דקל ורד כץ לא נולדה לעולם היופי, לפחות לא במובן שבו התעשייה רגילה לייצר את הכוכבות שלה. היא לא צמחה מתוכנית ריאליטי, לא הפכה לשם מוכר בעקבות שערורייה ולא בנתה את עצמה סביב פנטזיה אסתטית נוצצת. למעשה, הסיפור שלה מתחיל כמעט הפוך: בחוסר ביטחון, בתחושת כישלון עמוקה מול המראה.
היום, כשהיא בת 32, מהנדסת ביו־רפואה, יוצרת תוכן, חוקרת רכיבים, מרצה, יזמית ומי שעומדת מאחורי "DEKEL VERIFIED" - תו איכות רשמי המוענק למוצרי טיפוח שעברו את הבדיקות שכץ ערכה ברכיבים שלהם ואישרה כטובים - היא כבר נתפסת בעיני רבות כקול אחר, שפוי, בשוק הקוסמטיקה הישראלי רווי החברות. לא מי שמוכרת חלום, אלא מי שמבקשת לפרק אותו לרכיבים.
"20 ליטר קרם הגנה": המתיחה של דקל ורד-כץ ל-1 באפריל השנה // צילום: מתוך האינסטגרם של דקל ורד-כץ
אבל הרבה לפני שהפכה לקהילה של כמעט חצי מיליון נשים, שעוקבות אחריה בטיקטוק ובאינסטגרם, היא היתה נערה בת 15, משוכנעת שעור הפנים שלה הוא מה שמגדיר אותה. "סבלתי מאקנה והוא היה כל החיים שלי", היא מספרת. "הרגשתי שאני מדברת עם אנשים אבל הם לא רואים אותי, אלא רק את הפגמים שלי. הייתי בטוחה ששום בחור לא ירצה אותי לעולם".
"אמא שלי לקחה אותי לקוסמטיקאית כדי לטפל באקנה, ובסוף הטיפול הוצעו לנו מוצרים יקרים. ראיתי כמה היא רוצה שאהיה מאושרת, אבל גם כמה הנטל הכלכלי הזה כבד עליה. החוויה ההיא גרמה לי לרצות לפצח את המדע שמאחורי המוצרים לבד"
האקנה הפך עבורה לקושי קיומי כמעט. גיל ההתבגרות, שממילא מלא בספקות, הפך אצלה למאבק יומיומי עם התחושה שהעולם רואה קודם כל את מה שלא בסדר. "לקחתי כדורי ראוקטן בגיל 15 כדי לרפא את האקנה, אבל מהר מאוד הבנתי שזה היה רק פלסטר. סיימתי את הכדורים, והאקנה חזר. שוב לקחתי ראוקטן, סיימתי - ושוב האקנה חזר. בפעם השלישית כבר הרגשתי שאני צריכה לרדת לשורש העניין ולא להסתפק בפתרון זמני. בגיל 23, לאחר אפיזודה נוספת של התפרצות אקנה, אמרתי די. אני לא יכולה להוציא עשרות אלפי שקלים על קוסמטיקאיות ועל מוצרים שלא עובדים".
מה עשית אחרת?
"התחלתי ללמוד בעצמי איך לקרוא רכיבים והתחלתי להבין כיצד כל אחד מהם פועל".
"אין סיכוי שאקח שוב כדורים"
הסקרנות הזאת, שהחלה כאמור עוד בילדות, משכה אותה לבחור במסלול אקדמי תובעני: תואר ראשון בגיל 20 ואחר כך תואר שני בהנדסה ביו־רפואית בגיל 24.
"רציתי לעשות דברים משמעותיים, לעזור לאנשים. בתואר השני עבדתי בצוות פיתוח שניסה לפתח קונספט חדשני ונגיש יותר של מכשיר MRI. רצינו להנגיש את הטכנולוגיה הזאת ולהפוך אותה לזולה יותר לשימוש, כי MRI הוא אחד המכשירים האבחנתיים המדהימים ביותר, והזמינות שלו, בשל המחיר הגבוה, מאוד נמוכה".
בנקודה הזאת, העתיד שלה היה לכאורה ברור: יום שמתחיל ונגמר במעבדה, קריאת מחקרים על מכשור רפואי וצפייה בסרטונים ברשתות - לא כיכוב בהם.
במהלך הלימודים, כשהאקנה דפק שוב בדלת והתפרץ על הפנים, היא כבר היתה חכמה יותר וחזקה יותר. "היכולת שלי לקרוא מחקרים היתה כנראה נקודת המפנה בחשיבה. ידעתי שאין שום סיכוי שאני אקח שוב כדורים. הלימודים הקנו לי כלים חדשים נוספים. ידעתי לקרוא מחקרים באנגלית, להבין ביקורתית, לא רק להסתכל על פרסום. במקום לשאול 'מה מומלץ' התחלתי להבין 'מה עושה מה'. למדתי את החומרים עצמם שעושים את השינוי על העור".
הפכת את עצמך לשפן ניסיונות?
"ממש ככה. העור שלי הפך למעבדת ניסוי. התחלתי לנסות רכיבים פעילים ולהבין איך הם עובדים על העור שלי. היו גם טעויות בדרך, שגרמו לעור אדמומי ולתחושת צריבה, אבל בסוף הבנתי מה נכון לי והצלחתי לרפא לעצמי את האקנה. ברגע שאישה יכולה להבין אילו רכיבים עוזרים לה, היא יכולה לשנות את מצב העור שלה".
במקום שבו אחרות אולי היו טופחות לעצמן על השכם בזכות האוטודידקטיות היעילה, אצל כץ נולד משהו נוסף: הבנה שידע הוא כוח צרכני. עם זאת, כמו כל דבר בחיים, גם לאסימונים לוקח זמן ליפול. במקביל ללימודי התואר הראשון היא התחילה לשלוח קורות חיים לחברות הייטק.
"הייתי בעשרות ראיונות עבודה, יוצאת ולא מתקבלת. אחת החברות שהכי רציתי לעבוד בה היתה חברה של טכנולוגיה רפואית־אסתטית. כל כך רציתי את המשרה הזאת. נסעתי 40 דקות לראיון, כל כך התרגשתי, ולא התקבלתי. זה מצחיק, כי אחרי כמה שנים קיבלתי הודעה מעוקבת שהיא היתה באותו ראיון עבודה ואמרה למנהל שהם מפספסים אותי. ואחר כך אותה חברה, שלא קיבלה אותי לעבודה, פנתה אלי לשיתוף פעולה".
קוד קופון עם אחריות
כמו אצל רבים, מגפת הקורונה יצרה חלל אצל כץ, שכבר היתה שרויה חזק בלימודי התואר השני. "האוניברסיטה נסגרה ומצאתי את עצמי תקועה בבית. היה לי מלא זמן פנוי והתחלתי להוריד אפליקציות, אחת מהן היא - איך לא - טיקטוק. אני גוללת וגוללת ורואה מאות סרטונים, ופתאום החלטתי, בלי מחשבה מתוכננת, למה רק לראות תוכן ולא גם ליצור תוכן? הסרטון הראשון שלי עסק בקשר שבין טיפוח העור למדע, והוא קיבל עשרות אלפי צפיות. ראיתי שהתוכן זוכה לעניין, והמשכתי להעלות עוד סרטון ועוד סרטון. לאט־לאט נוצרה קהילה של נשים שעוקבות אחרי התוכן שאני מעלה".
מתי הרגשת באמת שיצרת קהילה?
"כמה חודשים אחר כך עוקבות כבר התחילו לשלוח לי תמונות של 'לפני ואחרי', שיפור אמיתי בעור בזכות ההמלצות שלי. פתאום הרגשתי תחושת משמעות אמיתית והבנתי שיש לי קהל".
יחד עם התלהבות העוקבות וצבירת הלייקים, החלו כמובן גם שיתופי הפעולה עם חברות שרצו לקחת חלק בהצלחה של כץ, שהסרטונים שלה מתאפיינים בארומה של ביטחון ידעני אך תמיד עם הומור וקלילות. בסרטונים, בין השאר, תמצאו המלצות סקין קייר מהארץ ומחו"ל, הסברים על רכיבים מזיקים ורכיבים טובים וסקירת מוצרים שסלבס מחו"ל השיקו - בהשתתפות סלבס ישראלים דוגמת משי קלינשטיין, מאיה ורטהיימר ואפילו אחד, בני סבטי. מלבד החשבונות הפופולריים ברשתות, כץ מתחזקת ערוץ יוטיוב, פודקאסט בספוטיפיי ואתר שמציע ייעוץ אישי בתשלום.
"בד בבד עם ההצלחה הבנתי שנוספה לי גם אחריות, שאני לא יכולה רק להמליץ על משהו שאני אהבתי או שעשה לי טוב, כי זה לא יתאים לכולן. אין דבר כזה, אין 100 אחוז, ולכן אני חייבת להסתכל גם על נקודות הקצה".
לכץ חשוב להבהיר: "אני נותנת סקירה מדעית של הרכיבים ולא ייעוץ רפואי. אם למישהי יש בעיה רפואית, אז כדאי שתלך ותתייעץ עם רופא. אם מישהי רוצה להבין מה בדיוק היא מורחת על הפנים שלה, אז המקום שלי הוא להסביר לה".
ההבחנה הזאת קריטית עבורה, במיוחד בעידן שבו רשתות חברתיות מטשטשות לעיתים גבולות בין ניסיון אישי לסמכות מקצועית. "המטרה שלי היא לא שימשיכו לשאול אותי או להתייעץ איתי מה כדאי לקנות. אני רוצה ללמד את הקונות להיות צרכניות חכמות יותר, כי בסוף הן לא הולכות לקנות רק מוצר - הן הולכות לקנות משהו שהן ימרחו על העור שלהן. ככה בעצם נולד תו האיכות שלי, 'דקל וריפייד', שמאשר שהרכיבים שיש במוצר הם רכיבים איכותיים".
כץ פורסת את הקריטריונים: "מדובר על סט סטנדרטים שיצרתי, והוא מוכר במסגרת רגולטורית רשמית. המוצר צריך לעבור קריטריונים ברורים - בטיחות, אפקטיביות, הימנעות מרכיבים שאני לא מאשרת, וגם מחיר. אני לא אתן תו למוצר שיש לו לדעתי מחיר מופקע".
הציפייה למחירים נגישים כשמדובר במוצרי איפור וטיפוח, במיוחד לאור ההצלחה הפנומנלית של מוצרי הטיפוח הקוריאניים בקרב הצרכניות הישראליות, נראית היום מובנת מאליה - גם בזכות כץ ובזכות יוצרות תוכן חובבות שופינג באתרים בחו"ל, שהתאהבו בעולם הסקין קייר והבינו שלא צריך לשלם מאות שקלים בשביל קרם עם 50 רכיבים בלתי מזוהים - אך לא כך היה עד לפני עשור.
זהו אחד ההיבטים המרכזיים ביותר בתפיסה שלה: איכות לא צריכה להיות מנותקת מצרכנות נגישה. "אני לא משפיענית ביוטי, אני לא קוסמטיקאית וגם לא רופאה, אני מדענית שהפכה ליוצרת תוכן. יש משפט שמלווה אותי 'תן לבן אדם דג והוא ישבע ליום אחד, למד בן אדם לדוג - והוא ישבע לכל החיים'. אני לא רוצה רק למכור מוצר, אני רוצה למכור ידע".
כחלק מהפעילות ההסברתית של כץ, היא גם הופיעה בוועדת הבריאות של הכנסת, כדי להתריע על הסכנות הבריאותיות הקיימות במכוני השיזוף למיניהם, ודיברה, בין השאר, גם על חוסר השקיפות של חברות שונות, שמייצרות קרמי הגנה אך לא מציינות באיזו כמות יש להשתמש בהם כדי לקבל הגנה מספקת לעור הפנים.
"דקל, מה עשית?"
האמביציה של כץ התפתחה על רקע משפחתי לא פשוט, וסיפור ההצלחה שלה כיום הוא מתוק במיוחד, בבחינת חוויה מתקנת. היא נולדה וגדלה בתל אביב עם אם חד־הורית ושני אחים. "אבא שלי יצא מהתמונה בגיל 7", היא משתפת, "וההורים שלי התגרשו סופית כשהייתי בת 16. את רוב הילדות שלי עברתי עם אמא שגידלה אותנו במסירות ולבד. אין בי היום כעס כלפי אבא שלי. היום אני מבינה שהסיפור שלו ושל אמא שלי הוא שלהם, ואני צריכה ללמוד איך לטפל בעצמי ובחסכים של מה זה לגדול בלי אבא.
"לא נולדתי עם כפית זהב בפה, אבל כן גדלתי בבית עם כפית של אהבה אינסופית. אמא שלי היתה לבד ולא החסירה ממני דבר, אבל היום אני מבינה שעוד בילדות היתה לי רגישות מאוד גבוהה אליה. ידעתי בדיוק מתי לבקש ומתי לוותר כדי לא להכביד עליה כלכלית.
"אני זוכרת רגע אחד מכונן אצל הקוסמטיקאית. אמא שלי לקחה אותי אליה כדי לטפל באקנה, ובסוף הטיפול הגיע השלב שכולם מכירים, שהיא מציעה לך סדרה של מוצרים במחירים גבוהים. הסתכלתי על אמא שלי וראיתי את המאמץ בעיניים שלה. ראיתי כמה היא רוצה שאהיה מאושרת ושיהיה לי עור נקי, אבל גם כמה הנטל הכלכלי הזה כבד עליה. יש לקוסמטיקאיות מכשור מצוין וידע רב, אבל החוויה ההיא גרמה לי לרצות לפצח את המדע שמאחורי המוצרים לבד. רציתי להבין איך אפשר להנגיש טיפול איכותי ומבוסס מחקר בלי שאמא תצטרך לצאת מגדרה כלכלית.
"הגעתי מבית שבו עסקים נכשלו בצורה קשה. גדלתי עם אם חד־הורית שנאלצה למכור את הבית שלה בגלל עסק שלא הצליח. לפתוח עסק היה בשבילי פעולה טריגרית ממש, שלוותה בפחד גדול בגלל העבר. אבל ברגע שהגיע שיתוף הפעולה הראשון הבנתי שאני צריכה להוציא קבלה, ובשביל להוציא קבלה צריך לפתוח עסק. פחדתי מאוד לספר לאמא שלי. כשהגעתי אליה ובישרתי לה שפתחתי עסק, היא תפסה את הראש בידיים ואמרה 'דקל, מה עשית?'"
למרות החשש, ההימור השתלם וכיום כץ לא רק בוחנת מוצרים מסוימים, אלא גם משפיעה על פיתוחם בדמות הענקת ייעוץ אסטרטגי לחברות לפני שהמוצרים שלהן יוצאים לשוק.
כלומר, יצא לך גם לשנות נוסחאות?
"לפעמים כן. יש מותגים שרוצים לקבל את תו האיכות שיצרתי, וזה חייב לעמוד בסטנדרטים שלי. זה השם שלי".
"אני נותנת סקירה מדעית של הרכיבים ולא ייעוץ רפואי. אם למישהי יש בעיה רפואית, אז כדאי שתלך ותתייעץ עם רופא. אם מישהי רוצה להבין מה בדיוק היא מורחת על הפנים שלה, אז המקום שלי הוא להסביר לה"
בימים אלה תו האיכות שלה הפך רשמי לאחר רישום של משרד הפטנטים ובאישור משרד המשפטים, וחברות יוכלו לצרף את התו לאריזת המוצר. המעצמה שכץ בנתה בעבודה ובכישרון מזמינה באופן טבעי תהיות לא מאוד חדשות על עידן המשפיעניות, שזוכות להערצה רבה מצד נערות צעירות, לעיתים אפילו ילדות בנות 10-8. עיקר הביקורת נעוצה בטענה שלנגד עיניהן עומד אינטרס כלכלי יותר מאשר תחושת שליחות ותשוקה להעברת ידע לעוקבות המרימות.
"תשמעי, אני לא רופאה ומעולם לא טענתי כך. אני סוקרת מוצרים מנקודת מבט מדעית ולא רפואית. אני דואגת לציין את זה בכל פעם שאני מדברת על מצב רפואי. העשייה שלי היא כן חדשנית בתוך הפלטפורמה הזאת. יש רכיבים במוצרים שאני לא ממליצה עליהם. זה לא נקרא להשחיר, אלא להסביר".
הגיל של הבנות שמסגלות לעצמן שגרת טיפוח מרובת שלבים יורד פלאים. הן מורחות על עצמן חומרים שהן לא צריכות בגילן, דוגמת ריר חלזונות או מוצרים עם נוגדי חמצון. זה כבר יצא משליטה, בעיקר בגלל הרשתות.
"כאמא אני מבינה שאני המודל של הילדה שלי, וככה כולנו. הילדות היום צורכות סרטונים באינסטגרם ובטיקטוק, וגם רואות בבית את אמא שלהן ורוצות גם. אם אני ארצה שהבת שלי תמרח קרם הגנה כדי לשמור על העור שלה, אני אקפיד למרוח אותו בכל בוקר לידה. אבל כן חשוב להילחם בחוכמה בתופעה של שגרת טיפוח מרובת שלבים בגיל צעיר ולתת מענה לא בדרך של 'אסור', אלא מה מותר ואילו רכיבים לא יזיקו לעור צעיר בגילי 13-12. בסוף ילדות כאלו לא צריכות פפטידים או רטינואידים, אבל אם הן כן מתקלחות בסבון מסוים במקלחת, רצוי שלא יכיל רכיבים גרועים.
"אני מעבירה הרצאות בבתי ספר, בעמותות ובארגוני נוער, ומסבירה את החשיבות של שגרה בסיסית שילדה כן צריכה - מהסבון שההורים משתמשים בו במקלחת, שחשוב שיכיל רכיבים בטוחים לשימוש, ועד קרם ההגנה שחשוב למרוח כבר מגיל צעיר.
"בסוף, המאבק שלנו הוא לא נגד הקרמים, אלא עמוק יותר - נגד התחושה שילדה בת 12 צריכה 'לתקן' את עצמה. כשאני עומדת מולן בהרצאות, אני רואה את הצמא לידע אמיתי. הן רוצות להרגיש גדולות, ואנחנו צריכות ללמד אותן שגדולה אמיתית היא להכיר בערך העצמי שלך בלי להיות תלויה בטרנדים חולפים. התפקיד שלנו כאימהות וכמחנכות הוא להיות המצפן בתוך הרעש הדיגיטלי, להסביר שטיפוח הוא כלי לשמירה על הבריאות ולא מסכה להסתתר מאחוריה".
זה לא חדש שקיימת תחרות ברשתות בין יוצרות תוכן – גם על נתח עבודה מול חברות ממוסדות. גם את קיבלת לא מעט ביקורת. טוענים שאת יותר גאון שיווקי ממדענית.
"קודם כל, לקרוא לי גאון שיווקי זו מחמאה אדירה, ואני מחבקת אותה. בעולם המודרני, מדע בלי יכולת הנגשה ושיווק נשאר בתוך המעבדה, ואני כאן כדי להוציא אותו החוצה. לגבי התחרות, אני פשוט לא משחקת במגרש הזה. המדד שלי להצלחה הוא לא איזה קמפיין לקחתי, אלא לכמה קמפיינים אמרתי 'לא' כדי לשמור על היושרה המקצועית שלי.
"אנחנו ב־2026, והגיע הזמן לשחרר את התפיסה שמדענית צריכה להיות דמות חד־ממדית. אני יכולה להיות חנונית טורבו שמתעניינת בחלל, אשת עסקים ואמא בו־זמנית. היכולת שלנו להיות גם וגם היא לא חיסרון, היא כוח על".
"המאבק שלנו הוא נגד התחושה שבת 12 צריכה לתקן את עצמה. כשאני מרצה להן, אני רואה את הצמא לידע. הן רוצות להרגיש גדולות, וצריך ללמד אותן שגדולה אמיתית היא להכיר בערך העצמי שלך בלי להיות תלויה בטרנדים חולפים"
יחסית למשפיעניות רבות, שמכניסות את העוקבים שלהן לתוך חייהן האישיים, אצל כץ הגבולות די ברורים. "המשפחה שלי והקרובים אלי לא בחרו להיות משפיענים", היא אומרת. "הבת שלי עוד קטנה, אז כשהיא מופיעה בסרטון הוא תמיד יצולם מזווית לא חושפנית מדי. לפעמים כשעוצרים אותי ורוצים להצטלם, אני מסבירה לה שזה חלק מהעבודה שלי".
לצידה נמצא אלון, "שהוא הרבה מעבר לבן זוג. הוא העוגן הרגשי שלי, הפסיכולוג, המעודד הרשמי והשף הפרטי", כץ משבחת. "אלון מגיע מעולמות התוכן והפרסום. הוא היה עיתונאי ומראשוני אושיות הפייסבוק בארץ. למרות שהוא מעדיף להישאר מאחורי הקלעים, ההומור שלו מצליח להבליח מדי פעם לסטורי שלי, עד לרמה שהיום מזהים אותו ברחוב עוד לפני שמזהים אותי".
"העשייה מרפאת"
בד בבד עם העשייה והפעלתנות שמאפיינות אותה, כץ נאלצה גם לעבור מסע לא פשוט בדרך לאימהות. "לפני ההיריון עם לורי, היום בת 3, עברתי שני הריונות כימיים, רגעים שבהם כבר יכולתי לדמיין ולראות את העתיד, ופתאום דימום, והוא נעלם עוד לפני שהתחיל. ולפני ההיריון הנוכחי עברתי הפלה בשבוע השישי, שהסתיימה בגרידה בהרדמה מלאה.
"אני לעולם לא אשכח את הרגע שבו רופא פשוט אמר לי, בלי הכנה, בלי ריכוך: 'אין היריון, אין דופק'. זהו. משפט אחד, קר ומכני, שמפרק לך את כל העולם בשנייה.
"הייתי צריכה לעבור גרידה ויום למחרת כבר לעמוד מול קהל ולהרצות. זה קשוח. באופי שלי אני מאוד פושרית ואף אחד לא ידע מה עבר עלי יום לפני, וזה מה שמחזיק אותי. העשייה מאוד מטשטשת וגם מרפאת. מגיל קטן אני עובדת מאוד קשה. העבודה היא כל חיי, אני חרוצה. זה כנראה הגיע מהבית, אמא שלי לימדה אותי לנצח את החיים גם מתוך סיטואציות לא פשוטות".
ב־17 במאי לכץ יוענק אות "ישראל היום" לנשים פורצות דרך על פועלה בערב גאלה במעמד מו"ל ישראל היום, פרופ' מרים אדלסון. "אני חייבת להתנצל בפני מי שהתקשרה להודיע לי על הזכייה, שהיתה צריכה לשמוע את יבבות ההתרגשות שלי", היא צוחקת.
"הבחירה בי היא הניצחון של אותה ילדה שרק רצתה להתחבא ולהיעלם, והיום זה הייעוד שלה לעמוד כדי לחזק נערות שעוברות חרמות וקשיים. ההכרה הזאת היא הוכחה שאפשר לקחת את השברים הכי כואבים ולהפוך אותם למנוע של ידע ועשייה, שנותנים לאחרות את האומץ להרים את הראש ולפרוץ כל דרך אפשרית".
