השאלה הראשונה שאני שואלת אותן היא מה הסיכוי שאספיק לצאת בימי חיי לטיול שורשים באיראן, מסע בעקבות סבתא ממשהד וסבא מכרמאן. "קשה להעריך, אבל אם תצאי למסע כזה, אז סבתא שלי תשמח להצטרף", עונה לי סרן ל', ראשת חוליית פיענוח ביחידה 9900, בת 24 מפתח תקווה. "היא גם שואלת אותי כל הזמן אותה שאלה. הסבים שלי מטהרן ומאספהאן. גם החיילים שלי אומרים לא פעם, אחרי היכרות מעמיקה של אתרים באיראן, שהם מאוד היו רוצים להיות שם פיזית".
קצינות המודיעין המתמחות באיראן לא דוברות פרסית, ולא מתרשמות ממעט הקללות שאני יודעת, אבל מכירות את איראן היטב־היטב. באזורים מסוימים מדובר בהיכרות אינטימית, עד לרמת הסמטה.
"התפקיד שלי כראשת מדור הוא לדאוג לכך שראשי החוליות מקבלים את כל האמצעים כדי להפליל את המטרות שלהם ולהביא את התשובות המודיעיניות הטובות והמדויקות ביותר", מסבירה רס"ן ש', ראשת מדור ביחידה 9900, בת 27 משדרות. "המשימה שלי היא לפתור להם כל מיני צווארי בקבוק, לעזור להן לחשוב על פתרונות יצירתיים, או להביא משהו חדש שלא נעשה עד היום. עשינו הרבה מאוד דברים שהם פורצי דרך, דברים שלא דמיינו שנעשה".
אחד מהחידושים שפותחו ביחידה 9900 הוא שימוש בכלים אוטומטיים כמענה לצורך שנוצר בעקבות ריבוי המטרות. "היינו צריכים לתקוף המון מטרות באופן נרחב מאוד כדי לפגוע בייצור הטילים, למשל", ממשיכה רס"ן ש'. "הפללה של כל מטרה היא תהליך מודיעיני ארוך, שמטרתו לפגוע באופן מדויק במטרה מבלי לפגוע באזרחים. תהליך כזה לוקח המון זמן, אז היינו צריכים להגביר את הקצב".
"לדוגמה, ידענו שיש שם מפעלים שמייצרים בהם את האמל"ח", מסבירה סגן ע', ראשת חוליית ניתוח נתונים גיאוגרפיים ביחידה, בת 22 מבאר שבע. "השאלה היתה באיזה האנגר ספציפי זה קורה, אז בנינו כלים שמאפשרים לנו לנתח נתונים גיאוגרפיים שנמצאים באזור מסוים בצורה אוטומטית ומהירה. ככה אפשר להתמקד בתוך המתחם באזורים שמעניינים אותנו, ובמקביל להימנע מפגיעה באזרחים.
"חיפשנו כלים שמייעלים את העבודה הידנית של הפיענוח הגיאוגרפי, והבנו שיש אלגוריתמים עם יכולות כאלה ביחידות שונות באמ"ן. לקחנו את היכולות הללו, התאמנו אותן אלינו, ולמעשה ממש בנינו כלי טכנולוגי יחד עם עוד יחידה, שהטכנולוגיה היא שלה, שמוצאת באופן אוטומטי את יעדי החיפוש שלנו".
"להפליל מטרה לוקח זמן, והכלים האוטומטיים מסייעים לנו למקד את הפיענוח, וכך לעשות את זה באופן מהיר ויעיל יותר", מוסיפה סרן מ', ראשת חוליה ביחידה 9900, בת 23 ממודיעין. "החלק של 9900 בפיתוח הזה היה משמעותי, אבל הוא לא היה קורה בלי שיתופי פעולה עם יחידות אחרות באמ"ן. הכוח של אמ"ן הוא שיתופי הפעולה הללו. כשהמערכות של בנק המטרות עובדות יחד, אפשר לפתח דברים מדהימים.
מ': "הזכות להשפיע ככה ולתרום לביטחון המדינה זה משהו שהייתי רוצה ממנו עוד. זה מעלה את סף הריגוש, אבל זו בעיקר זכות. זה לא מובן מאליו שאנחנו זוכים לגעת בביטחון מדינת ישראל בגיל כזה, בשלב כזה בחיים"
"בסוף, המשימה מחולקת לשניים - החלק המודיעיני והחלק הטכני. אנחנו עובדים ממש קשה במטרה לייעל את הפן הטכני, כדי שנוכל לתת יותר זמן ומענה לפן המודיעיני. הפן הטכני זה כל החלק התיעודי של הפללת המטרה, היכולת לשלול קרבה של אזרחים למטרה וההערכה של הפגיעה הסביבתית שהתקיפה תגרום. החלק המודיעיני, שהוא החלק המהותי של הבנת מהות המטרה, לא השתנה. זה תמיד יעבור עין אנושית. זה תמיד יהיה במגע יד אדם".
"פרצנו גבולות"
לקראת עם כלביא ושאגת הארי, הן עבדו שעות נוספות, ימים ארוכים של 18 שעות עבודה ביממה, כולל סופי שבוע ומשמרות לילה. כשמטוסי חיל האוויר יצאו לדרך, ל' היתה בחמ"ל התקיפה. "ברגעים ההם ירדו לי כמה שנים מהחיים", היא משחזרת. "בסוף את שולחת טייסים לתקוף מטרות שאת חתומה עליהן. זו האחריות שלך.
"את עומדת מול מפקדים בכירים בצבא ומסבירה להם למה צריך לתקוף את המטרה, מה יש בה ואיך היא הופללה. אלה רגעים מלחיצים מאוד. את יודעת מה עומד לקרות בעוד כמה דקות, אבל את מאוד מקווה שכל מה שעשית יצליח, שלא יהיו שום טעות ושום תזוזה ברגע האחרון של האויב, שלא נאבד את מומנט ההפתעה. ברגעים האלה את לא יכולה לא לחשוב על הטייסים שמסכנים את חייהם וטסים לתקוף את המטרה שאת שלחת אותם אליה".
כשהמטוסים יצאו לדרך, ש', ראשת המדור, חגגה יום הולדת לבן זוגה בביתה. ל' התקשרה אליה ועדכנה אותה שהמבצע יצא לדרך. "לפני שיצאתי מהבית נתתי נשיקה לבן הזוג שלי, שישן בשלווה", מספרת ש'. "חשבתי על זה שהוא לא יודע מה עומד לקרות בעוד כמה שעות, ואני יודעת שהעולם עומד להשתנות. ברמה האישית, פחדתי ממה שעומד לקרות ברגע שאחרי המתקפה שלנו. איך האויב יגיב.
"אחד מהלקחים של 7 באוקטובר, שמלווים אותנו מאז ועד היום, הוא שאף פעם אין 'בטוח', שהכל יכול לקרות, שיכול להיות שלא הבנו שום דבר ממה שהאויב תכנן, ושאולי בעוד כמה שעות, כאשר האיראנים יבינו מה עשינו, המדינה תותקף בטילים, המשפחות שלי ושל החיילים שלי יותקפו, ויכול להיות שיהיו המוני הרוגים.
"כשנפרדתי ברגעים ההם משתי קצינות שלי, הסתכלתי להן בעיניים ואמרתי: 'אני סומכת עליכן, גאה בכן, אתן יכולות לעשות הכל', וראיתי את החשש בעיניים שלהן. מצד אחד גם לי היה חשש מאוד גדול, ומצד שני היה לי ביטחון מוחלט ביכולות של האנשים שלי. היו תחתיי יותר מ־150 איש, וסמכתי על כל אחד ואחת מהם. כל אחת מהקצינות שיושבות פה עשתה עבודה יוצאת דופן ופורצת דרך.
ש': "היצירתיות והיוזמה של האישה שבקצה הן אלה שמביאות לתוצאות. כולן כאן חתומות אישית על אירוע סופר־משמעותי, ואני לא מבינה איך חלקן רוצות להשתחרר בקרוב. שום דבר לא מתקרב למה שהן עשו כאן"
"בסופו של דבר, היצירתיות והיוזמה האישית של האישה שבקצה הן אלו שמביאות לתוצאות. כל אחת פה חתומה על מבצעים שצה"ל לא דמיין שנצליח לעשות. כולן כאן חתומות אישית על אירוע סופר־משמעותי בתולדות עם ישראל. האמת היא שאני לא מבינה איך חלק מהן רוצות להשתחרר בקרוב. הרי אין שום דבר שהן יעשו בחיים האזרחיים שמתקרב למה שהן עשו כאן", עוקצת המפקדת הבכירה יותר את הקצינות הצעירות.
ל': "זה נכון, אבל אני כבר חמש שנים וחצי בצבא, אז אני יוצאת לאזרחות בלב שלם, מתוך ידיעה שזכיתי לקחת חלק משמעותי ברגעים היסטוריים. אני משתחררת בשמחה, כי אני יודעת שפרצנו גבולות ועשינו דברים שלא היו פה מעולם. כשהתגייסנו, לא העלינו על דעתנו ולא חלמנו שנעשה דברים כאלה.
"יש הרבה דברים שיצרנו ועשינו אותם ממש מאפס, ואנחנו עדיין ממשיכים לבנות. לא היינו יכולים לעשות את זה בלי החיילים הנפלאים שלנו, שעובדים במסירות מדהימה, לפעמים עד 4:00 לפנות בוקר, ומוותרים על חתונה של בת דודה, כי יש מלחמה. אלה חיילים שכבר שנתיים וחצי נמצאים במלחמה, איבדו חברים, והמשפחות שלהם היו תחת מתקפת טילים. זה לא פשוט לעבוד 18 שעות ברצף, מנותקים מהנייד.
"אני אישית גרה בפתח תקווה, העיר שחטפה הכי הרבה פגיעות טילים, אבל מרוב עומס של עבודה לא היתה לי אפילו אפשרות לעלות מהבור ולברר מה שלום המשפחה שלי אחרי המתקפות.
"זה לא קל, אבל בסוף החיילים פה עושים דברים שהם מעבר לדברים הכי מגניבים שרואים בסרטים. כשהם מסיימים עוד משמרת, מתחברים לטלפון ופותחים אתרי חדשות, הם רואים את רשימת האנשים שחוסלו בזכותם, את התשתיות האיראניות שנפגעו, והם מאוד גאים במה שהם עושים".
יש גם טעויות?
ל': "כן, תמיד יש טעויות. השאלה היא אם למדנו מהן איך לתקן לפעם הבאה. אנחנו והחיילים שלנו בני אדם, ובני אדם טועים. אנחנו כל הזמן בתהליך של שינוי ולמידה ותחקור עצמי. גם אם חתמתי על מטרה, אני לא אעזוב אותה ואבדוק כל הזמן שהיא לא משתנה, עד ממש רגע לפני התקיפה".
מהם כלי העבודה המרכזיים שלכם?
מ': "הכלי המרכזי הוא מערך הלוויינים הישראליים שמסתובבים מסביב לכדור הארץ. יש לנו את היכולת להכווין או למקד אותם למדינות שונות. במהלך המלחמה התעסקנו במגוון מדינות, למשל בלבנון. בכלל, העיסוק שלנו נמצא איפה שצריך אותנו, ואם צריך עכשיו להגן על הכוחות שלנו בלבנון ועל תושבי מטולה וקריית שמונה, ולהפליל תשתיות בלבנון כדי שהם לא יירו וישגרו אמל"ח על ישראל, אנחנו נעזוב את מה שאנחנו עושים באיראן ונעסוק בזה.
"צה"ל יודע לתעדף ולמקבל את הצרכים. יש גם צילומים ממטוסים, שגם אותם אנחנו מפענחים, ויש עוד כלים שלא נוכל לדבר עליהם כאן".
"קשה להתנתק"
תוך כדי ניסיונות הפיענוח וההפללה, התגלו דפוסי התנהגות חדשים באיראן. "איראן היא מדינה, ולא ארגון טרור, אבל היא מנוהלת על ידי משטר רצחני שהוא משטר טרור", מסבירה ש'. "מדהים לראות שהם מאמצים דפוסי התנהגות של ארגוני טרור, כמו שפגשנו בלבנון ובעזה. אנחנו רואים איך הם משתמשים במקומות אזרחיים כמו בתי ספר ומסגדים לצרכים צבאיים. ממש מתנהגים כמו עזתים. לא אכפת להם בכלל לסכן את האזרחים שלהם".
ע': "ידענו על מפעלים שמייצרים בהם את האמל"ח. השאלה היתה באיזה האנגר ספציפי זה קורה, אז בנינו כלים שמאפשרים לנו לנתח נתונים גיאוגרפיים שנמצאים באזור מסוים בצורה אוטומטית ומהירה. כך אפשר להתמקד באזורים שמעניינים אותנו, וגם להימנע מפגיעה באזרחים"
בזמן הראיון, שמתקיים בקריה בתל אביב, אני שמה לב שכל אחת מהקצינות הצעירות מחזיקה בידה צעצוע קטן, כל אחת מסוג אחר. האצבעות שלהן משחקות תוך כדי דיבור, עסוקות כל הזמן. אני שואלת אם הביאו את המשחקים מהבית, והן מסבירות שזה היה על השולחן של המפקד, ושזו בעצם רוח המפקד. המשחק בידיים עוזר להן לפרוק מתחים ולהתרכז, ומשמש עבורן סוג של תחליף לנייד. רוב הצעירים בגילן משחקים כל היום בנייד - אבל הן רגילות להיות מנותקות ממנו במשך שעות רבות, והתחליף אליו הוא משחקי אצבעות.
ל': "אולי זה גם מזכיר לנו שבסופו של דבר אנחנו בחורות צעירות. לפעמים אני נזכרת שגם החיילים שלי עוד ילדים. קל לשכוח את זה כשהם עוסקים בדברים הכי רגישים וחשובים בעולם, אבל אז הם מבקשים אישור לצאת למשחק כדורגל, ואני אומרת 'אוקיי, צריך לזכור שיש חיים בחוץ'".
הן מודות שהחיבור שבין העשייה המודיעינית הסודית לבין חיי השגרה שבחוץ לא קל ולא תמיד זורם חלק. ל': "גם כשאני בחוץ ויושבת עם חברים, בראש שלי מתרוצצות מחשבות על מה אני צריכה לעשות בבוקר, איך אני מביאה פתרון לבעיה שנתקלנו בה, אילו אנשים אני צריכה להפעיל ומה חסר לי בתמונות המודיעין. זה כל הזמן איתך.
"יש לי חיילות שחולמות על שאלות מודיעין בלילה. באחד הלילות, חיילת שישנה על מזרן לידי צעקה תוך כדי שינה 'זה כל הזמן מתעדכן אוטומטית'. חיילת אחרת הלכה לישון בלילה עם בעיה, התעוררה בבוקר, ומייד אמרה לי: 'מצאתי פתרון'. אנחנו חיים את זה. אנחנו רתומים כל הזמן למשימה. גם עכשיו אנחנו ממשיכים לעבוד ולהפליל מטרות כדי להיות מוכנים לתקיפה הבאה באיראן. היד כל הזמן על הדופק. המשימה שלנו לא הסתיימה".
ש': "בשאגת הארי היה שלב שבו הייתי צריכה להכריח את הקצינים שלי לצאת הביתה להתרענן. ל', למשל, לא יצאה הביתה יותר מחודש. אמ"ן זה מקום פלורליסטי, שבו משתדלים לטשטש את הדרגות. גם חייל פשוט יכול לפנות לראש אמ"ן, והרבה פעמים הטשטוש הזה בא לידי ביטוי ביחסים בין מפקד לפקוד. הקשר ביני לבין ל' הוא קשר חברי של אמון מלא, אבל כשהיא לא הסכימה לצאת הביתה מרצון, אימצתי טון קשוח ואמרתי לה: 'זו פקודה, ואם את מסרבת פקודה אתייחס לזה בהתאם'".
ל': "כשאת בתוך העשייה, מאוד קשה להתנתק. נכון שחשוב להתרענן, אבל אם אני דורשת משהו מהחיילים שלי, אז בטח ובטח אני צריכה גם לקיים את זה בעצמי. את נמצאת בתחושה של 'היי' מוחלט. כל מה שעבדת עליו כל כך הרבה זמן קורה, אז את רוצה להישאר כדי לא לפספס כלום".
ע': "אני בת 22, ומעולם לא חשבתי שתהיה לי כזו אחריות אדירה בידיים, אז ברור שאת רוצה להיות נוכחת. יש גם קושי לצאת החוצה. בפעם הראשונה שיצאתי לריענון בשאגת הארי, הגעתי הביתה ואמא שלי אמרה לי: 'למה לא סידרת את החדר?'. הייתי בשוק. לפני רגע חתמתי על אחת המטרות החשובות ביותר באיראן, ועכשיו מדברים איתי על לסדר את החדר. הפער הוא בלתי נתפס.
"אמרתי לאמא שלי: 'תגידי לי, את מבינה מה אני עוברת?'. היא ענתה לי: 'אני מבינה', ועניתי לה: 'את לא מבינה'. אין אף אחד בחוץ שיכול באמת להבין. היחידות שמבינות אותי הן הקצינות שכאן בחדר".
ל': "חיילת שישנה לידי צעקה תוך כדי שינה 'זה כל הזמן מתעדכן אוטומטית'. חיילת אחרת הלכה לישון בלילה עם בעיה, התעוררה בבוקר ומייד אמרה לי: 'מצאתי פתרון'. אנחנו חיים את זה. אנחנו רתומים כל הזמן למשימה"
מ': "באחת הפעמים שיצאתי להתרענן נכנסתי לסופר-פארם, וראיתי אנשים שקונים בושם ולקים. הייתי בהלם שבחוץ החיים הרגילים ממשיכים. אנחנו נלחמים בשביל השגרה, אבל קשה מאוד להכיל את הפער".
"שיאים של רגש"
מה החלום שלכן?
מ': "אני בדיוק בצומת דרכים. אני מתלבטת אם להמשיך עוד במערכת הצבאית, או לצאת לעולם. הזכות להשפיע ככה ולתרום לביטחון מדינת ישראל זה משהו שהייתי רוצה ממנו עוד. זה מעלה את סף הריגוש, אבל זו בעיקר זכות. זה לא מובן מאליו שאנחנו זוכים לגעת בביטחון מדינת ישראל בגיל כזה, בשלב כזה בחיים. אני מעריצה את החיילים שלי, ששמים בצד את הרצונות, הטיולים והתחביבים ומתמקדים בעשייה למען ביטחון ישראל. לכן, בסופו של דבר, החלטתי שאמשיך כרגע עוד בשירות הצבאי".
ל': "זו שאלה מאוד קשה. גם אני בדיוק בצומת של התלבטות לקראת סיום התפקיד. החלום שלי הוא להגיע לפחות לשיאים של הרגש שהגעתי אליהם לפני תחילת שאגת הארי".
"לא תמצאי את זה באזרחי", מעירה ש', המפקדת, שרוצה מאוד לראות את ל' ממשיכה עוד בצבא.
ל': "נכון, אבל לפחות אנסה. ברמה האישית, החלום שלי הוא להקים משפחה".
ע': "אני לא בנקודת מפנה אם להשתחרר או לא. אני מסיימת תפקיד ראשון, ומאחלת לעצמי שתהיה לי תחושת משמעות גדולה כזו גם בתפקיד הבא, שיהיו לי חיילים מדהימים כמו שיש לי ומפקדים כמו שיש לי. הכל זה שרשרת בצבא. המפקדים שלנו נלחמו כדי שיהיו לנו משאבים. הרגשנו כמה הגב הזה חשוב, ולכן נלחמנו בשביל החיילים שלנו.
"אני גם רוצה, כמובן, להקים משפחה. בא לי שלילדים שלי יהיה עתיד טוב, חינוך טוב כמו שהעניקו לי, שירגישו בנוח במדינה שלהם, שירגישו תחושת משמעות. אני מקווה שתרמתי להם כמה שנים של שקט, אבל לא אגיד להם שכשהם יהיו גדולים לא יהיה צבא. אגיד להם שיהיה צבא, ושיהיו טובים, חזקים ומנצחים, ושבסוף כל קושי מפתח חוסן".
ש': "החלום שלי הוא שכל החברה הישראלית תבין שצריך לשאת יחד בנטל. ברמה האישית, אני רוצה להצליח לשלב בין חיי צבא לחיי משפחה. הבנות פה דיברו על זה שכשהן יצאו לריענון הן היו עם חברים. כשאני יצאתי לריענון עשיתי כביסה ובישלתי, כי אני גרה עם בן זוג, ולא יכולתי להסתמך רק על החביתה שלו. הייתי מוכרחה לצאת הביתה כדי לנקות לפסח. החלום שלי הוא לשלב בין החיים האישיים, להיות אמא, לבין החיים המקצועיים, שבהם אני רוצה להמשיך להגן ככל שאני יכולה על המדינה שלנו".
