם זו אופציה בשבילי? הרבה דברים זזים בחיים שלי, אני לומד להכיל את כל מה שקורה. מין תקופת הסתגלות כזאת".
יש זמן לדייטים?
"בתקופה האחרונה החלטתי שאני מרפה ומשחרר פוקוס מזה. אני רוצה שהדבר יגיע בצורה חופשית. הייתי יוצא לדייטים פה ושם, וזה גם דבר שאני מנסה להבין איך אני עושה עכשיו, כי לשבת בחוץ זה יותר מורכב".
לאורך השיחה עולה לא מעט הביטוי "בעזרת השם", עם המון התייחסות של נועם לשיחות עם אלוהים ולהשגחה עליונה. "אני בא מבית מסורתי", הוא אומר. "אני לא דתי, לא שומר שבת, אבל יש בי שורש יהודי שאליו אני מחובר, יותר במובן הרוחני. אני מאמין באלוהים מאוד".
אולי לא סתם השם השני שלך הוא "דנאל".
"האמת שלאחרונה יצא לי לחשוב על זה שיש בו איזה משהו מגניב. היתה נומרולוגית שאמרה לי שבדנאל יש פחות אנרגיה קשה או תדרים של בדידות, ושביום קשה קצת אני יכול להשתמש בשם הזה, לקרוא לעצמי ככה. אז בחיים שלי אני נועם, אבל אם אני צריך שנייה יש לי את המקום הזה, של דנאל".
מתי בפעם האחרונה היית צריך אותו?
"לפני כמה ימים. אני משתמש בשם הזה באמת כשאני ביום עם רגש נמוך, שטיפה מאתגר יותר מבחינה רגשית. לא היה משהו ספציפי, פשוט יום כזה. פעם מישהו אמר לי 'כשיש לך צורך לבכות, תבכה. אל תשאל למה. לא תמיד יש סיבה להרגשה, אנחנו בני אדם'".
אם נתייחס ל"דן" כ"משוחח" זה דווקא מתחבר לי אליך, לשיחות שלך עם אלוהים.
"וואו, לא חשבתי על זה בחיים. זה מדהים. במשך שנים היה לי קשה איתו, כי דן מבחינתי היה דין. אהבתי מאוד. תודה, עזרת לי".
שמחתי לעזור. אפרופו אמונה, יש לך איזה טקס לפני שאתה עולה לבמה? קמע?
"אני אומר 'שמע ישראל', מדבר איתו וגם לומד תדרים. זו דרך רוחנית לטפל בעצמי ובאחרים דרך תדרים. אני משתדל להעביר תדרים טובים, כמו תדר אהבה ללא תנאי, תדר השפע, חיבור לאני הפנימי, מנסה לדייק את עצמי. אני גם שנים בטיפול פסיכולוגי ומרגיש שזה טוב לי גם בכללי וגם בתקופה הזאת".
על מה אתה מדבר בטיפול?
"בגדול על החיים האישיים והפרטים שלי. ללמוד להכיל את כל מה שקורה וחדש בחיים שלי ולוודא שאני עושה את זה בצורה טובה, בריאה ונעימה. מה שקורה בחיים שלי נשאר שלי.
"ברור שאני מדבר גם על ההכנות לאירוויזיון, זה החלק העיקרי בחיים שלי כרגע. אנחנו מדברים על הכל, למשל באיזו גישה לבוא לתחרות ואיך ליהנות מזה. טיפול זה חשוב, אני ממליץ עליו לכולם, גם אם אתם לא עוברים איזה קושי מטורף בחיים. זה כמו שהולכים לחדר כושר לפתח את הגוף ולשמור על הבריאות הפיזית, אז גם הבריאות הנפשית חשובה לכולם. אמא שלי, שהיא דמות עיקרית בחיים שלי, היא בעצמה מטפלת. זה העולם שבאתי ממנו, ואני גם תמיד מחפש להשתפר ולהיות טוב יותר".
"אף פעם לא הייתי צרפתי עד הסוף או ישראלי עד הסוף. אצל הצרפתים הייתי תמיד יותר ישראלי ואצל הישראלים הייתי זה עם הנימוס הצרפתי, אף פעם לא הייתי בשום משבצת באמת. אני חולם לעשות קריירה בינלאומית, אבל אני לא רואה את עצמי גר בשום מקום אחר חוץ מבארץ"
בוא נדבר על שוק המוזיקה הישראלי, שנשלט ברובו על ידי המוזיקה הים־תיכונית, לא ז'אנר שאתה מגיע ממנו. עד כמה אתה מחובר אליו?
"אני חושב שאין היום ז'אנרים. המוזיקה הים־תיכונית היום היא לא באמת ים־תיכונית ברובה. יש זמרים שנחשבים מזרחים ועושים מיקסים שמכילים הרבה דברים אחרים. אני אוהב לשמוע את מה שכיף לי, בפלייליסט שלי תראי הכל מהכל, אושר כהן, עדן חסון, האלבום האחרון של אייל גולן, עדן בן זקן, חנן בן ארי שנע בין מזרחית למאוד ישראלי, פאר טסי שיש לו גם השפעות של שלמה ארצי. היום הכל מעורבב, אמנים מביאים את עצמם וזה יפה בעיניי, אנחנו יוצאים מתבניות. גם ב'מאדאם' יש משהו קצת ים־תיכוני. האם אני שר עם חי"ת ועי"ן? לא, אבל עדיין אני אוהב להכניס ולהגניב סלסולים כאלה, כי זה מרגיש נכון".
אפרופו "תבניות", מה דעתך על תדמית ה"חמוד" שנוצרה סביבך? אסף אמדורסקי דיבר על זה בתוכנית. אתה חושב שזה טיקט טוב לאירוויזיון?
"יש רגעים שאני חמוד ויש רגעים שאני מרגיש מדוכדך, כמו כל בן אדם בעולם. אמדורסקי היה בשבילי סוג של שליח, שבא לפתוח לי את העיניים ולהגיד 'רגע, אני יכול להיות יותר אותנטי, עוד יותר פתוח?' אני יכול להגיד שהאמת שלי מתבטאת בצורה הכי טובה במוזיקה שלי, באלבום שהולך להגיע. אני מדבר שם את כל הלב שלי. גם לאירוויזיון אני בא מי שאני, לא לשחק תפקיד".
באלבום שלך נשמע שירים גם על המצב בארץ? על השנים הקשות האחרונות?
"יש שיר אחד שהוא ממש לאומי, ממקום של אהבה ואחדות, שהן משהו שאני רוצה שיקרה. שנפסיק להיפרד אחד מהשני, לבדוק בקבוצות מי יותר טוב ומי פחות טוב. זו העבודה האישית של כל אחד, לראות את הטוב בשני. זה מתחיל בעצמנו, לראות את הטוב קודם כל בחיים שלנו. גם אני מנסה, זה תהליך שלכולנו יש עבודה בו".
אם היית יכול לחזור עכשיו לילד ההוא ברעננה, שהסתכל על אח שלו על הבמה והרגיש שזה הייעוד שלו, מה היית אומר לו?
"שיחייך וימצא את הטוב בדברים, כי יש דרך יפה והרבה ברכה בדרך, שאני מצטער שלפעמים אני לא מצליח להקשיב לו, שאני עושה את כל מה שביכולתי ושאנחנו יכולים להיות גאים בעצמנו. אנחנו נגשים את החלום".
איפור: רוני עובדיה, עיצוב שיער: יוסף שיטרית, סטיילינג: תומר אלמוזנינו, ע. סטיילינג: יובל פרץ, טוטאל לוק: Verner ; ניהול: זאק אזוגי, רודי סמדג׳ה
