הכסף מהמוסד והוויכוח עם יוני נתניהו: תחבולת מבצע אנטבה נחשפת

רק כמה ימים לפני מבצע אנטבה נודע למוקי בצר, סגנו של מפקד סיירת מטכ"ל סא"ל יוני נתניהו, פרט דרמטי ביותר. פרט שסייע לפיצוח מה שייזכר לדורות כפעולה הירואית, נקודת שיא ביכולות המבצעיות והמודיעיניות בהיסטוריה של מדינת ישראל.

אבל לפני זה, צריך אולי תזכורת קטנה כדי להבין את גודל ההישג - ואת חשיבות הגילויים שמתפרסמים כאן לראשונה. זה קרה בדיוק השבוע לפני 50 שנה, ב-27 ביוני 1976: טיסה 139 של אייר פראנס המריאה מנמל התעופה בן גוריון לפריז. אחרי חניית ביניים באתונה, 4 מחבלים - גבר ואישה גרמנים חברי ארגון "תא המהפכה" המרקסיסטי (RZ), ושני פלסטינים מארגונו של ודיע חדד, איש החזית העממית לשחרור פלסטין - השתלטו על הטיסה, והורו לקברניט לשנות את היעד לנמל התעופה בבנגאזי שבלוב. בסופו של דבר נחת המטוס החטוף בנמל התעופה באנטבה - בהזמנתו של שליט אוגנדה, אידי אמין. סיירת מטכ"ל יצאה לחלץ את 105 החטופים, אבל על התחבולה שעמדה במרכז הפעולה הנועזת והביאה להצלחת המבצע מיעטו הלוחמים לדבר בפירוט - עד עכשיו. 

אל"מ (מיל') בצר (80) לא ישכח את היום הזה לעולם. באותו שבוע הוא שימש כ"מצביא", המפקד התורן של סיירת מטכ"ל, שאחראי להפעלת הכוחות במקרה שנדרשת השתלטות על מבנה רכבת, בית מלון - או מטוס.

"יוני נתניהו, מפקד הסיירת, היה במבצע בסיני, שהיה אמור להסתיים ביום חמישי", מספר בצר. "יחד עם אחרים התחלתי לתכנן מיד מה עושים, וללמוד את תנאי השטח. אנטבה היה בשבילי מקום מוכר מאוד: כמה שנים לפני המבצע נשלחתי לאוגנדה בידי צה"ל ומשרד הביטחון לאמן שם חיילים. כך יצא שהכרתי היטב את ההתנהלות שלהם. היו לנו שם גם כוחות נוספים, כולל טייסים שאימנו את חיל האוויר האוגנדי, שהכירו היטב את שדה התעופה המקומי".

זמן קצר לפני המבצע הגיע אליו הפרט ששינה הכל. "קלטתי מהמודיעין, שהועבר אלינו דרך עמירם לוין, וגם משידורי הטלוויזיה באוגנדה, שאידי אמין מבקר כמעט כל יום את החטופים שלנו בנמל התעופה של אנטבה, והוא תמיד מגיע לשם בתוך מרצדס שחורה ושני רכבי לנד-רובר המלווים אותו".

בצר זיהה כאן הזדמנות והגה תוכנית נועזת. "ביחידה כבר היו לנו שני לנד-רובר, והבנתי שאם נצליח להשיג מרצדס שחורה נוכל להתחזות לשיירה של אידי אמין. אחרי שננחת באנטבה, נרד עם הרכבים מהמטוס וניסע בזהות בדויה, כאילו מדובר בשיירה של אמין. כך נוכל לפרוץ ולשחרר את החטופים. הצגתי את הרעיון לבכירי צה"ל, וההתלהבות היתה אדירה. יאנוש (אלוף יאנוש בן גל, ממתכנני המבצע; ע"נ) ממש חגג, אהוד ברק (שהשתתף אף הוא בתכנון המבצע; ע"נ) התלהב, וכך הגיבו גם האחרים".

בצר המשיך לגבש את התכנית המבצעית לצד בכירי המטכ"ל. במקביל, יוני נתניהו חזר ביום חמישי מהמבצע בסיני. הרעיון להתחזות לשיירה של אמין היה מבריק - וסייע לשכנע את ראש הממשלה דאז יצחק רבין, שר הביטחון שמעון פרס והרמטכ"ל מוטה גור לאשר מבצע חילוץ חטופים חסר תקדים, במרחק אלפי קילומטרים מישראל.

המירוץ לצביעה

"מכיוון שהיינו דחוקים בזמן, יצאנו מיד לחפש מרצדס שחורה", מספר בצר על המכונית שהפכה לאחד מסמליו של המבצע ההירואי. "היינו כבר רגע לפני הסופ"ש, אז פנינו למוסד - לאלכס ולאורי טאובר, שהיו אנשי מבצעים רבי-מעללים, שמייק הררי האגדי היה מפקדם ביחידת קיסריה של הארגון - כדי שיסייעו לנו לאתר מכונית כזו".

הדרישה היתה להשיג מרצדס עם תשעה מקומות ישיבה: שלושה מקדימה, שלושה באמצע ושלושה מאחור, בדיוק כמו של האוגנדים.

"המוסד פנה למוסך ביפו שהחזיק שני מרצדסים. אחד מהם, בצבע בז', הובא לבסוף לסיירת מטכ"ל. נותר לנו להכשיר אותו טכנית למבצע וכמובן לצבוע אותו בשחור", מספר בצר.

אנשי הלוגיסטיקה והמכונאים של הסיירת החליפו צמיגים למרצדס וטיפלו במנוע. אחד מהם היה סרן (מיל') חיים זיידל, אז קצין לוגיסטיקה ביחידה, שממרחק 50 שנה עדיין מתרגש כשהוא מספר על חלקו במבצע ההירואי.

מוקי בצר, שהיה סגנו של יוני נתניהו ז"ל: "יוני נדרך. אמרתי לו: אל תירה, אבל הוא ירה בחייל האוגנדי עם אקדח משתיק קול. זו היתה טעות, אבל הוא המפקד וזו היתה זכותו לקבל החלטה כזו. כששאר הלוחמים עברו לירות באש חיה, איבדנו את יתרון ההפתעה והדברים השתבשו"

"המרצדס הגיעה אלינו ליחידה בסירקין ביום שבת לפנות בוקר", הוא משחזר, "אני קיבלתי אותה בשער המחנה, והיא היתה ממש גרוטאה בצבע בז'. נהגתי איתה כשני קילומטר אל תוך ההאנגר שלנו, צפרתי למטה וכולם הגיעו בהתרגשות לראות אותה - יוני נתניהו, מוקי בצר ושאול מופז. מוקי ישר אמר לי: 'יש לך 3 שעות בשביל לתקן, לשפץ ולצבוע את המרצדס בשחור'".

מבצע אנטבה - מאחורי הפעולה הנועזת

אצל בצר, זיידל מסביר, אין חיה כזו "משימה בלתי אפשרית". "אם מוקי היה אומר לקפוץ מ-20 מטר גובה - הייתי עושה את זה. היה לי ברור שאני חייב לעמוד במשימה. לא היה לנו מספיק צבע במחסני החירום, אז תפסתי קומנדקר צבאי ונסענו מהר לפתח תקווה, העיר הכי קרובה לסירקין".

השעה היתה 8:00 בבוקר, יום שבת. הרחובות היו ריקים, אבל זיידל לא ויתר וחיפש חנויות צבע. "מול השוק זיהיתי חנות של טמבור, סגורה. לרגעים חשבתי לקחת לום, לפרוץ פנימה ולסיים עם זה, אבל כשהתקרבתי לחנות ראיתי שיש שלט עם טלפון וכתובת: 'למקרה חירום'".

באמצע התפילה בבית הכנסת

זיידל נדרך. הוא הבין את המשמעות. לא חלף זמן רב והוא מצא את עצמו דוהר עם הקומנדקר ברחבי פתח תקווה, מחפש את הכתובת. "וייז" לא היה, ולכן נאלץ להסתמך על הסברים של זר טוב לב כדי לאתר את היעד הנכסף. הוא הגיע לבניין צדדי, ובתוך דקה וחצי כבר התייצב בפתח דירתו של בעל חנות הצבע.

"אשתו פתחה לי ונבהלה מאוד", משחזר זיידל, "היא אמרה 'אוי ואבוי', כי הייתי על מדים. מיד הרגעתי אותה. שאלתי אותה איפה בעלה, והיא שלחה אותי לבית הכנסת הסמוך".

וכך, באמצע פרשת השבוע, שלף זיידל מאחד הספסלים יהודי תמים עם טלית, הודיע לו שמדובר במקרה חירום וצעד איתו דרך סמטאות השוק העירוני ועד לחנות הצבעים שלו. "ביקשתי ממנו 24 יחידות של ספריי בצבע שחור. הבטחתי לו שנבוא לשלם למחרת, וטסתי חזרה ליחידה שלנו בסירקין".

"הגעתי למרצדס. לקחתי עוד שבעה חבר'ה חוץ ממני, והסתערנו והתחלנו לצבוע את המכונית. אחד סידר שם את הסטארטר, אחר חיזק ברגים, עבודה שלמה. הדבקנו עיתונים על החלונות, ועמדנו וריססנו ספריי ועוד ספריי שחור, בכל המהירות. עבדנו כמו משוגעים. היתה לי משימה להשלים. ובסיירת, כבר אמרתי, חייבים להצליח הכל".

סרן (מיל') חיים זיידל, קצין לוגיסטיקה בסיירת מטכ"ל: "הסתערנו והתחלנו לצבוע את המכונית. אחד סידר את הסטארטר, אחר חיזק ברגים, עבודה שלמה. עמדנו וריססנו ספריי ועוד ספריי שחור, בכל המהירות. עבדנו כמו משוגעים. היתה לי משימה להשלים, ובסיירת אי אפשר לא להצליח"

בסביבות 11 וחצי בבוקר איש לא היה יכול להבחין בשרידי עברה של המרצדס: היא כבר היתה צבועה בשחור, מוכנה וכשירה למבצע הגדול.

ואז החייל האוגנדי הפצוע קם

ביום שבת, 4 ביולי 1976, זה קרה. מטוסי ההרקולס של חיל האוויר נחתו באנטבה סמוך ל-23:00. במטוס הראשון שהגיע, עם כוחות צנחנים וכוחות נוספים, היו מפקד המבצע יוני נתניהו, סגנו במבצע מוקי בצר ושאר קציני וחיילי סיירת מטכ"ל. בבטן ההרקולס המתינו גם המרצדס השחורה ושני הלנד-רוברים.

"היינו מחופשים לאוגנדים עם מדים מנומרים", משחזר בצר, "בזהות שאולה, יצאנו בשיירה, לפי התכנון, כדי להגיע לפתחים של הטרמינל, להסתער פנימה ולשחרר את 105 החטופים שלנו", מספר בצר.

במרצדס נהג עמיצור כפרי. בשלישייה השנייה ישבו בצר ("מצד שמאל, כדי שאפרוץ לתוך הטרמינל"), חייל נוסף באמצע, ויוני נתניהו ישב ליד החלון הימני.

מה קרה בנסיעה שלכם לכיוון פתחי הטרמינל? מה השתבש?

"יתרון ההפתעה הנחה את כל המבצע הזה. היינו צריכים להגיע בערך 30 מטר מהפתחים של הטרמינל, לרדת בשקט מהמרצדס ולהפתיע אותם.
נסענו והגענו לטווח של 70 מטר מהטרמינל. ראינו שני חיילים אוגנדים משועממים. אחד בכלל הלך לכיוון המבנים, לטרמינל, למגדל הפיקוח. השני נשאר לבד. לא חששתי שהוא יפתח באש עלינו - אנחנו הרי 'מרצדס אוגנדי'. אותו חייל צעק 'אדוונס', כלומר, 'תתקדמו אליי'. יוני נדרך. אמרתי לו: אל תירה. הכרתי את זה בגלל הרקע שלי באוגנדה. זו היה הנוהל הקבוע שלהם, גם מולי ומול בכירים אחרים.

"ברגע הקריטי הזה יוני קיבל החלטה לירות עם אקדח משתיק קול. זו היתה טעות, זה היה בניגוד לדעתי, אבל הוא המפקד וזו היתה זכותו לקבל החלטה כזו. הוא לא חשב לרגע שירי במשתיק קול מסמן לאחרים להמשיך ולירות באש חיה, אחרי שאותו חייל אוגנדי קם. היה אפשר לירות שוב במשתיקי קול, אבל ברגע שאחרים התחילו לירות באש חיה, איבדנו את יתרון ההפתעה והדברים השתבשו".

בשלב זה של הראיון בצר עוצר, לרגע, את שטף הדיבור. הרגע ההוא רודף אותו. הגרסה שלו לאירועים, השונה מזו של משפחת נתניהו, הולידה מחלוקות בשאלה אם יוני פעל נכון בשטח - מחלוקות שבמידה רבה לא הסתיימו גם 50 שנה אחרי. "היו לי יחסים מצוינים עם יוני", הוא אומר לבסוף, "היינו אחים לנשק, חברים בלב ובנפש עד יום מותו. אני הייתי האדם הכי קרוב אליו ביחידה".

חלף זמן עד שנודע להם על הפגיעה הקטלנית ביוני נתניהו, במהלך הקרב שהתפתח במקום. בצר מספר שפרץ יחד לצד לוחמים אחרים אל תוך הטרמינל. אחרי שחרור החטופים עלה בקשר מול יוני. "לא ידעתי, כמובן, שהוא נפגע. אמרתי לו: 'המבצע בוצע'. אבל יוני לא ענה לי. אחר כך תמיר פרדו (לימים ראש המוסד; ע"נ), שהיה איתנו בסיירת והשתתף במבצע, צרח בקשר: יוני נפגע, יוני נפגע. לדאבון ליבי, איבדנו את יוני".

מוקי בצר, שהיה סגנו של יוני נתניהו ז"ל: "לא ידעתי שהוא נהרג. אמרתי לו בקשר: 'המבצע בוצע', אבל הוא לא ענה. אחר כך תמיר פרדו, שהיה איתנו בסיירת והשתתף במבצע מבצע, צרח בקשר: יוני נפגע, יוני נפגע"

במבצע, שנקרא מאוחר מבצע יונתן על שמו של נתניהו, נרצחו גם ארבעה חטופים ישראלים: פסקו כהן, אידה בורוכוביץ', ז'אן ז'אק מימוני ודורה בלוך, שפונתה לפני פעולת החילוץ לבית חולים מקומי, ונרצחה שם כנקמה על פעולת צה"ל. לוחם הסיירת סמ"ר סורין הרשקו נפצע קשה בעמוד השדרה, ונותר משותק בארבע גפיו.

מטוסי ההרקולס שבו לישראל ובבטנם החטופים הישראלים, שנחתו בתוך ענן של אופוריה, חום והתפעלות מתעוזת המחלצים ותושייתם. גם המרצדס השחורה חזרה איתם, לבסיס בתל נוף.

"היתה התלהבות ענקית", משחזר בצר, "מרוב צהלה ושמחה, החיילים מאוד רצו להצטלם עם המרצדס והתיישבו עליה. אחרי שהיא הוחזרה למוסך ביפו, בעל המוסך טען שהיא ניזוקה עקב כך, ושמצא סימני שקעים בגג הרכב. המוסד שילם לו אז כ-9,400 לירות, כפיצוי על הנזק".

איפה המרצדס הלוחמת היום?

"אין לי מושג. ביחידה הציגו אז מכונית אחרת, לא את המרצדס המקורית".

זיידל, ההגה עובר אליך. כך חולפת תהילת עולם?

"זו היתה מרצדס באמת מיוחדת. אין לי מושג מה עלה בגורלה. 50 שנה, לך תזכור, לך תדע".