אין ספק שנפלתי על הראש אם מתוך כל האופציות האפשריות בחיים, בשבת האחרונה בחרתי להגיע ב-8:00 בבוקר לקורס סאונד הילינג, או כדי למסגר את טרלולי בדקדקנות - להתמחות בתת דיסציפלינה שלו: קערות קריסטל.
סטודיו היוגה עוצב לפי קונצנזוס יוגי חובק עולם, ושילב בטון חשוף עם גזעי עץ כרותים רנדומלית מיערות מוחלשים. תחת תאורת נמסטה, התאספו חמישה קורבנות מבחירה. הם לבשו ביגוד לבן מכבד שעמד בקונטרסט לתלבושת הנוחות שלי: טרנינג מנומר בטקסטורת-פרשתי-מנישואיי, וקפוצ'ון ענק בגוון כיעור התקפי.
היה זה קורס הסאונד הילינג הכי פחות קוקו-לוקו שמצאתי במרשתת; משך הקורס עמד על יומיים ומיקומו לא הרחק מביתי במדריד. יומיים זה מספיק להתאהבותי החריגה במונח המפוקפק: "סאונד הילינג".
מה זה סאונד הילינג? ישאל הקורא שאינו בקיא באפיקי הטרילילי. ובכן, זו שיטה שבה משתמשים בצלילים כדי להרגיע גוף ונפש מהיסטריה אנושית לטנטית, המאיימת להתפרץ בכל רגע בדמות רצחנות מאסיבית. הצלילים יוצרים רטט, הרטט החיצוני נוסע דרך שכבת עורנו הדקה אל אותו מקום מסתורי שאיש לא ראה עד כה: הנפש. הצלילים מאוד מתמשכים וארוכים, והם מזמינים אותנו להאט.
הרומן שלי עם הסאונד הילינג החל בתקופה שבה, בהובלה שמימית מבולבלת, היגרתי לתאילנד. במקום כמו "קו סמוי" המשווק כאי טרופי קסום, חווייתי היו שונות מהמצופה ובעיקר התחשק לי מאוד להתאבד. איך נסכם? היה זה רילוקיישן מאכזב והרסני. אבל, מאחר שהייתי כבר בתאילנד ותקועה בווריאציה כלשהי של הפזורה הבדואית, חיפשתי טכניקות להירגע.
בשלב זה כדאי לציין שאין צינית ממני בכל הנוגע לקונדליני-גוף ולרייקי-תחת. אבל לסאונד ולמוזיקה - בין אם פרוגרסיב מטאל במקצבים קינקיים או להיטי אירוויזיון הזועקים "מישל!" - אני מאוד רגישה. ולכן בסקרנות אך גם בסקפטיות המתבקשת, קבעתי סשן סאונד הילינג, או כפי שאוהבים לקרוא לזה לפעמים, "אמבטיית סאונד".
דלת לווילה הררית נפתחה בידי זוג רוסי עם עור פנים בריא ומעורר קנאה. לצד הבריכה נפרשו מיטב האינסטרומנטים: קערות טיבטיות, גונגים ענקיים, פעמונים, קסילופונים, מקלות גשם, תופי ים, קערות קריסטל. הרוסיה הסבירה באנגלית קלוקלת על הכלים והדגימה אותם אחד-אחד. עורי סמר כבר מצליל הגונג הראשון. הקשב שלי, שלפני שנכנסתי לביתה התפזר לאלפי כיווני מחשבה, התפקס מייד לכאן ועכשיו.
מה אומר לכם הקול הבא? "סונטרה סאונד הילינג" מדגימים איך זה עובד
"ומה דעתך על הצליל הבא?" הרוסיה הקישה בעדינות בקערת קוורץ, ואז המשיכה לסובב את המוט סביב הדופן. מבלי שהספקתי בכלל לנתח או להבין, עיניי נמלאו דמעות. הוצפתי תחושה מערסלת של עוררות, אבל גם נחמה. לא האמנתי כמה חזק ומיידי מפעיל אותי אותו צליל, שמאוחר יותר אלמד שהוא הצליל FA.
באיזשהו שלב חטפתי עקיצה מאוד מגרדת ליד הפה. מרוב שהגוף שלי היה רפוי לא הצלחתי להרים יד כדי לגרד, אבל כן תהיתי ביני לבין עצמי אם החוויה שווה נגיף דנגי קטלני. אולי כן
"התדר הגבוה של קערות הקריסטל מעודד את פתיחת המחשבה, מתן השראה. לא לכולם הסאונד הזה נעים", היא הסבירה, "הוא מאוד מעורר". הו, אבל לי הוא היה בדיוק נעים. בתור אדם כותב יש לי מרדף אחר נושאים לכתוב עליהם. במציאות קיימים הרבה דברים המניעים כתיבה: הליכה ברחוב, שיחה, סרט טוב. אבל עם הסאונד קיבלתי קיצור דרך, התחברתי בנקישה קלה אחת למאגר, לנביעה שממנה אני שולפת את הרעיונות. לו התיק שלי היה גדול מספיק, הייתי גונבת את הקערה כבר בצאתי מביתם של הרוסים באותו ערב.
הרוסים הורו לפולנייה לשכב על מזרן רך וכיסו עיניי במגבת קטנה. שריריי השתתקו בקשב מתעניין, הקונצרט תמרן בין גונגים שצלילם העמוק מהדהד את סרטיו של דיוויד לינץ', לבין צלילי פעמונים ותופים שמדמים גלי ים. הייתי מוחזקת בידי הסאונד. באיזשהו שלב נעקצתי בעקיצה מאוד מגרדת ליד הפה. מרוב שהגוף שלי היה רפוי לא הצלחתי להרים יד כדי לגרד, אבל כן תהיתי ביני לבין עצמי אם החוויה שווה נגיף דנגי קטלני.
אולי כן.
"התדר הגבוה של קערות הקריסטל מעודד את פתיחת המחשבה, מתן השראה. לא לכולם הסאונד הזה נעים", היא הסבירה, "הוא מאוד מעורר". הו, אבל לי הוא היה בדיוק נעים. לו התיק שלי היה גדול מספיק, הייתי גונבת את הקערה כבר באותו ערב
את המפגש סיימתי כחמאה שנשכחה בחוץ. רמת שכחה: רעיון השלום עם הפלסטינים. אולי היתה זו טמטמת גונג מכושפת, אבל מה אכפת לי? הגוף שלי נח כפי שלא נח חודשים. מייד רציתי לבנות וומן קייב עם עשרות קערות; רציתי שכולם יחוו רגיעה נפלאה מעין זו, אעשה מפגשי גונג לכל החברים!
הכרזתי על השאיפות החדשות שלי בפני בן הזוג: מבטו בי התאמלל מרגע לרגע. מעתה במעברי דירות לא יסחוב רק מאות ארגזי ספרים, אלא גם קערות קריסטל שבירות ששוקלות פי אלף. "אולי לפני שאת הופכת לאשת גונג 'הובי באלפי שקלים' כדאי שתלמדי על זה קצת".
הוא צדק, אבל כמובן שעניתי: "אתה לא תקרא לגונג 'הובי באלפי שקלים'. יש מחיר לרוגע?"
"מתברר שכן".
אז איך התחיל קסם הסאונד? קערות טיבטיות שימשו נזירים בודהיסטים מהמזרח במשך יותר מ-1,500 שנה. מדובר בעצן בפעמון הפוך היושב על כרית, וההקשה בהן, או ה"נגינה" באמצעות חיכוך המוט, נעשות באופן מסורתי במסגרת תפילות, מדיטציה והרגעה.
קערות הקריסטל הן פיתוח חדש יותר, משנות ה־70 וה־80. הן הומצאו בעמק הסיליקון בארצות הברית. הן לא נוצרו במקור ככלי מוזיקלי, אלא ככלים תעשייתיים בתעשיית המוליכים למחצה והאנרגיה הסולארית לגידול גבישי סיליקון. עם הזמן גילו שהחומר מפיק צליל נקי, יציב ומהדהד במיוחד, וחיבור מקרי־תקופתי בין טכנולוגיה לבין תנועת ההיפים בקליפורניה, הוביל לכך שהתחילו להשתמש בקערות ככלי מוזיקלי וכחלק מתרגולים של אמבטיות סאונד.
הפכו את הקערה על פיה. קערות הקריסטל
אבל למה זה בכלל נקרא "סאונד הילינג"? זה יכול באמת לרפא בנו מחלות? הרמתי טלפון לחברתי הפסיכיאטרית, ד"ר מילנה בנימין. אמרתי לה:
אני מוכרחה לדבר על גונגים.
"כמובן".
יש הרבה מלל מיסטי, אבל האם יש בזה מדע?
"יש נטייה לעטוף פרקטיקות כמו סאונד הילינג בשפה מיסטית של אנרגיות וכוחות, אבל בפועל, חלק גדול מההשפעה שלהן מוסבר היטב דרך מנגנונים נוירופיזיולוגיים מוכרים. צלילים מונוטוניים וחזרתיים, במיוחד בתדרים נמוכים, יכולים לסייע בהפחתת עוררות ולהפעיל את המערכת הפאראסימפתטית שאחראית על רגיעה, איזון פעילות גלי המוח, הגברת דופמין, סרוטונין ואוקסיטוצין, הורדת הקורטיזול. גם עצם המסגרת של עצירה, שכיבה והתמסרות תורמת למעבר ממצב של דריכות למצב של ויסות".
ד"ר מילנה בנימין: "יש נטייה לעטוף פרקטיקות כמו סאונד הילינג בשפה מיסטית של אנרגיות וכוחות, אבל בפועל, חלק גדול מההשפעה שלהן מוסבר היטב דרך מנגנונים נוירופיזיולוגיים מוכרים. צלילים מונוטוניים וחזרתיים, במיוחד בתדרים נמוכים, יכולים לסייע להפעיל את המערכת בגוף שאחראית על רגיעה"
יש לאמבטיות סאונד ערך ממשי, כחלק מטיפול?
"כפסיכיאטרית ופסיכותרפיסטית, אני רואה ערך בשילוב כלים כאלה כחלק מגישה אינטגרטיבית. סאונד הילינג לא מחליף טיפול מבוסס ראיות, אבל הוא יכול להיות שער כניסה חשוב עבור אנשים שמתקשים בעבודה מילולית או שנמצאים במצב של הצפה רגשית גבוהה. במקרים כאלה, עבודה דרך הגוף והחושים יכולה לאפשר רגיעה ראשונית, שממנה אפשר להתחיל תהליך עמוק יותר. לפעמים, הגוף צריך להירגע לפני שהנפש מצליחה לעבד".
אבל למה אני למשל הגעתי לסשן ומייד הוזזתי והתמסרתי, בשעה שיש אנשים שחווים את החוויה כחביבה בלבד?
"היכולת לעבור ממצב של שליטה למצב של התמסרות משתנה מאדם לאדם, והיא קשורה גם למבנה אישיות וגם לחוויות חיים. הצליל הוא אותו צליל כשמפיקים אותו, אבל המוח שמקשיב לו אף פעם לא אותו מוח".
אז לפעילות שנחשבה עד לא מזמן כבלעדית למחוזות פרדס-חניים, יש ערך ממשי, ובכל זאת היא משווקת כעניין מיסטי, הקרוב יותר לאנשי הממד החמישי מאשר לאנשים סבירים. לאחרונה הפכה הפעילות ליותר פופולרית; קופות חולים כמו "מכבי" החלו להציע אמבטיות סאונד. לצערי, אפילו הם בחרו להשתמש במונח המתעתע, "סאונד הילינג" ככותרת שיווקית. חבל. למה למכור משהו יפה כהזמנה מפוקפקת לפתרון קסם?
ופה אני מגיעה לשאלה המהותית שמטרידה אותי. אם יש סגולות בקערות, אם הן יכולות להוות שער לעבודה מעמיקה בנפש - למה מעמיסים עליהן בולשיט? האם מוכרחים למכור כך דברים לבני אדם מודרניים?
חבר סופר ביקר אותי; מדובר בפאנקיסט אנרכיסט, אחד המוחות החריפים שהכרתי. הוא עבר לאחרונה פרידה סוערת וכדי להתאושש, הביא לדירתו בברצלונה מכשפה וחברים. יחד הם ביצעו טקס הבערת מרווה ברחבי הדירה, מי פלורידה הוספו לשטיפת הרצפה והקירות. בזמן שכולם אחזו במגבים וסמרטוטים, הם מלמלו ברכות לגירוש רוחה של האקסית אותה הוא עדיין מכנה "דה דמון".
"אם היית אומרת לי לפני שנה שאזום טקס כזה ועוד בבית שלי, לא הייתי מאמין לך. למען האמת, הייתי מעיף את עצמי דרך החלון", אמר הגבר המקועקע בכבדות, לגופו חולצת טי למען עצמאותה של קטלוניה. "המשכתי להזליף מי פלורידה על הצוואר במשך חודש", צחק, "אבל זה עבד! אני מרגיש הרבה יותר טוב. דה דמון נעלמה מהדירה".
הם הורו לי לשכב על מזרן רך וכיסו עיניי במגבת קטנה. הקונצרט תמרן בין גונגים שצלילם העמוק מהדהד את סרטיו של דיוויד לינץ', לבין צלילי פעמונים ותופים שמדמים גלי ים. הייתי מוחזקת בידי הסאונד
הבנתי אותו. גם אני התייאשתי בשנים האחרונות מפתרונות מקובלים; פוטרה הפסיכולוגית הלאקאניאנית, ומצאתי פסיכותרפיסטית שעובדת עם פחות מלל אלא דרך הגוף. היא עוזרת לי יותר מכל פסיכולוגית אחרת שניסיתי בחיי. אולי זו לא רק השפה שחשובה; אל לנו להמעיט בשימוש בחושים. ואולי בעידן המידע החובט בנו מכל עבר, הגענו לשלב שבו הכל כל כך מוסבר, כל כך נגיש, שאנו מייחלים למה שלא נוכל להבין בוודאות?
אולי הקסם הוא העובדה שקשה לנו להבין את זה עד הסוף? התדר של הקערות
כך מצאתי את עצמי בקורס לגונגים. מאחר ובמדריד התנסיתי בכמה מאמבטיות הסאונד הגרועות שחוויתי, החלטתי שאהיה אשת הגונג של העיר, מביאת הבשורה.
לא נרתעתי מכך שבקוריקולום נרשמה מידה מסוימת של ממבו ג'מבו; כבר סיכמנו כי במטרה למשוך את האדם הממוצע יש לספק איזשהם פיתויים קיקיוניים, בימינו רק מדע כבר לא מספיק. המורה היתה ארגנטינאית חסרת סממנים היפיים טיפוסיים, ועם זאת מכשפתית משהו. היא דיברה על כוחות האור של הקערות בלי להניד ליפגלוס או עפעף.
נתבקשנו להרים את מקל הנגינה מעלה אל השמיים, לזמן את אנרגיות היקום הגבוהות – מה שזה לא אומר - ורק אז להקיש בה. התאמנו בלכוון את מקלות הנגינה אחד לשני ולאתר צ'אקרות כאובות. האיבה שלי גברה.
למדנו איזו מנטרה מוצמדת לאיזו קערה, היינו צריכים לשיר אותן תוך כדי נגינה. זה היה כנראה הדבר הנורא ביותר שעשיתי בחיי לציבור. חברה לקבוצה בכתה תוך כדי הסולו שלי, כנראה בלי קשר אלי, אבל אולי קולי הממית ציפורים מין השמיים הביס גם אותה.
סיימתי את הקורס ברגשות מאוד מעורבים. קיבלתי תעודה מכוערת שעוצבה בטעם רע עכשווי, אבל שמחתי שצלחתי את היומיים בלי למות מצחוק או בלי לפרוץ בבכי. למה היה צריך את כל הערך הלא מוסף הזה: פלנטות, צ'אקרות, חארטות?
ומי יודע, אולי כל זה עובד? הזמנתי לי סט קערות קריסטל הביתה. מכשפת הליפגלוס הציעה בתום הקורס קוד קופון מפתה. דבר אחד אני יכולה לומר בוודאות בתום הטבילה הסונרית: אבודים בדורנו או לא, לא משנה איך נקרא לזה או מה עומד מאחורי זה, הקערות מפיקות צליל יפה כל כך.
